זכר ישעיהו (רמב"ם) כה

מוטל עליו ביום השבת חיוב כלל וכמו בלילה. אך גם זה עדיין אינו ברור דמ"ש מהך דבל תאחר דעובר אפי' בלילה. ואע"פ דא"א להקריב בלילה (עי' ר"ה ד' ז') וגם נהי דלא רבע עלי' חיוב מ"מ עכ"פ הכי שפיר טפי לתקן א"ע במוקדם ויסיר הגנות. וכן מילה בצרעת נימא דלעולם ימול ע"י נכרי למ"ד דנכרי מל:

אבל לסברתינו כל זאת לא קשה כלל. כיון דגם המוהל מצוה קא עביד. והאיך שייך לומר אפשר לקיים שניהם ע"י נכרי שימול. הא בכה"ג לא נעשתה המצוה כלל ואין כאן קיום מצוה רק ביטול מצוה מן איש ישראלי המוהל. ובעידן ריתחא ענשינן אעשה (מנחות דמ"ג) ולכן שפיר מהלינן דוקא ע"י ישראל דמקיים להעשה. וזה ברור ונכון בס"ד:

ובהכי ניחא נמי מאי דמצינו בנזירות דספק טומאה ברה"ר טהור (עי' פ"ט) ולמה לן לכנס בספק. הא אפשר לתקן ע"י שאלה. והרי זה כמו כל דבר שיש לו מתירין. אלא ודאי שזאת לא נקרא תיקון מה שהוא עוקר מצות נזירות ע"י שאלה. ואע"ג דאמרינן בנדרים (דף נ"ט) דהקדש מקרי דבר שיל"מ ע"י שאלה. אפשר לחלק דלא דמי ענין דבשיל"מ לנידון דידן. דהתם הרי מ"מ בידו להתירו ואף שיהיה נעקר שם הקדש למפרע מה בכך. ותו הרי הוא יכול להקדישו שנית. ומאי נ"מ אם יהי' הקדש או תרומה למפרע או מעכשיו משא"כ בנזיר הרי יעקור למצות נזירות עד עכשיו. ואף שיקבל נזירות מחדש הרי פנים חדשות הוא והימים הראשונים יפלו. ואין להאריך בסברות כאלו שהם נמשכין מענין לענין הדומה לו ויועם אור הנקודה הבהירה. ועכ"פ תוכן הסברא שביארנו בענין אפשר לקיים שניהם היא נכונה וברורה לענ"ד ונשוב לעניננו:

ג והנה היכא שהכהן גדול נדר בנזיר איך יתנהג בתספורת הכרענו לעיל משיקול הדעת דנדחה הל"ת ועשה דנזיר הואיל דישק בשאלה. ונראה להביא ראיה לזה מהך ברייתא דלאחותו דדריש הרי שהי' כהן ונזיר וכו' הרי שהיה כהן גדול ונזיר. ומשמע דכהן ונזיר או כהן גדול ונזיר חמירי מן כהן או כה"ג סתם. וכן קאמר הש"ס בנזיר (דף מ"ח:

) ולרע"ק ג"ש דרבי מנ"ל. אמר לך כיון דאמר מר אם היה כהן גדול ונזיר לאחיו אינו מטמא וכו'. מה לי כהן גדול לחודי' מה לי כה"ג שהוא נזיר. ופי' רש"י מה כה"ג שהוא נזיר מיטמא כ"ש כה"ג לחודי' עיי"ש והשתא אי נימא דכה"ג נזיר מחוייב לגדל פרע הרי יש סברא רבתא לומר איפכא דכה"ג לחודי' חמיר טפי. דהנה אמרינן התם בריש פרקין כהן שעבר מחמת קריו ועבר מחמת מומו. עבר מחמת קריו עדיף דאלו האי חזי לעבודה למחר. ואלו עבר מחמת מומו לא חזי לעבודה. וכן אמרינן התם כהן משוח שעבר ומרובה בגדים. מרובה בגדים עדיף דעביד עבודה אבל משוח שעבר לאו בר עבודה הוא. הרי מבואר דכהן דעביד עבודה עדיף טפי ממי שאינו עובד עבודה. ואף דאותו שאינו עובד עבודה אפשר שיהיה חזי לאחר זמן מ"מ חסרון הוא מה שאינו עובד השתא. וכמ"ש התוס' ד"ה עבר. דאף מום עובר נקרא אינו עובד עבודה אע"ג שיעבוד לכשיתרפא. והכי מוכח מכהן משוח שעבר שהוא נקרא לאו בר עבודה ואף שיוכל להתמנות כשימות הכה"ג כמ"ש התוס' :

ומעתה כיון דכהן שאינו עובד עבודה גרע נגד העובד הרי בהכרח כהן גדול שהוא נזיר כיון דהוא מגדל פרע הרי אי אפשר לו שיעבוד עבודה בגידול פרע ונמצא שהוא גרע מכה"ג לחודי'. ואי אמרינן דכה"ג שהוא נזיר נלמד בק"ו מכה"ג לחודי'. הכי יקשה לן אי נימא דכה"ג שהוא נזיר מחוייב לגדל פרע אלא ודאי נדחה העשה ול"ת דנזיר לפי שישנן בשאלה מפני הל"ת דכה"ג דכתיב בי' את ראשו לא יפרע. וכשהוא נדר בנזיר הוא מחוייב להסתפר כפי חובת קדושתו:

אלא עדיין צריך עיון הא לפ"ז אי אפשר לו לכהן גדול נזיר שיצא מנזירותו כלל כיון דקיי"ל דנזיר שנתגלח בין באונס בין ברצון בין לדבר מצוה דמצורע לעולם הוא סותר למ"ד יום עד שיגדל פרע (נזיר דף מ"ד. עיי"ש בפי' רש"י ד"ה בעינן) וא"כ כשהכה"ג מתגלח בכל שבוע הרי לעולם לא יקיים גילוח של פרע ביום הבאת קרבן נזירות. ובשלמא היכא שנטמא שפיר אפשר לו לקיים תגלחת טומאה ע"י שיגדל פרע למ"ד יום. דכיון שהוא מחוסר כפרה לאו בר עבודה הוא אפשר דרשאי לגדל פרע. אבל בנזיר טהור הרי הוא גם בקדושת כה"ג וחייל עלי' הלאו דראשו לא יפרע. וא"א לו לגדל פרע וישאר בנזירתו לעולם. ואפשר דאין ה"נ. דאולי כל כה"ג שהוא נזיר הוא בכלל נזיר עולם ויש לפלפל עפ"ז בהך סוגיא דר"פ כה"ג. ואתי שפיר מה שיש להקשות אמאי לא דריש מן ולאחותו הרי שהיה כה"ג ונזיר עולם ה"א לא יטמא וכו'. אך לדברינו ניחא כיון דדריש מן ולאחיו כה"ג ונזיר הרי נלמד גם נזיר עולם וזהו פלפלא חריפתא. ואמנם דל מכאן מה שהעליתי בדרך פלפול גרידא הנה תוכן הענין הוא מחודש אצלי שלא העירו כלל איך אפשר להתאחד קדושת כהן ונזיר. והמעיינים המתבוננים יוסיפו לקח:

פרק שלישי הי"ד. ומי שנדר בנזיר שמשון אינו יכול להשאל על נדרו שנזירות שמשון לעולם היתה ע"כ. ואין לדברים אלו הבנה. דא"כ גם נזיר עולם לא יהיה בשאלה ועיי"ש בכסף משנה שנתפלא על זה. ותי' בדוחק דיש לומר דה"ק מפני שנזירות שמשון כשהזירו המלאך לא הזירו לזמן כדי שנאמר שמי שנדר נזיר כשמשון לא יהא אסור אלא עד אותו זמן אלא לעולם הזירו. וכיון שכן מי שהתפיס עצמו בו הרי הוא כמוהו ואין לו היתר לעולם עכ"ל. וגם טעמו הלז לא נתקבל כלל. דנהי דשמשון עצמו היה נזיר לעולם. מ"מ מי שהתפיס א"ע בו אמאי יהא עדיף מנזיר עולם. ואף אם נימא דהכי כוונתו כמו דשמשון עצמו לא נשאל על נזירותו (וגם לא היה יכול לשאל מפני שצווי של מעלה היה כפי' רש"י) ה"נ מי שהתפיס א"ע בו כוונתו ג"כ שלא יהא נשאל על נזירותו וע"כ לא מצי למתשל. אמנם גם טעם הזה ליתא. דאכתי לא יהיה עדיף מאלו התנה בפירוש שלא יהיה נשאל. והלא אפי' בנדר בפירוש שלא יהיה נשאל על נדרו פסקינן (הל' שבועות פ"ו הי"ג) שהוא נשאל מתחלה על השבועה האחרונה ואח"כ על הראשונה. וא"כ ה"נ בנזיר שמשון נימא דמהני שאלה על הא גופא שהתנה שלא יהיה נשאל. ולכאורה סבור הייתי לומר דהא דאמרינן במכות (דף כ"ב.) בנזיר שמשון דליתא בשאלה. לא במי שנדר שיהיה כשמשון איירי. רק במי שהיה באמת נזיר ע"י מלאך כמו שמשון. (וכעין שמצינו בהפוסקים אשת אלי' אם היא מותרת נ"מ לשמא יזכה ה"נ כאן כגון שיהיה באמת נזיר ע"י מלאך). וע"כ ליתא בשאלה. אבל מי שמתפיס עצמו בו שפיר מהני שאלה. אלא דלא משמע הכי בהא דפ"ב דנזיר באמר הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם מהו. הכא לא אפשר לאיתשולי מי חיילא. הרי בהדיא דאף אם אמר הריני נזיר שמשון ג"כ לא מצי למיתשל על זה. אך גם בהא מצינו למידחי דהכי קאמר כשאהי' נזיר שמשון לאחר עשרים יום. היינו שיתגלה לי ע"י מלאך אז לסוף כ' יום להיות נזיר כשמשון אז אהי' למפרע גם מעכשיו נזיר סתם וע"כ שפיר האיבעי' אי חל הנזירות סתם מעכשיו דממ"נ לא יחול הנזירות סתם דהשתא. דאי יהיה אח"כ לסוף עשרים יום נדור לנזירות שמשון ע"י מלאך הרי לא יהיה בשאלה (דשמשון בעצמו פשיטא שלא היה יכול למיתשל כנ"ל) וע"כ לא חל הנזירות סתם דעכשיו. ואי לאחר ך' לא יהיה נדור ע"י מלאך א"כ ממילא לא חל הנזירות דהשתא דבטל התנאי. כן יש לפרש בדוחק. שוב ראיתי בשו"ת חות יאיר (סי' ט"ו) שהאריך בענין נ"ש וחשב ג"כ לפרש כעין שכתבתי שהוזר ע"י מלאך ממש איירי. אבל לא משמע הכי סגנון הלשון. אם לא דנימא שבקי' לסוגיא פריכא