ספר הזהר, תוספות, כרך ג טו
Zohar, Addenda, Volume III 15 · ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →צוּלְמָא עַל בַּר נָשׁ כּוּרְסַיָּיא מֵרוּבָּעַת בְּאַרְבַּע חֵיוָון וְאָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא. כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר דְּהַאי צוּלְמָא אִיהוּ מַלְאַךְ דְּאִיהוּ מְמַנָּא עַל כָּל פִּקּוּדָא ופִּקּוּדָא כְּמָה דּאוּקְמוּהַ מָארֵי מַתְנִיתִין עֲשָׂה מִצְוָה אַחַת קָנָה לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד.
צוּלְמָא בְּרַשִׁיעַיָּיא עֲבוֹדָה זָרָה, ד' חֵיוָון דִּילֵיהּ, עֲוֹן מַשְׁחִית אַף וְחַמָּה ד' אַנְפִּין דְּעֲבוֹדָה זָרָה נִדָּה, שִׁפְחָה, גּוֹיָה, זוֹנָה. וּבְגִין דָא (בראשית א׳:כ״ז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֵת הַאָדָם בְּצַלְמוֹ, דָא מְטַטְרוֹ"ן. מַאן אֱלֹהִים דְּבָּרָא לֵיהּ, דָא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ סמ"אל, דְמִנֵּיהּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות כ׳:ג׳) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי.
אִם זָכָה בָּרָא לֵיהּ אֱלֹהִים בְּצוּלְמָא דממטרו"ן, עֶבֶד תְחוֹת רַבֵּיהּ. וְהַאי אִיהוּ וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֵת הַאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּהַאי דִּיּוּקְנָא. וְאִם לֹא זָכָה צֶלֶם דְּסמ"אל. תֲנִינָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת דְּאִיהוּ תְחוֹת רְשׁוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵידָן בֵּיהּ בַּר נָשׁ בְּגֵּיהִנָּם, אִם לָאו הוּא צַדִּיק.
וּבְגִין דָא וַיִּיצֶר, יְצִירָה לְטַב, מְטַטְרוֹ"ן. לְמֶעְבַּד (למהוי) לֵיהּ עוֹזֵר בְּאוֹרַיְיתָא בְּפִקּוּדִין, וְהַאי אִיהוּ אֱעֶשֶׂה לוֹ עֵזֶר. וְאִם לֹא זָכָה, יְצִירָה לְבִּישׁ, סמ"אל. דְּאִיהוּ כְּנֶגְדּוֹ לְמֶחטֵי לֵיהּ לְמֵידָן לֵיהּ בְּגֵּיהִנָּם. וְתַרְוַיְהוּ אַזְלִין עִם בַּר נָשׁ בִתְּרֵין צוּלְמִין.
וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, דָא צוּלְמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ וּמַלְכוּתוֹ בְּכָל מַשָׁלָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי צוּלְמָא שָׁלִיט עַל תַּרְוַיְהוּ. וְהַאי צוּלְמָא תֵּיבַת נֹחַ. עוֹרֵב וּבַת זוּגוֹ לְקֳבֵּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ
בְּגָלוּתָא, אֲרְמִיז רָזָא דָא. וַיְשַׁלַּח אֵת הַעוֹרֵב בְּקַדְמִיתָא, דָא יֵצֶר הַרָע דְשָׁלַח לֵיהּ עִם בַּר נָשׁ בְּהַאי עַלְמָא דְאַקְדִּים, כְּגַוְונָא דְאַקְדִּים לְּיַעֲקֹב וּכְגַוְונָא דְּתְבֶן דְאַקְדִּים לַחִטָּה. אִי אַשְׁכַּח הַהוּא גּוּף מְחוּיָב בְּכַמָּה חוֹבִין, מֵלוּכְלָּךְ בְּטִנּוּפִין דְעֲבֵירוֹת. אִתְּמַר בֵּיהּ, וְלָא חָזַר עוֹרֵב בִּשְׁלִיחוּתָא דְּמָארֵיהּ. לְבָתַר וַיְשַׁלַּח אֵת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, דָא יֵצֶר הַטּוֹב: