זיו המשנה חלק א סז

קולו לכל ישראל ולכן השוה הקב"ה קולו לקולו של משה וד"ל

הלכה טו המפטיר מברך לפניו ברכה אחת כו', עיין כ"מ שתמה על שאנו מברכין שתי ברכות, וגם אם היא שתי ברכות למה אין אנו מזכירין מלכות בברכה שניה, ואם היא ברכה הסמוכה לחברתה למה אנו פותחים בה בברוך, וע"ש מ"ש בזה

ולעד"ן דא"ש בפשיטות דודאי רק ברכה אחת היא, וברוך אתה ה' הבוחר בתורה כו' היא חתימת הברכה, וכמו ברכת התורה שאנו חותמין ברוך אתה ה' נותן התורה, כן אנו חותמין בברכה זו ברוך אתה ה' הבוחר בתורה ובמשה עבדו כו' אלא שאנו מאריכין בה קצת כי כולה היא מעין הפתיחה, כי בפתיחה אנו מברכין הבוחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת, הבוחר בנביאים טובים, היא ברכה על הנביאים עצמן ומשה רבינו ע"ה אב הנביאים ג"כ בכללם, ואנו מברכים לה' יתב' על שבחר בהם בהיותם רועים טובים ורחמנים, כי משה רבינו וכל הנביאים כולם מסרו נפשם על ישראל, וגם בעד האומות אמר ישעיה הנביא ע"ה לבי למואב יזעק (ישעיה ט"ו) וכדאמרו חז"ל, וגם באנו לשלול בזה נביאי השקר אשר התעו את ישראל ולא חמלו עליהם אשר לא בחר בהם ה', ורצה בדבריהם הנאמרים באמת, קאי על דברי נבואתם, ואנו מברכים לה' על שרצה בדברים האמתים ההם, וגם התורה בכלל שרצה בה למוסרה לנו ע"י משה בחירו, ועל כל זה אנו חותמים בברוך ג"כ מעין הפתיחה, ברוך אתה ה' הבוחר בתורה ובמשה עבדו, והקדים בזה התורה למשה עבדו על כי היא היתה שעשועיו יתב' יום יום קודם שנברא העולם, ובישראל עמו, שנתנה לנו ולא לעם אחר, ובנביאי האמת, הם הנביאים האמתים עצמן, וצדק, הם דבריהם המצודקים, וכולה היא חתימה מעין הפתיחה ממש וד"ל

הלכה י"ו כמה הן הקוראין כו' ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין ג' כו'

עיין כ"מ שכתב בפ"ק דתענית דף י"ב משמע דלא קרינן אלא במנחה וצ"ע, והיינו מדאמר שם אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא מכאן ואילך בעינן רחמי כו'

אמנם א"כ האם יאמר דגם תפלת שחרית לא התפללו מדאמר עד פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא לבד, אלא ע"כ הכוונה הוא מאחר תפלת שחרית עד פלגא דיומא, וא"כ איזה ראיה יש מזה שלא היו קורין ג"כ בשחרית, ואי משום שלא הזכיר קריאה ואפטרתא אלא לאחר פלגא דיומא, ודאי הוא משום דבשחרית היה קריאה לבד בלא אפטרתא כבשני ובחמישי, וזה לא הוצרך להזכיר כמו שלא הוצרך להזכיר התפלה בשחרית, ובמנחה היה גם אפטרתא וגם הקריאה הוה חידש במנחה שאינה אלא בשבת לבד, ולכן הוצרך להזכירה, ותדע דגם תפלת המנחה לא הזכיר כי אין זה דבר חדוש, וכן הוא מנהגנו ג"כ, ומפורש אמרו בפ' בתרא דתענית, שבתענית של מעמדות עיקר קריאה היתה בשחרית ע"ש, וכן בתענית דט"ב אמרו בסוף מגילה והאידנא נהוג עלמא למיקרי כי תוליד בנים ומפטירין אסוף אסיפם, והיינו בשחרית, דבמנחה קורין ויחל ומפטירין דרשו, ובכל תענית צבור אנו קורין בין בשחרית בין במנחה ויחל, וכמ"ש רבינו לקמן בפ' י"ג הלכה י"ח, אלא דבשחרית ליכא הפטרה ובמנחה איכא הפטרה וד"ל

הלכה כב ויום שאין בו מוסף כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ס"ת וקוראין בו ומחזירו ואומר קדיש ואח"כ אומר תהלה לדוד כו'

אין הבנה כלל לזה דא"כ באיזה דבר הוא מחלק בין יום שיש בו מוסף ליום שאין בו מוסף, דהרי גם ביום שיש בו מוסף אמר בה' כ', כל יום שיש בו תפלת מוסף אחרי שיגמור ש"ץ תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ס"ת וקוראין בו ומחזיר ס"ת למקומה ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף עכ"ל, וכזה ממש אמר הכי בה' זו ביום שאין בו מוסף, וא"כ למה חלק ביניהם, ואין לומר דאמירת תהלה לדוד וסדר היום איכא בינייהו, חדא דתהלה לדוד אומרין לעולם לאחר קה"ת גם בשבת ויו"ט ורק סדר קדושה לבד אין אומרים בשבת ויו"ט, וגם סדר קדושה רק בשבת ויו"ט אין אומרין קודם מוסף רק אומרים אותה קודם מנחה, אבל בר"ח וחולו של מועד אומרים גם סדר קדושה לאחר תהלה לדוד קודם המוסף וכמ"ש רבינו בסוף פ' ט' לעיל, הרי דגם בזה אין חילוק בין יום שיש בו מוסף ליום שאין בו מוסף, ועוד דהמנהג לאו הכי דבשני ובחמישי הרי אנו אומרים קדיש אחר הקריאה מיד קודם שמחזיר הס"ת למקומה, ועוד דגם בלא"ה אין שום טעם לקדיש זה דעל מאי קאי דאין לומר על קה"ת הקודמת שהרי הפסיק בהחזרת הס"ת

לכן נלע"ד פשוט דט"ס הוא והכי צ"ל בדברי רבינו, ומוציא ס"ת וקורין בו ואומר קדיש ומחזירו ואח"כ אומר תהלה לדוד כו', וזהו החילוק שביניהם דביום שיש בו מוסף אין אומרין קדיש אחר הקריאה בתורה אלא אומרין הקדיש קודם תפלת מוסף ולכן מחזיר הס"ת למקומה ואומרים תהלה לדוד וסדר קדושה ואח"כ קדיש ומתפללין מוסף כדאמר בה' כ', כי רק ביום שיש מפטיר כגון בשבת ויו"ט אז אומרין קדיש אחר הקריאה, אבל בר"ת וחולו של מועד אין אומרין קדיש אחר הקריאה לדעת רבינו, אלא שהטור והש"ע פסקו לומר קדיש גם בר"ח לאחר הקריאה, אבל לדעת רבינו לא"ה הוא וכמ"ש בה' כ', אבל בשני ובחמישי ובתענית שאין בהם מוסף, אמר רבינו בהלכה כ"ב לומר קדיש מיד אחר הקריאה קודם שמחזירין ס"ת למקומה, כי אח"כ אין טעם כלל לקדיש לבר מקדיש שלם שאומרים אחר סדר קדושה כנלע"ד וד"ל

פרק יג הלכה ד ואם חל ר"ח להיות בשבת מוציאין שני ספרים בשחרית באחד קורין בו סדר אותה שבת ובשני קורא בו המשלים ובראשי חדשיכם והמפטיר קורא ענין ר"ה ומפטירין והיה מדי חדש בחדשו. עיין כ"מ שמפרש דמשמיענו בזה שאם רצו לקרות בספר שני קצת מהעולים הרשות בידם, אבל הקשה שכתב כאן שהמשלים הוא זולת המפטיר ובפ' שקודם זה כתב שעולה מן המנין, וצ"ל דהכא מיירי בשהפסיק בקדיש בין המשלים והמפטיר עכ"ל

והנה הרבה הוא תימא דהרי מפורש אמר רבינו שהמשלים קורא בו ובראשי חדשיכם, והרי רק אחד שהוא המשלים לבד יוכל לקרות ובראשי חדשיכם ולא יותר מאחד ואיך אמר שקצת מן העולים יקראו בספר שני, וגם דא"כ הוא דהמפטיר אינו זה המשלים מאי אמר דהמפטיר קורא ענין ר"ח איזה ענין ר"ח הוא זולת ובראשי חדשיכם, והכי היה לו לרבינו לומר והמפטיר חוזר וקורא ובראשי חדשיכם, ועוד דלקמן בהלכה כ"ב אמר רבינו חל ר"ח אדר להיות בשבת והיה סדר שבת בואתה תצוה קורין ו' מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת והז' חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור, ואם היה סדר אותה שבת כי תשא עצמו קורין ו' כי תשא עד ויקהל והשביעי חוזר וקורא בספר שני מכי תשא עד ועשית כיור נחשת, הרי מפורש דאיירי בזה הפרק כשהמשלים הוא המפטיר, והוא השביעי ולא השמיני, וכי הוא עולה למנין, וכי לא הפסיקוהו בקדיש

אמנם נראה לע"ד דדברי רבינו מבוארים בפשיטות מאד דהכי קאמר רבינו, ובשני קורא בו המשלים ובראשי חדשיכם, ור"ל דהיינו השביעי והוא המפטיר כמו לקמן בהלכה כ"ב הנ"ל, אלא משום שכבר כתב רבינו לעיל בה' י"ז שהמפטיר אינו עולה למנין ז' אלא כשלא הפסיקוהו בקדיש אבל אם הפסיקוהו בקדיש אינו מן המנין, והיה א"כ אפשר לטעות בדבריו דאיירי גם בכאן בכ"ע דאף אם הפסיקוהו בקדיש שאינו עולה מן המנין ג"כ המשלים קורא בספר שני ובראשי חדשיכם אע"פ שהוא המשלים איננו מפטיר, לזה פירש רבינו דבריו ואמר דלא כן הוא אלא, והמפטיר קורא ענין ר"ח, ולא אחר זולתו, ור"ל והלא תדע דמה שאמרתי דהמשלים קורא ובראשי חדשיכם