זרוע ימין על משנה אבות ד:א

בן זומא אומר איזהו חכם וכו׳ שמעתי במ״ש פ״ב דחגיגה ור״מ היכי גמיר מפומיה דאחר ומשני דגדול שיש בו שכל טוב לברר הטוב טוב ולזרוק השאר שרי ע״ש וז״ש איזהו חכם שיקרא באמ׳ חכם ואמר הלמד מכל אדם אפי׳ ממי שאינו צדיק דאז מוכרח שהוא חכם ויש לו ברירה כמו שעשה ר״מ שלמד מפי אחר עכ״ד:

ואפשר לומר דודאי מכל הענינים והמקרים מכללן ופרטן ומכל אשר יעבור וקרה לו איזה מקרה יש ללמוד חכמה ומוסר. דאם בא לאיש העושה דבר טובה יש ללמוד ממעשיו אם הם טובים וממדותיו וכיוצא. ואם בא לו לזה האדם איזה צער או הפסד יש ללמוד כיצד נמשך לו ההפסד אם מעשיו גרמו או מדותיו או התחברו לרשעים ולהתרחק מכל הגור׳ להזק הזה. וגם מבעל מלאכה ואומנו׳ יש ללמוד לראות שקם בהשכמה ובזריזות להביא טרף לביתו וק״ו למי שיש לו לב לעבוד בוראו שיעשה כן להזדרז מאד דאם להרויח כדי להתפרנס הגוף ככה יעשה ברצון טוב ובזריזות כ״ש להתפלל לה׳ אשר ממנו הכל וכיוצא אין שום דבר קל טוב או רע שאין ללמוד ממנו כמה שריגי׳ וענפי ארזי אל לסדר עבודת ה׳. וז״ש איזהו חכם הלמד מכל אדם קטן וגדול בעל שכל ופתי חכם או סוחר בעל אומנות או משרת כי בחכמתו כל אדם שיראה יתבונן בעניניו ומקריו וילמוד אם לטוב ולמוטב. וז״ש מכל מלמדי השכלתי כלומר יותר מכל מלמדי שלימדוני השכלתי ובהסתכל בבינ׳ הלב למדתי יותר מכל אדם ומכל מקרה. וזה נאה לקרותו חכם:

איזהו גבור הכובש את יצרו אפשר לפרש דהכונה דלא די שאינו שומע בקול יצרו לעבור על התורה או למנוע מצוה אלא עוד יוסיף לכבוש יצרו להיות לעבד לו ולעשותו טוב כי זהו התכלית לתקן הצד הרע שבו ולהטיבו באחריתו:

איזהו עשיר השמח בחלקו פירוש שהוא נהנה מעושרו לאפוקי מי שיש לו עושר וכבוד ואינו נהנה דשולט עליו רעה חולה כמ״ש בזהר. ואפשר שיש יגיע כפיך כי תאכל שאתה יגע ואוכל וכמו שפירש הרב כלי יקר אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו לעבד כלומר שהוא נדיב ונהנה ואינו תחת רעה חולה:

איזהו מכובד המכבד את הבריות פירוש אף שעדיין לא כיבדוהו הוא מקדים ומכבדם. שנאמר כי מכבדי אכבד וכו׳ ואם כב יכול הוא מכבד למכבדים אותו. אנחנו חייבים לכבד טרם שיכבדונו. ופוק חזי להרמב״ם ספ״ה מיסודי התורה שכתב מכבד להן אפי׳ למקלין לו ע״ש:

ואפשר לומר בסגנון אחר ונישב אמאי הביא סיפיה דקרא ובוזי יקלו. ונראה דהוה ס״ד דאדם חשוב יאמר אני לא אכבד ולא אזלזל והם יכבדוני לז״א שצריך לכבד שנאמר כי מכבדי דוקא אכבד ובוזי יקלו ומי שאינו לא מכבד ולא מזלזל לא יהיה לו לא כבוד ולא זלזול. א״נ דלא יש כי אם ב׳ חלוקות דמי שאינו מכבד הוא מזלזל וכמ״ש הפוסקים דאם לא נהג כבוד הנהוג לחכם הוי זלזול וא״כ צריך לכבד:

והרב הגדול שארנו מהר״י זאבי ז״ל בספרו הבהיר פ׳ קדושים פירש חלוקת איזהו גבור וכו׳ טוב ארך אפים וכו׳ דאפים תרי כמ״ש בש״ס על ארך אפים די״ג מדות והכא תרי הוו נשמר מאיסור חד ומקדש עצמו במותר לו וז״ש טוב ארך אפים מגבור הנשמר מאיסור לבד וז״ש איזהו גבור הכובש יצרו שנא׳ טוב א״א מגבור לבד ז״התד וקצת יש להרגיש דגם מקדש במותר כובש יצרו ודאי ולא מסיימא בדברי התנא דאיירי בנשמר מאיסור לבד ותו דלהרמב״ן מ״ע לקדש עצמו במותר ואיך התנא לא איירי בזה. ולי ההדיוט אפשר דהנשמר מאיסור נקרא מתגבר על יצרו והמקדש הוא כובש דלא די דניצול מעבירה אלא כובשו לקדש עצמו במותר. וז״ש איזהו גבור הכובש יצרו והוא המקדש שנא׳ טוב א״א מגבור משום דס״ד דגבור יקרא הנשמר מאיסור לבד לז״א הכובש דמקדש ג״כ שנא׳ טוב א״א מגבור פשוט וכשמשבחין לגבור הוא הכובש שמקדש וכו׳. ואפשר דרע״ם ק״ל דס״ס הרי גבור נקרא הנשמר מאיסור ומשו״ה מפרש מצד הגבורה ולא איירי קרא ומתני׳ אלא במקדש. א״נ אפשר דגבור הנשמר מאיסור והמקדש נקרא מושל ברוחו ומשו״ה מייתי כוליה קרא. אבל כובש יצרו הוא מקדש וכולל גבור ומושל ברוחו ותנא קרי לב׳ מעלו׳ כובש יצרו ואמר איזהו שראוי ליקרא גבור הוא כובש ומקדש דאי לאו מקדש אינו כובש וצריך להיות מקדש ואם אינו מקדש כיון דמ״ע היא לקדש אין לקרותו גבור הכובש ודוק הטב הדק כי קצרתי קצירת האו״מר כי קצר המצע: