זרוע ימין על משנה אבות ה:ה

לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. פירש״י שאלו הריחה ובאת לטעום אין שומעין לה להאכילה בשר קדש. ובס׳ עץ אבות התמרמר על זה והסכים שהוא שבוש והפירוש הזה אינו לרש״י וכך כתב כמה פעמים שהפירוש מאבות אינו מרש״י אלא ממאן דהו שבקש ליחנק וכו׳ ושרי ליה מאריה והפירוש ודאי מרש״י כמו שהוחז׳ בימי הגדולים מרן והאר״י ז״צל. וסיעתם שכן הרב החסיד מהר״ש אוזיד׳ ז״ל שהיה מגורי האר״י זצ״ל העמידו לימין פירושו וכן התוס׳ בפי׳ החומש פ׳ מקץ והטור בא״ח סי׳ רמ״ב מזכירין אותו בשם פירש״י וכמו שכתבתי בקונט׳ שם הגדולי׳ ח״ב ושאר דוכתי. ובמאי דקמן שהש״ס אומר להפך ביומא דף פ״ב כבר תירץ הרמב״ח בשיטתו שם עש״ב:

ולא הסריח בשר הקדש מעול׳ פירש״י כשלא היה פנאי להקטיר בלילה כל האיברים שנתעברו מערב מעלין אותן בראש המזבח ועומדים שם ב׳ או ג׳ ימים וכו׳ ובס׳ עץ אבות כתב דבורכא היא דאברים שנתותרו עושה להם מערכה אחרת אפי׳ בשבת ע״ש באורך. ואני בעניי כתבתי בליקוטי א״ח סי׳ רס״ז דהרי״טבא בחידושי יומ׳ הביאו מרן בכ״מ פ״ב דתמידין דין ז׳ כתב כן רק שצריך להגיה פירש״י דודאי בארך הזמן ממעתיק למעתיק יש שם טעיות ומ״ש שהיו עושין מערכה אחרת הוא הפך מה שפ׳ הרמב״ם ומ״ש אפי׳ בשבת ג״כ הוא הפך הרמב״ם פ״א דתמידין דין ז׳ עיין בליקוטי הנז׳ באורך בס״ד: