זיו המשנה חלק א מז

כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' בכל הגוים אשר הדיחך ה"א שמה ושבת עד ה"א ושמעת בקולו וגו' אבל בלא גלות ובלא קרבן לא מצינו בתורה שיועיל תשובה ווידוי

ועוד יותר כי גם התשובה הזאת שבאחרית הימים משמע שהיא רק אלהבא ועזיבת החטא, ולא חרטה אעבר שזה הוא תכלית הוידוי, כי הלא לא נזהר בה וידוי כלל אעבר אלא רק ושמעת בקולו אלהבא, כי אעבר הכל נתכפר לו בגלות ויסורין, אבל שיצטרך לשוב בחרטה גם אעבר ובוידוי זה לא מצאנו בתורה כ"א בשבועת שקר ועם הקרבן דוקא, אלא שבסוף תוכחה הראשונה שהיא נגד חורבן ראשון אמר הכתוב והתודו את עונם וגו' או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם, הרי מפורש דרק ע"י הגלות והיסורים ירצו את עונם אח"כ בתשובה ובוידוי אבל בלא גלות לא, ובסוף תוכחה השניה שהיא נגד חורבן יבן שני ולעת קץ לא נזכר בה וידוי כלל אלא ושבת עד ה"א ושמעת בקולו, שהוא רק עזיבת החטא אלהבא, אבל אעבר כבר כפר הגלות לבד לגמרי, וכדהארכתי בזה בדרושיי

אמנם לא חידש מצוה זו שמוזהר האדם לשוב בתשובה שלמה ועם וידוי גם על עבר על כל עון ועון, ושתשובה זו לבדה תועיל ג"כ לכפר אף בלא קרבן ובלא גלות ויסורים, כי אם הושע הנביא ע"ה שאמר שובה ישראל עד ה"א וגו' קחו עמכם דברים וגו' שהוא דברי וידוי ותפלה שתקובל תשובתם, וכן איתא בילקוט יחזקאל והוא מדברי הפסיקתא והירושלמי, שאלו לחכמה חוטא מה ענשו אמרה חטאים תרדף רעה, שאלו לנבואה חוטא מה ענשו אמרה נפש החוטאת היא תמות, שאלו לתורה חוטא מה ענשו אמרה יביא קרבן ויתכפר, (ובנוסח אחר יביא אשם ויתכפר), שאלו להקב"ה חוטא מה ענשו אמר יעשה תשובה ויתודה ויתכפר שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', הה"ד טוב וישר ה' ע"ט יורה חטאים בדרך ע"כ, והוא מפורש כמ"ש דהתורה לא אמרה אלא יביא אשם ויתכפר, והקב"ה ע"י הושע הנביא הוא שאמר יעשה תשובה ויתודה ויתכפר

וכן איתא במדרש אמר הקב"ה לראובן אתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך יעמוד ויפתח בתשובה תחלה שנאמר שובה ישראל וגו' קחו עמכם דברים וגו' והוא כמ"ש, ואף שגם ישעיה הנביא ע"ה הכריז על התשובה בין אעבר בין אעתיד כדאמר, רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני, הם הפגמים הקודמים מעבר, חדלו הרע, אלהבא, וכן שארי נביאים הכריזו על התשובה, עכ"ז הושע היה הראשון לכולם כדכתיב תחלת דבר ה' בהושע ואמרו (ב"ב י"ד ב') שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק הושע ישעיה עמוס ומיכה, ועכ"פ מצוה זו אינה אלא מדברי קבלה ולא מ"ע דאורייתא, והאיך למד מבינו מקרא דהתורה שאינה אלא עם הקרבן למ"ע לכל העבירות שבתורה

ונראה לע"ד דא"ש בפשיטות, דהנה לכאורה הלא קשיין טובא דברי המדרש והפסיקתא הנ"ל, והלא אמרו (תמורה דף ט"ז) דשלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, ואמרו ליהושע שאל אמר לא בשמים היא, אמרו לשמואל שאל אמר אלה המצות כו' אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה כו' ע"ש ובחידושי שם בארתי כל דברי הש"ס שם וחלופי הגרסאות שם ברש"י בטוב טעם ודעת ע"ש, ותמצית הדברים דמה שיהושע השיב לא בשמים היא ושמואל השיב אלה המצות כו' הוא משום דיהושע שכל הנהגתו היה רק ע"י מלאך כדאמרו חז"ל דמשה לא קיבל המלאך ויהושע קבלו, ולכן השיב לא בשמים היא, אבל שמואל שהיה נביא מפי ה' ב"ה לא שייך גבי' לא בשמים היא, כדמצינו באליהו הנביא ע"ה שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות ע"פ הדיבור להוראת שעה ולא אמר לא בשמים היא, ולזה השיב הוא אלה המצות שאין הנביא רשאי ג"כ לחדש דבר מעתה להוראה לדורות, ועתה הלא קשה טובא האיך חידש הושע דבר חדש כזה שוידוי ותשובה מועיל גם בלא קרבן ובלא גלות על כל המצות שבתורה

אמנם יבואר ע"פ מה דאמרו בב"מ דף פ"ו דהוו פליגי במתיבתא דרקיע, דבהרת קדמה לשער לבן טמא, ושער לבן קדמה לבהרת טהור, ספק הקב"ה אמר טהור, ומתיבתא דרקיע אמרי טמא, אמרו מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות, וכאשר בא המלאה"מ ליקח נשמתו אמר טהור טהור ע"ש, ופירש"י טהור לפי מה שכתוב בתורה עכ"ל, ויש להבין מה כוון רש"י לתרץ בזה, דבשלמא אם היה פירש"י זה על טמא דאמרי מתיבתא דרקיע היה מובן שפיר דהיה בא לתרץ דאיזה כח היה למתיבתא דרקיע לאיפלוגי על דברי הקב"ה, לזה שפיר יש לתרץ דפלוגתתם היה רק לפי מה שכתוב בתורה, וכמ"ש הר"ן דבני מתיבתא דרקיע המה נשמות הצדיקים ושפיר יוכלו לאיפלוגי ולומר דלפי מ"ש בתורה יש להיות טמא, אבל השתא שפירש זה רש"י על דברי הקב"ה שאמר טהור מאי כוון רש"י בזה, אבל פשוט הוא דרש"י כוון בזה לתרץ מה שקשה לכאורה על דברי הקב"ה, דהלא כיון שכל מתיבתא דרקיע אמרי טמא, הרי ע"כ קים להו דע"פ דין תורה הוא טמא, והאיך א"כ אמר הקב"ה טהור וכי לשנות מדין התורה שציוה לנו ע"י משה רבינו ע"ה הוא בא, והלא אמרו אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה היינו על דברי תורה כדכתיב אלה המצות, וכ"ש לשנות לגמרי מדין תורה, לזה פירש"י שפיר דלא כוון הקב"ה לשנות על דין תורה ח"ו, אלא אמר רק דלפי מ"ש בתורה הוא טהור, ומתיבתא דרקיע אמרו דלפי שכל אנושי יש להורות מדברי תורה שהוא טמא, לכן אמר נוכח רבה בר נחמני שהוא ג"כ איש ולא אל, ואמר ג"כ טהור לפי מה שכתוב בתורה

ועתה יצא לנו מזה דלעשות פירש על דברי תורה, זה עושה הקב"ה שפיר ואין זה בכלל אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר, אלא גם הנביא יוכל לחדש פירוש על דברי תורה דרק לחדש דין מחודש לגמרי אינו רשאי אבל לחדש פירוש על מ"ש בתורה רשאי שפיר

אלא דא"כ לפ"ז לכאורה יקשה טובא על רבינו דבפ"ה מה' טומאת צרעת הלכה ט"ז פסק דספק טמא ודלא כדברי הקב"ה אף לאחר שהכריע רבה בר נחמני כוותי' יתב', והכ"מ כתב שם בטעמו משום דלא בשמים היא ע"ש, ולפי מ"ש זה אינו, דבדברי הקב"ה לא שייך לא בשמים היא, וגם המיעוט דאלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר, ג"כ לא שייך בזה וכדפירש"י דהקב"ה לא חידש דבר אלא רק לפי מ"ש בתורה אמר טהור, וא"כ בודאי היה לו לרבינו לפסוק כדברי הקב"ה, ובפרט דרבה פסק הכי גם בארץ, והכ"מ כתב גם על דברי רבה דכיון דבשעת יציאת נשמתו הוא דאמר טהור אמרינן גם ביה לא בשמים היא ע"ש, הנה מלבד הדוחק הגדול שיש בזה דהרי סו"ס למטה בארץ הוא דאמר טהור ולא בהיותו אח"כ בשמים, עוד נראה דאף אם היה אומר בהיותו אח"כ בשמים ג"כ לא שייך לא בשמים היא בת"ח שמורים הלכה מתוך משנתם ע"פ התורה אשר יגעו בה בהיותם בארץ, ולא נאמר לא בשמים היא אלא במלאכים לבדן שלומדים התורה בשמים ולא בארץ וכמ"ש

אמנם נראה דדברי רבינו שם נכונים בפשיטות מאד, דודאי אם היה נביא בזמן ההוא והוא היה מעיד לן על כל הפלוגתא ההיא שהיה במתיבתא דרקיע ושהקב"ה אמר טהור, בודאי היה לן לפסוק כדברי הקב"ה, אבל הלא לא היה שום נביא בזמן ההוא, ומי עלה שמים וירד להעיד לנו על המעשה הזאת שכן היה, ואף שיש לומר דאלי' או מלאך הודיע זה לחכמי הש"ס, וגם הם נאמנים בעדותן, ולא שייך בזה ג"כ לא בשמים היא כיון דמעידין שכן הוא דברי ה' יתב', אבל הלא יכול להיות כי רק ע"פ חלום ידעו זה חכמי הש"ס, אשר בודאי אף שגם החלומות שלהם היו אמתיים, עכ"ז בודאי אין לקבוע הלכה למעשה ע"פ חלום, ועתה כיון שגם הש"ס בעצמו לא הודיע לנו שם אומרו ומאין ידעו כל הדברים הללו, בודאי גם הש"ס