זכותא דאברהם (רמב"ם) צב

הלכות תמורה פרק רביעי הלכה ג' על הלח"מ ד"ה

השוחט את החטאת ומצא בן ד' חי וכו'

דבריו תמוהים מאד דהא לא עדיף מיוצא דופן דאינו קדוש כלל כמבואר בתמורה דף כ"ה ודף ל"ח ורש"י כתב דנקט לרבותא אבל האמת אינו כן ונראה דכונתו דאינו מפורש כפירוש התוס' דברייתא אתא כר"מ רק אפילו לרבנן דהא קיי"ל כר"מ בחולין דף ע"ה דחלב בן ט' כחלב בהמה ולכך צריך קרא דחלבו אינו נקרב כמבואר שם בסוגיא וא"כ היינו דווקא בשלמים אבל לעניין ולד חטאת הוה כשאר ולדות חטאת בכלו לו חדשיו וד' סימנין אכשר ביה רחמנא ובשלמים כבר ביאר בפרק א' ממעשה הקרבנות הלכה י"ט דאפילו בכלו חדשיו ע"ש משא"כ בחטאת דדווקא בן ד' כמבואר בברייתא: הלכות פרה אדומה פרק י"ד הלכה ד' כ"מ ד"ה

וכן אוכלין ומשקין של קדש מימרא בפרק חומר . בקדש וכו'

לא ידעתי מה תיקן בזה דהא ע"כ צ"ל דבחרס אם יש פותח מאפרו כיון דהטומאה נפגע לשולי הכלי הוה כמונח במקום טמא ממש כשר בכלי אבן וע"כ צ"ל כמו שכתב הר"ש וצ"ע ואולי סובר כיון דאינו מונח במקום טמא ממש רק הטומאה מגיע לשולי הכלי אינו רק מדרבנן ושפיר י"ל דלא גמרינן בכלי אבן דאינו מקבל טומאה כלל וכסברת הר"ש: הלכות שחיטה פרק י"ג הלכה י"ב על הכסף משנה ד"ה

שחט מקצת סימנין וכו' על מה שכתב בסוף הלכה זו דא"כ אמאי אינו לוקה מאי שנא מאם טרפה וכו'

ונראה דהא דאם טרפה חייב בשילוח היינו בטריפה הניכרת אבל באינה ניכרת פטור משילוח דלא אמרה התורה שלח לתקלה וכדאמרינן בגמ' בכמה דוכתי וכיון דשחט מקצת סימנין פטור משלוח וחיישינן שמא ובריא ואתא לידי תקלה רק האיבעייא הוא כיון דבידו לגמור השחיטה ויהי' אפשרי השילוח דקיי"ל דמפרכסת הרי היא כחי לכל דבריו כמבואר בר"מ פרק ב' מערכין הלכה ג' דלא כשיטת התוס' וכו' דף פ"ד ד"ה בעינן העמדה והערכה ושיטת הר"מ הוא דאף היכא דמותרת באכילה מ"מ הרי הוא כחי לכל דבריו: הלכות גזילה ואבידה פרק י"א הלכה י"ז על הכ"מ ד"ה

ההולך בדרך הטוב והישר וכו'

טעות המדפיסים שציינו לדיבור בפני עצמו ובאמת הוא דיבור אחד ונמשך אדלעיל שהכ"מ מביא לשון הרמב"ם דלקמן ועפ"ז יובן הוכחת הכ"מ שפיר: