זיו המשנה חלק א קכב

שהרי לא עמד בביטולו ואם בשוגג הוציא אינו אוסר שהרי הוא עומד בביטולו. עיין לח"מ שהקשה דהרי בגמ' דף ס"ח ב' תלו דברי רב דאמר מבטלין וחוזרין ומבטלין בפלוגתא דר"מ ור"י אי קנסו שוגג אטו מזיד או לא ורב כר"מ דקנסו שוגג אטו מזיד ולא כר"י ולרבא דאמר דכ"ע אין מבטלין וחוזרין ומבטלין הוה דברי רב דלא כמאן ואיך פסק רבינו כרב דמבטלין וחוזרין ומבטלין ופסק כר"י דבשוגג אינו אוסר והוא תרתי דסתרי אהדדי ע"ש

ולעד"ן דלא ק"מ דודאי רבא דאמר דכ"ע אין מבטלין וחוזרין ומבטלין אזיל לשיטתו דאמר שם מקודם אנא כשמואל ס"ל דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין ואף דסבר כר' יוחנן דיש ביטול מחצר לחצר, דהטעם דאין מבטלין הוא משום דלא ליהוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא, אבל רבינא הרי פליג עליו שם ואמר דהא דמבטלין ואין מבטלין תלי ביש ביטול מחצר לחצר או אין ביטול, ושמואל דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין אזיל לטעמי' משום דכיון דבטלי' לרשותי' אסתלק ליה מהכא לגמרי והוה ליה כבן חצר אחרת ואין ביטול רשות מחצר לחצר, ור' יוחנן דסבר יש ביטול רשות מחצר לחצר ס"ל ע"כ דמבטלין וחוזרין ומבטלין, דאע"ג דאיסתלק ליה מהכא לגמרי והוה ליה כבן חצר אחרת ג"כ יש ביטול מחצר לחצר, וכן רב דסבר דמבטלין וחוזרין ומבטלין ע"כ סבר כר' יוחנן דיש ביטול מחצר בחצר, וא"כ לדידיה הרי אין זה ענין כלל להאי פלוגתא דר"מ ור"י אם שוגג אוסר או לא, כיון דבין לרב ור' יוחנן בין לשמואל אסתלק ליה מהכא לגמרי, וא"כ שוגג בודאי מדינא אינו אוסר כלל לכ"ע, וע"כ ר"מ ור"י בקנסו שוגג אטו מזיד קמפלגי, ולזה שפיר פסק רבינו כרבינא דהוא בתרא וכרב ור' יוחנן לגבי שמואל דמבטלין וחוזרין ומבטלין ויש ביטול מחצר לחצר, וכר"י לגבי ר"מ דלא קנסו שוגג אטו מזיד וא"ש לנכון בפשיטות מאד בסיעד"ש ודו"ק

פרק ד הלכה כ שכח אחד מן החיצונה ולא עירב הפנימית בהיתירה עומדת

עיין מ"מ שכל בבא זו לא היה בגירסתו, והעיקר הוא כגירסתינו וד"ל: תם ונשלם באור הלכות עירובין בסיעד"ש. בריך רחמנא דסייען הלכות שביתות עשור

פרק א הלכה ו כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה. וצריך להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש בערב. כלומר התחל לצום ולהתענות מערב ט' הסמוך לו. וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מליל י"א סמוך לו שנאמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם

עיין מ"מ שהבין בדעת רבינו דרק לענין עינוי מצריך להוסיף מחול על הקודש אבל לא לענין מלאכה לא ביוה"כ ולא בשבת ויו"ט, וע"ש מ"ש בזה, אבל לע"ד תימא רבה הוא זה, דהנה בר"ה דף ט' אמרו ודמוסיפין מחול על הקודש מנלן דתניא בחריש ובקציר תשבות ר"ע אומר אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית כו', אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית כו' ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות כו', ור' ישמעאל מוסיפין מחול על הקודש מנ"ל, נפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על הקודש, אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל מערב עד ערב, אין לי אלא יוה"כ שבתות מנין ת"ל תשבתו ימים טובים מנין ת"ל שבתכם, הא כיצד כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על הקודש, ורע"ק האי ועניתם מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדיפתא כו' ועניתם כו' וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי ע"כ, ועתה הלא לשון רבינו הוא ממש לשון הברייתא דר' ישמעאל ואסיק בלשונו ג"כ סוף הכתוב תשבתו שבתכם והלא מתשבתו שבתכם דריש ר' ישמעאל והאי ברייתא גם לשבתות וימים טובים לתוספת מחול על הקודש

ועוד מדלא אמרה הברייתא ור' ישמעאל אין לי אלא ענוי, מלאכה ביוה"כ מנין ת"ל תשבתו שבתות מנין ת"ל שבתכם, ושוב לא היה מייתר קרא לימים טובים, ע"כ מוכרח הוא דלמלאכה ביוה"כ לא איצטריך ריבוי בפ"ע, דכיון דהכתוב משמיענו דמוסיפין מחול על הקודש ביוה"כ לענין ענוי שמעינן מניה לכל מילי דיוה"כ וגם למלאכה, ולכן אייתר שפיר תשבתו שבתכם לשבתות וימים טובים, והאיך נאמר לרבינו שכתב בעצמו ג"כ דרשא זו דלא ס"ל דין תוספת לענין מלאכה

ואף אם נדחוק לומר דלישנא בעלמא דר' ישמעאל והברייתא תפס רבינו משום שהוא דרשא פשיטא אבל לדינא קי"ל כרע"ק מחברו, הרי גם איהו יליף להוסיף מחול על הקודש בכל מקום מהא דבחריש ובקציר תשבות דאיירי מפורש רק לענין מלאכה, ואין לומר כלל דלרע"ק לא ילפינן מניה לעלמא דא"כ מנא ליה לרבינו תוספת לענין ענוי ביוה"כ, והרי ע"כ צ"ל בדעת רבינו אחד מתרתי, או דפסק כרע"ק וסובר בדעת רע"ק דיליף משביעית גם לעלמא, ותפס רק לישנא דהברייתא ור' ישמעאל, או דפסק לגמרי כר' ישמעאל משום דתנא דברייתא ג"כ כוותי' ס"ל ואין הלכה כרע"ק מחבירו, והרי בין כך ובין כך מוכרח הוא דמוסיפין מחול על הקודש בין לענין ענוי בין לענין מלאכה בין ביו"כ בין בשבת ויו"ט

ועוד דודאי מוכרח הוא דגם לרע"ק ילפינן משביעית לעלמא, חדא דהרי התם איירי לענין יובל ואמר בברייתא שם דף ח' ב' לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחלתה כך מתקדשת והולכת בסופה ואל תתמה שהרי מוסיפין מחול על קודש, וע"כ ה"ק דאף אם תאמר דגזה"כ הוא מה שמתקדשת והולכת מתחלתה ואין למילף מניה גם שתתקדש ותלך בסופה, מ"מ אל תתמה אם נאמר שתתקדש ותלך גם בסופה משום דהרי קי"ל בעלמא דמוסיפין מחול על הקודש לכן יש למילף מעלמא גם ליובל שתתקדש ותלך גם בסופה, ת"ל יובל היא שנת החמשים, שנת החמשים אתה מקדש ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת, ור"ל דגזה"כ הוא דביובל אין להוסיף מחול על הקודש בסופה, ועל זה בעי ודמוסיפין מחול על הקודש מנלן, ומביא מרע"ק דיליף להוסיף מחול על הקודש משביעית ומר' ישמעאל דיליף מיוה"כ, הרי מפורש דאי לאו קרא יתירה לגבי יובל שאין להוסיף ביה מחול על הקודש הוה ילפינן לרע"ק משביעית ולר' ישמעאל מיוה"כ להוסיף גם ביה מחול על הקודש הרי מפורש דבין לרע"ק ובין לר' ישמעאל ילפינן להוסיף מחול על הקודש בכל מקום, לרע"ק משביעית ולר"י מיוה"כ

ועוד דאי לרע"ק לא ילפינן משביעית לעלמא, א"כ מאי בעי ורע"ק האי ועניתם מאי עביד ליה, הרי כיון דמבחריש וקציר לא יליף אלא לשביעית לחוד, הרי גם לדידיה אצטריך האי ועניתם לתוספת יוה"כ ושבתות ויו"ט כמו לר' ישמעאל, אלא ודאי פשיטא ליה לגמ' דלרע"ק ילפינן משביעית גם לעלמא בין ליוה"כ ובין לשבתות ויו"ט וכמ"ש

ואין להקשות דא"כ גם ר' ישמעאל למה ליה האי תשבתו שבתכם לשבתות ויו"ט ולא יליף להו מיוה"כ, דודאי אין לומר משום דמעינוי אין למילף לענין מלאכה, דא"כ גם ממלאכה דבחריש וקציר אין למילף לעינוי דיוה"כ, וסו"ס מאי בעי ורע"ק האי ועניתם מאי עביד ליה, אלא ע"כ דל"ש דשבות משבות ילפינן, וא"כ למה לא יליף גם ר' ישמעאל שבתות ויו"ט מיוה"כ, דודאי מיוה"כ אין למילף לשבתות וימים טובים דשאני יוה"כ