זיו המשנה חלק א מה

ונראה לומר דסירכא לישנא דמתניתין נקט ולא דוקא דלכתחלה נמי שרי עכ"ל

הנה הכ"מ אזיל לשיטתו שכתב ג"כ בש"ע יו"ד סימן קפ"א דגם גילוח כעין תער מותר במספרים, ולע"ד היה נראה לומר דלא כן דעת רבינו אלא בכוונה מדויקת דייק בלשונו פטור להורות אבל אסור, דהרי דייק בלשונו אם גלח זקנו דהיינו כעין תער ולכן חיוב אין בו איסור יש בו, ודייק זה רבינו באמת מלשון המשנה מכות כ' דאמרה ואינו חייב עד שיטלנו בתער ר"א אומר אפילו לקטו במלקט או ברהיטנא טנא חייב, ומפרש בגמרא שם דקסבר ר"א דהני נמי גילוח עבדי, והיינו כעין תער דדייק הת"ק בלשונו לשון חייב ואינו חייב עד שיטלנו בתער ובא למעט גם מלקט ורהיטנא שהוא כעין תער דג"כ אינו חייב דמשמע חיוב אין בו אבל איסור יש בו, ומ"ש הכ"מ דומיא דהקפת הראש ור"ל דשם כתב רבינו לשון מותר, אבל הרי שם לא כתב רבינו לשון גלח אלא לשון ליקוט בה' הקודמת שכתב ומותר ללקט הפיאות במספרים, אבל גלוח כעין תער י"ל דגם שם אסור ותדע דהרי בה' שאח"ז כתב רבינו דהשפם מותר לגלחו ומ"מ כתב ג"כ ואף ע"פ שהוא מותר לא נהגו ישראל להשחיתו ולא זכר שם תער משמע דגם ע"י מספרים כעין תער ג"כ לא נהגו ישראל להשחיתו וא"כ בזקן ובפיאות ודאי מדינא אסור אלא שאינו חייב אלא בתער ואינו מותר אלא במספרים שלא כעין תער, וצ"ע עוד בזה ודו"ק

הלכה יד ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר כו' שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. עיין כ"מ ולח"מ שתמהו שהרי זה הוא דברי אביי בפ"ק דיבמות דף י"ד, ורבא הלא פליג עלי' ואמר דבשתי בתי דינים בעיר אחת ליכא לא תתגודדו ורק ב"ד אחד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה בזה הוא דאיכא משום לא תתגודדו ע"ש

ולעד"ן דלא ק"מ וא"ש בפשיטות מאד, דהלא יש לדייק בדברי רבינו דלמה שינה מלשון הגמרא שם, דבין אביי ובין רבא שניהם אמרו בזה לשון מורין, אביי אמר כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב' בתי דינין בעיר אחת הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה, וכן רבא אמר בלשונו פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, ואלו רבינו לא הזכיר כלל לשון מורין בדבריו אלא אמר זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר

אמנם נראה דשיטה אחרת יש לו לרבינו בסוגיא, דהנה שם הכי איתא תנן התם מגילה נקראת בי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו כו' א"ל ריש לקיש לר' יוחנן איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות כו' א"ל עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, א"ל אמינא לך אנא איסורא כו' ואת אמרת לי מנהגא כו', והא ב"ש מתירין הצרות לאחין וב"ה אוסרין מי סברת עשו ב"ש כדבריהם לא עשו כו' ור' יוחנן אמר עשו ועשו, ובפלוגתא דרב ושמואל דרב אמר לא עשו ושמואל אמר עשו ועשו, והדר פריך ומ"ד עשו קרינן כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, וע"ז הוא דפליגי אביי ורבא שם ע"ש, והשתא הלא מבואר מדברי ר' יוחנן דלא ס"ל כלל האי דרשא דריש לקיש למדרש מן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, וכדשני ליה ע"כ לא שנית מקום שנהגו כו' וכן הביא לו ראיה מפלוגתא דב"ש וב"ה וס"ל דעשו ב"ש כדבריהם וב"ה כדבריהם, אלא ע"כ דלית בזה משום לא תתגודדו, וא"כ הלא אינו מובן כלל פרכת הש"ס ומ"ד עשו קרינן כאן לא תתגודדו, דמאי פריך והלא עצמו הוא דמביא ר' יוחנן ראי' דלא דרשינן כלל לא תתגודדו לזה

אמנם גם על ר' יוחנן עצמו קשה דאם באמת לא ס"ל כלל האי דרשא למה השיב לו מתחלה מדברי המשנה מקום שנהגו לעשות כו' ומקום שלא לעשות, שהם שני מקומות ולמה לא הביא לו מיד מפלוגתא דב"ש וב"ה שהם בעיר אחת

עוד קשה בין על אביי בין על רבא מהא שהביאו התוס' שם, מהא דר"ט שהטה עצמו לקרות ק"ש כדברי ב"ש, ומהלל שהביא עולתו לעזרה וחברו עליו תלמידי שמאי (ביצה דף כ') ומהא דאלו טרפות דף מ"ג ב' הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה כדברי ב"ה עושה, הרי דאף בעיר אחת יכול כל אחד לעשות כדעת מ"ד אחר ולא חיישינן ללא תתגודדו ואף בב"ד אחד, דהרי בעת שהיה הלל חי בודאי גם שמאי לא היה מפליג עצמו לב"ד אחר בפ"ע כי הלל היה נשיא ושמאי אב"ד ושניהם היו ב"ד אחד, וכ"ש תלמידי שמאי שלא היו קובעין עצמן לב"ד בפ"ע בחיי הלל

לכן נלע"ד דע"כ מוכרחין אנו לומר דכל פירכת הש"ס ומ"ד עשו קרינן כאן לא תתגודדו לא הוה על ר' יוחנן דהרי הוא פליג מפורש על עיקר דרשת ריש לקיש וכהנ"ל, אבל הפירכא הוא רק על שמואל דאמר עשו ועשו, ובדידיה לא ידעינן האיך ס"ל בדרשת ריש לקיש, ואין זה פירכא אלא שאלה, דשמואל דאמר עשו אי ס"ל לגמרי כר' יוחנן דאמר הכי עשו ועשו ופליג ג"כ על ריש לקיש בעיקר דרשת הקרא, או דס"ל ג"כ כריש לקיש בעיקר דרשת הקרא דדרשינן מניה לא תעשו אגודות אגודות, אלא דפליג עליה רק בזה, דבפלוגתא דב"ש וב"ה לא שייך לא תתגודדו, ולזה דייק בלשונו ולמ"ד עשו, ולא אמר ולר' יוחנן דאיירי אליבי' והוא מרא דשמעתא ובר פלוגתי' דריש לקיש, ולפ"ז רק אליבי' דשמואל הוא דפליגי אביי ורבא, דתרווייהו ס"ל דגם שמואל מודה לריש לקיש בעיקר דרשת הקרא דגם להורות ליחיד איכא משום לא תתגודדו אשר על כן אמר ריש לקיש דב"ש לא עשו כדבריהם להורות ליחיד כדבריהם נגד המנהג שנהגו העם כב"ה, אלא דאביי אמר, דרק בעיר אחת במקום שנהגו העם כב"ה לא עשו כדבריהם כדברי ריש לקיש אף שהיו ב"ש ב"ד בפ"ע, אבל מה שאמר שמואל עשו ועשו הוא במקום אחר ודלא כריש לקיש בזה דאית ליה דגם בשני מקומות איכא משום לא תתגודדו כהא דקשיא ליה על שינוי המנהגים שבין ערי הפרזות שקורין בי"ד ובין ערי המוקפין שקורין בט"ו ובין הכפרים שקורין בי"א ובי"ב, וכן בהא דמקום שעושין ומקום שאין עושין הוצרך לומר אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת לי מנהגא, ואף שהשינוי הוא רק בשני מקומות, בזה הוא דפליג עליו שמואל ואמר עשו ועשו אבל בשתי ב"ד בעיר אחת מודה שמואל לר"ל דלא עשו, ורבא אמר דאף בעיר אחת כיון דב"ש הוי ב"ד בפ"ע ג"כ פליג שמואל על ריש לקיש ואמר דעשו, ולא ס"ל כריש לקיש אלא בב"ד אחד דפלג מורין כב"ה ופלג מורין כב"ש בזה הוא דס"ל לשמואל ג"כ דרשת ריש לקיש דאיכא משום לא תעשו אגודות אגודות

אמנם כל זה הוא רק אליבי' דשמואל, אבל אליבי' דר' יוחנן בודאי ס"ל לאביי ורבא ג"כ דאיהו פליג לגמרי על ריש לקיש וס"ל דגם בב"ד אחד לא שייך בהוראה כלל לא תעשו אגודות אגודות, אלא דמ"מ א"א לומר דר' יוחנן לא דרש כלל האי לא תתגודדו לאגודות אגודות, דא"כ למה לא השיב לו מיד לריש לקיש מפלוגתא דב"ש וב"ה דעשו אלו ואלו גם בעיר אחת, ולמה השיב לו מתחלה מהא דמקום שעושין ומקום שאין עושין, אלא ודאי גם הוא דרש דרשא הזאת כריש לקיש, אלא דפליג עליו רק לענין הוראה גם בעיר אחת ואף בב"ד אחד, דלענין הוראה ליחיד או ליחידים לא שייך כלל הדרשא לא תעשו אגודות אגודות, דב"ש שהתירו צרת ערוה לאחים הרי הוה זה הוראה ליחידים ואין זה בכלל אגודות אגודות, דכל ת"ח יוכל להורות כדעתו ואינו תלוי בדעת אחרים, אלא ס"ל דלא שייך אגודות אגודות אלא ברבים שיחלקו לאגודות אגודות ולכתות כתות בשינוי מנהגיהם דאלו ינהגו כחד מ"ד ואלו ינהגו כמ"ד אחר להיפך, וגם זה לא שייך לפ"ז אלא בעיר אחת ולא במקומות מחולקים, ופלוגתתן הוא בטעמו דלריש לקיש הוה הטעם משום דהוה כשתי תורות ולכן ס"ל דגם בהוראה