זרוע ימין על משנה אבות ה:כג

בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. אפשר לפר׳ במה ששמעתי וכמדומה לי מעטרת ראשי אבא מארי ז״להה פירוש פ׳ קוה אל ה׳ ושמור דרכו וכו׳ בהכרת רשעים תראה במ״ש בסוף מכות על פ׳ עושה אלה לא ימוט לעולם כשהיה מגיע ר״ג למקרא זה היה בוכה אמר מאן דעביד כלהו הוא דלא ימוט הא דעביד חדא מינייהו ימוט א״ל ר״ע אלא מעתה אל תטמאו בכל אלה בכלהו אין בחדא מיניהו לא אלא בכל אלה באחת מאלה ה״נ עושה אלה אחת מאלה וז״ש קוה אל ה׳ ושמור דרכו אפי׳ מצוה אחת שתהיה כמאמרה ובתקונה בכל עניניה וענפיה ובדרך א׳ לבד וירוממך לרשת ארץ. וכי תימא הפ׳ אומר עושה אלה לא ימוט דמשמע עד דעביד כלהו לז״א בהכרת רשעים תראה כלו׳ הביטה וראה בכריתות נאמר אל תטמאו בכל אלה ומוכרח אפי׳ אחת מאלה וא״כ מדה טובה מרובה דאפי׳ באחת זוכה לעה״ב ושפיר אמינא ושמור דרכו אפי׳ מצוה אחת ע״כ שמעתי ואפשר דזה רמז לפום צערא כפי העונש שמוכרח אפי׳ אחת משם אתה למד אגרא שהשכר יגדל אף על אחת כמ״ש ושמור דרכו. ואחר זמן רב מצאתי שפירוש פ׳ קוה לה׳ ושמור דרכו הנז׳ הנה הוא בס׳ זהב שיבה להרב המפורסם מהר״ש אלגאזי ז״צל בסוף מכות דף ע״ז דפוס אשכנז ע״ש:

(ב) ועוד יראה במ״ש יגע ר׳ בון בכ״ח שנה מה שתלמיד ותיק יגע בק׳ שנה ודקדק מהראנ״ח כי הנה בחורי ישראל הנפטרים בקצרות שנים יש להם טענה שאם היו חיים היו עושים מצות והקב״ה משלם להם שכרם ומה יתרון למי שיגע בכל כחו כר׳ בון והשיב כי להנפטרים בקצרות שנים שבחייהם לא קבלו כ״כ מעשים טובים אף שיטענו שאם היו חיים היו מקיימי מצות משלם להם שכרן כפועל בטל אך אותם שהם כר׳ בון שיגעו מאד בתורה ובמצות הקב״ה פורע להם משלם עכ״ל וז״ש בן הא הא כלפי הנפטר כשהוא נער לפום צער׳ כפי הצער ויגיעה שיגע בחייו כן הוא אגרא השכר שנוטל אחר פטירתו על טענת אם היה חי היה עושה מצות והקב״ה משלם לו ולפום צערא אגרא שאם בעה״ז לא היה יגע כל כך לעה״ב משלם לו על טענה הנז׳ שכרו כפועל בטל ואם עשה כר׳ בון הנה שכרו משלם לשלם לו אחרי מותו כאלו היה בחיים:

(ג) א״נ אפשר במ״ש איזהו תשובה גמורה באותו פ׳ באותה אשה וכו׳ ויש ס״ד דמי שעבר עבירה ושב כי פגע באותה אשה וכו׳ גדל צערו יותר מצדיק שפגע באשה זו והו״א דהשב לא יהיה לו תוספ׳ שכר על צערו מאחר דזה נמשך ממה שהיה רשע ועבר עבירה ואיך זה יהיה לו לעזר לקבל שכר יותר. לז״א אין הדבר כן אלא לפום צערא אגרא ואע״ג דהצער הזה הוא גרם כדעבד איסורא מ״מ בא בשכרו יותר וכמ״ש במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורי׳ יכולין לעמוד וכתב הרמב״ם דהטעם שטעם טעם האיסור ופירש:

(ד) או יאמר במה שידוע דהנפש השפלה אינה פוגמ׳ כל כך בחטאתה כי אינה פוגמת אלא כפי בחינתה. אבל נפש צדיק שעושה מעשה זה עצמו הוא פוגם יותר כפי עילוי נשמתו וכמ״ש הקב״ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כי לגדולת נשמתם כל שהוא הוא פגם גדול. וכדי שלא נאמר דזה הדקדוק הוא דוקא בעניני חטא אבל בקיום מצות הכל שוים לז״א לפום צערא העונש שמקבל על החטא כן הוא השכר כצדיק ובינוני שעשו מצוה אחת אין שכרם שוה דלצדיק גדל שכרו כשם שהוא מדקדק עמו כחוט השערה:

(ה) א״נ כמ״ש מהרח״ו ז״צל ששאל לרבו דעינינו הרואות בתלמוד ומדרשים שמעשים טובים ומדות וקדושת התנאים ואמוראים הוא דבר מבהיל ולא יוכל האדם בדורנו לעשו׳ אחת מאלף. והשיב לו הרב ז״צל דעתה גברה מאד הסט״א והמעט שעושים עתה אלהים חשבה לטובה כהרבה שהיו עושים הראשונים וז״ש לפום צערא כי בדור אחרון הרבה עיכובים וטרדות אגרא כן הקב״ה קובע שכר כי התגברות הסט״א גורם והגם דמעשים אלו הטובים כלא חשיבי לגבי מעשה התנאים לפי דורם של האחרונים הוא חשוב הרבה:

(ו) ועוד יראה דרך הלציי במשז״ל עד שאתה מבקש שיכנסו ד״ת לתוך מעיך בקש רחמים שלא יכנסו מעדנים בתוך גופך וז״ש לפו״ם צערא ר״ל לפה צערא כלומר אם נצטערת בפיך שלא הכנסת מעדנים או שהרעב׳ עצמך למ״ד אגרא הכל ישולם שכרו משלם כדת מה לעשו׳:

(ז) ויראה דקאי אמשנה דלעיל הפוך בה וכו׳ ופירש הרב מהרש״א באהבת עולם דף קי״א במ״ש פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה דהכונה פשפש ולא מצא שהיסורין הם מדה כנגד מדה יתלה בביטול תורה דעל ביטול תורה צודקים כל מיני יסורין ועל זה אמר לפום צערא בביטול תורה שצודקים כל מיני יסורין כן הוא אגרא הנה שכר הלימוד כאלו תקן כל הגוף: