זכרו תורת משה סג

ר"ל שלא לעשות דרכיך שלא ילך בשבת כמו בחול דהיינו שלא ירוץ אלא ילך בנחת וידמה בדעתו כאלו הולך עם המלך ומ"מ לדבר מצוה מותר לרוץ: (ב) ממצוא חפצך ר"ל שתכבדו שלא לעשות חפציו בשבת ואינו ר"ל מלאכה שהרי בלא"ה אסור משום מלאכה אלא ר"ל שידמה בדעתו כאלו כל מעשיו ומלאכתו כבר נעשי' וכאלו לא היה לו שום מלאכה לעשות וזהו מכבוד שבת כדי שלא ידאוג על שום דבר שלא לחשוב שום חשבון מחשבנותיו ולא ילך לשדהו לראות מה היא צריכה ולראות בבית הנכרי כיצד הוא עושה מלאכתו ולא ישכור פועלים ואפילו לילך לטייל למקום שאין דרך ב"א לטייל שם בכדי למצוא סוס או ספינה או עגלה לצאת בהם למחר שהרי זה עוסק בעסקיו ממש שמחפש סוס או עגלה ולכן אפילו אינו ניכר אסור אבל מותר לטייל אפי' במקום שיודע ששם יש בעל עגלה ובעלי ספינות רק שדרך בני אדם אפי' מי שאינו צריך סוס ועגלה מטיילים שם ולכן גם הוא מותר לטייל שם ובלבד שלא ידבר עמם בשבת רק מותר להמתין שם עד חשיכה: (ג) עכו"ם שבא ליטול משכונו בשבת וישראל אחר רוצה להיות ערב י"א דאסור ואם העכו"ם מניח לו משכון אחר או שנותן לו מעות מותר וטוב שלא יגע הישראל במשכון אלא הנכרי יקח מעצמו ובמקום שאין עירוב מוציא הגוי דרך מלבוש משום דמחזי שהישראל צוה לו להוציא וכן אסור לישראל ליתן משכנו לחבירו אלא לצורך מצוה דכתי' ממצוא חפצך חפציך אסור אבל חפצי שמים מותר ולא יאמר לו הילך משכון אלא נותן לו סתם וכן מותר לילך לסוף התחום שיהי' מוכן לילך לדבר מצוה וכן אסור למדוד שום דבר חוץ מלדבר מצוה אם אינו לצורך מקח וממכר דזה אפי' לדבר מצוה אסור (ד) אין לווין ואין פורעין בשבת ואין שמין דבר בשבת כמה הוא שוה אפי' לדבר מצוה (ה) ואין מתירין נדר בשבת אא"כ הוא לצורך השבת ואז אפי' היה לו פנאי מערב שבת להתיר מתירין, אבל שלא לצורך השבח אסור אם לא לצורך מצוה כגון שנשבע על דבר והגיע הזמן בשבת יכולין להתירו וכן הבעל לאשתו ואב לבתו נערה מותר להפר בשבת אפילו שלא לצורך שבת דאם לא יפר היום לא יוכל עוד להפר דלא יהיה ביום שמעו כמבואר בהלכות נדרים

מז דין דברים שאסור לדבר (א) ודבר דבר, ר"ל שתכבד השבת בדיבורך שלא יהיה דיבורך בשבת כמו בחול ובזהר מחמיר מאוד שלא לדבר בשבת רק מה שצריך לו ומה שצריך