זכרו תורת משה ז

אל נא כי טוב לנו בשבתנו פה ולהתענג באור פני המלך אף שהוא לחם עצבי' כי מי יודע אם נצליח בשליחותינו ואז איך נשוב ונראה פני המלך ואיך נרים ראש, וימאן המלך ויאמר הגם שאין ספק אצלי שהרבה מכם לא יצליחו בכל עבודתי עכ"פ יעשו רובן או מקצתן או אפילו מיעוטו מ"מ כ"א ואחד יאכל פרי מעשיו ואפי' אם יפשע הרבה לא ימלט מעשות גס טוב והגם שיקבל עונש על מרדו מ"מ לא ידח ממנו נדח ואח"ז פרי מעלליו יאכל אם מעט ואם הרבה, ולמען החיות עם רב במדינת המלך אשר אנכי יושב בקרבו, ויצו וילמדו אתם חקות המדינה ומנין האילנות בכללן כמה מינים הם, ופרטי עבודתם וזמן עבודתם וישביעם בשבועת האלה ויביאם בברית לשמור ככל אשר צוה המלך, וילכו ויבואו אל ארץ רחבת ידים לא תחסר כל בה, הירא את המלך וחשב כי לא לאכול מפריה נשלחתי הנה רק לקיים מצות המלך לא סר ממצותיו בשכבו ובקומו והי' ציר נחמן, ואשר לא שת לבו לדבר המלך הלך והתענג א"ע בשינה וטיול ובאכילה ושתי' ומצות המלך ושבועתו השליך אחר גויתו רק לפרקי' ולעיתים רחוקות, ויהי כאשר ארכו הימים והנה שדהו היתה כשדה איש עצל ועלה כולו קמשני', וגדר אבניו נהרסה, ותחת ענבי' יעלה באושים, ותחת כפרים ונרדים עלה קוצים ודרדרי', והצינורות המקלחות מים חיים להשקות את הגנים נשברו, וכל אילן טוב יבשו ונתמעט המסחר במדינות המלך וגם השרים והפרתמים אשר אכלו חקם ממנות המלך מאלו הגנות ופרדסים בושו וחפו ראשם, והמלך לרוב טובו העלי' עין מהם כי חפץ חסד הוא ואמר בלבו אולי ישומו לב ויחזרו מדרכם הרעה

איש היה שם אשר לפי ראות בני אדם הי' חכם ותמים במלאכתו אשר לדעתם ישא חן בעיני המלך, ויהי כי זקן האיש וישם אל לבו הנה קרבו הימים אשר אהיה קרוא על המלך ויפשפש במעשיו וראה כי עדיין לא הגיע אף לחצי כוונת המלך, כי לפי גודל מעלת האילנות ודקותם ורכותם הי' מהראוי שיום ולילה לא ישבות מלחשוב מחשבות ולפי רוב העיון והשתדלות במלאכתם בודאי הי' כל פרי ופרי מעולה ומשובח כפלי כפלים, מה גם שע"י שהסיר השגחתו לפעמים מהם נתקלקל איזה אינן גדול הערך אשר הוא יותר טוב ומעולה מהאילנות משר עבד ושמר, באופן ששקל הפסדו