זיו המשנה חלק א קלג

ובזה הלא יבואר שפיר גם סוגיא דביצה ל"ז שנמשכת ג"כ אחרי סוגיא דשבת הנ"ל דאיירי ג"כ רק אליבי' דרבה, דהלא אמרה בטעמי' דאין בין יו"ט לשבת, משום גזירה יו"ט אטו שבת, והלא זה הוא רק אליבי' דרבה כהנ"ל, ולזה שפיר פריך עליה ממשילין פירות ביו"ט ולא גזרינן יו"ט אטו שבת, ור"ל דאף ע"ג דהתם איכא הפסד ממון מ"מ בגזירה הזאת לא שייך להקל משום הפסד ממון דבשבת הלא בכ"ע אסור וכהנ"ל, ולזה משני רב יוסף אליבי' דרבה ג"כ הא ר"א הא ר"י וכמו בסוגיא דשבת, ור"פ משני הא ב"ש הא ב"ה, והכל הוא כבסוגיא דשבת דאזלי רק לשיטת רבה דגזרינן יו"ט אטו שבת, וב"ש וב"ה פליגי בעירוב והוצאה אבל מתוך לכ"ע לית להו

אמנם לר' יצחק בר אבדימי ור' יוחנן ורב יוסף לעצמו דס"ל דב"ש וב"ה פליגו במתוך וב"ה אית להו מתוך ואשר הכי קי"ל לדינא, ויש איסור הוצאה ביו"ט כמו בשבת במקום דלא אמרינן מתוך, ולכן טלטול אבנים לכ"ע אסור דטלטול צורך הוצאה היא ולא משום דגזרינן יו"ט אטו שבת, לפ"ז ודאי הא דאין סומכין את הקדרה בבקעת ביו"ט לאו משום דגזרינן יו"ט אטו שבת, אלא טעמא אחרינא אית ביה, וכדאי' בברייתא ביצה ל"ג ובכל הסוגיא שם, משום דלא נתנו עצים אלא להסקה, ואליבייהו דהני מ"ד הוא דאתיא כל הסוגיא שם, ולפ"ז הלא לא קשיא עליה כלל מהא דמשילין, ולא צריכינן כלל לאוקמה כר"א או כב"ש, אלא אתיא שפיר אליבי' דכ"ע ואליבי' דהלכתא, ולכן הלא שפיר פסקה רבינו לדינא, ואמר ג"כ בטעמו משום דלא נתנו עצים אלא להסקה וכסוגיא דביצה ל"ג הנ"ל, ולא כסוגיא דשבת וסוגיא דביצה ל"ז, משום דהוא פסק בפרק א' הלכה ד' כהני מ"ד דאמרינן מתוך, ולכן מוכרח הוא לפסוק לדינא כההיא סוגיא דביצה ל"ג וכהנ"ל

גם על הא דאין בין יו"ט לשבת לא ק"מ אליבייהו דהני מ"ד דאמרי מתוך מהא דמשילין, דודאי טעמא דמשילין הוא רק משום הפסד ממונו, והא דאין בין יו"ט לשבת איירי בדברים דליכא הפסד ממון, ולכן מדייק רבינו בלשונו בדין אין בין יו"ט לשבת הכא, אלא ע"כ היה בו צורך אכילה וכיוצא בה או "דברים שהם "מותרים ביו"ט, ור"ל בדברים דאיכא בהן הפסד ממון כההיא דמשילין, כי שניהן אתיין אליבי' דהלכתא לכ"ע, ולכן שפיר פסק רבינו כשתי המשניות לדינא, והכל הולך אל מקום אחד דכיון דהוא פוסק דאמרינן מתוך ע"כ מוכרח הוא לפסוק ככל שלש המשניות הללו, וגם התוס' שפיר פסקו דלא מתירינן משום מתוך אלא בצורך קצת, ואין עליהם שום קושיא בזה, וגם כל הקושיות הנ"ל מסולקים בפשיטות מאד, וכל זה ברור ואמת בסיעד"ש ודו"ק

שוב ראיתי בר"ן בסוגיא דביצה הנ"ל, ות"ל כתב ג"כ כמקצת דברי הנ"ל, וז"ל על הא דלא נתנו עצים אלא להסקה, וסוגיין דהכא מיחלפא בהדי סוגיין דפ' כל הכלים דף קכ"ד דהתם מייתי מתניתין דאין סומכין את הקדרה בבקעת ואמרינן דהיינו טעמא משום דגזרינן יו"ט אטו שבת ומפקינן לה מהלכתא דמוקים לה כב"ש וכדאיתא התם, ולא מדכרינן טעמא דלא נתנו עצים אלא להסקה, והכא לא מדכרינן עלה דב"ש היא, וסוגיין דהכא עיקר משום דאיתא בדוכתה, הלכך נקטינן כסוגיין וההיא סוגיא ליתא עכ"ל, ות"ל כי אני זכיתי להכריח דברים אלו בדברים מרווחים ומוכרחים ביותר, ולהעמיד כל שלשת הסוגיא ברויחא בסיעד"ש ככל הנ"ל, אמנם הרא"ש בביצה שם כתב בשם ר"ח שיטה אחרת בזה ואמר דהטעם דלא נתנו עצים אלא להסקה ג"כ הוא משום גזירה יו"ט אטו שבת וכסוגיא דשבת הנ"ל ע"ש, אבל מסתיין דיש לי תנא גדול המסייע לי הר"ן ז"ל, ובפרט כי הדברים נכונים מצד עצמן, ולרבינו ז"ל המה מוכרחים ומרווחים ביותר וככל הנ"ל ודו"ק

הלכה יח וכשם שהמוקצה אסור ביו"ט כך הנולד אסור. עיין לח"מ שהקשה והלא נולד כ"ש הוא ממוקצה דהא איכא מאן דלית ליה מוקצה ואית ליה נולד בריש פ"ק דביצה עכ"ל, ובאמת שכן פסק הרמ"א סוף סי' צ"ה דגם למאן דלית ליה מוקצה אית ליה נולד ע"ש

ונראה לע"ד דלא ק"מ, דעד כאן לא אמרינן דנולד חמור ממוקצה אלא רק למ"ד דלית ליה מוקצה, דטעמי' הוא דכל מאי דחזי לאדם לא מקצי מדעתי', כדפי' רש"י בריש ביצה ע"ש, וכן כתב רבינו בפ' כ"ו מה' שבת הלכה י"ד, וז"ל שאין שום אוכל שהוא מוקצה בשבת כלל אלא הכל מוכן הוא חוץ מגרוגרות וצמוקין שבמוקצה בזמן שמייבשין אותם הואיל ומסריחות בינתים ואינם ראויים לאכילה הרי הן אסורים בשבת משום מוקצה עכ"ל, ולכן בנולד שפיר יש לאסור דלית ביה האי טעמא, כדפרש"י בריש ביצה וז"ל אבל נולד לא הוה ידע דניהוי דעתי' עליה עכ"ל, ולכן אמר שפיר בריש ביצה דס"ד דאפילו מאן דשרי במוקצה בנולד אסור, משא"כ למ"ד דמוקצה אסור בודאי לא חמיר לדידיה נולד ממוקצה כלל, אלא אדרבא יש סברא להתיר בנולד יותר מבמוקצה, דכל הטעם דמוקצה אסור להאי מ"ד הוא משום דאקצינהו מדעתי' שלא לאוכלו, והרי אין זה שייך אלא במוקצה שישנה בעין דידע לה לאקצינהו, משא"כ נולד שלא היה בעולם ולא ידע לה כלל הרי לא אקצינה כלל מדעתי', והא דפריך בריש ביצה דאי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מ"ט דב"ש, ולא פריך כ"כ מ"ט דב"ה דאסרי נולד, דודאי ידע דלב"ה יש לתרץ ולומר דס"ל לאסור בין במוקצה בין בנולד, אבל מלתא דפסיקא בודאי לא הוה, ועכ"פ כ"ש בודאי לא הוה, ותדע דרב נחמן הלא הוצרך לתרץ שם ולומר ודאית ליה מוקצה אית ליה נולד, הרי דע"כ יש סברא לומר דאף ע"ג דאית ליה מוקצה לית ליה נולד, ולזה הוצרך שפיר גם רבינו הכא להשמיענו זה והוא דברי רב נחמן ממש וד"ל

הלכה כ וכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות כו': עיין מ"מ מ"ש בזה ועיין לח"מ מה שהקשה בזה, ועיין מה שכתבתי בזה לעיל בה' עכו"ם פרק ז' ה' י' שהארכתי הרבה בזה וישבתי דברי רבינו ודברי ה"ה לנכון מאד בסיעד"ש ודו"ק

אמנם מ"ש רבינו בלשונו וכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה, משמע דגם בשבת כיון שאסור לאוכלה אסור לטלטלה, וכדתניא בברייתא ביצה ג' ב' אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה, וצ"ע לרבינו שפסק דאין מוקצה בשבת למה אסורה מלטלטלה, ואין לומר משום דגזרינן שמא יבא לאוכלה, או דפסק גם כרב יוסף דאמר משום פירות הנושרין ומשום שמא יעלה ויתלוש כדאמר ביצה ג', דהלא רבינו בפ' כ"א מה' שבת הלכה ז' כתב פירות שנשרו בשבת אסור לאוכלן עד מוצאי שבת גזירה שמא יתלוש, הרי דגם בפירות הנושרים אינו אוסר אלא האכילה ולא הטלטול, הרי דבטלטול ליכא לא משום שמא יעלה ויתלוש ולא משום שמא יבא לאוכלם

שוב ראיתי בפרי מגדים סי' שכ"ב בט"ז ס"ק ב' כתב ג"כ להקשות כה"ג וז"ל יש בכאן חקירה אחת בפירות הנושרין דאסור אף בטלטול וכן ביצה אסור' אף בטלטול אף בתרנגולת העומדת לאכילה כו' אמאי הא כתב המג"א בסי' תמ"ו אות ג' דכל דבר האסור באכילה אם רוצה ליתן לעכו"ם לא אסור בטלטול כנבלה לכלבים א"כ ביצה אמאי אסורה בטלטול הא ראוי ליתן לעכו"ם וכן פירות הנושרים כו' עכ"ל ע"ש

והנה מ"ש גם בפירות הנושרין דאסור אף בטלטול, כבר כתבתי דזה אינו לדעת רבינו והטור והש"ע בסי' ש"י דפסקו כר"ש וכדדייק רבינו להדיא בפכ"א מה' שבת הנ"ל דאסור לאוכלן ולא הזכיר טלטול כמו בביצה, ואף דבפכ"ה מה' שבת כתב רבינו בהלכה י"ט שם דפירות שאסור לאכול כגון פירות שאינן מעושרין כו' אסור לטלטלן, נלע"ד דרק הני שחשיב שם דכיון שהיה לו לעשרן מערב שבת ולא עשרן אקצינהו בידים ודמיא לגרוגרות וצמוקין דגם ר"ש מודה דאסורין משום מוקצה אבל לא בפירות הנושרין דלא אקצינהו בידים ודלא כרש"י ביצה דף