זה הכלל רמה

ה' סתם ר"נ הנז' בש"ס לרש"י הוא בר יצחק ולהתוס' הוא בר יעקב כנודע את זה ראיתי בהיותי על אדמת הקדש בגליון של ספר שער יוסף בכ"י ידו ממש דהקשה על זה בין לרש"י בין להתוס' לרש"י ממ"ש בריש סוטה ר"נ בר יצחק לא מינה ולא מקצתה ובפ"ק איתא ר"נ אמר לא יאי יוהרא לנשי וכו' וכן להתוס' קשה ממ"ש הם בע"ז דל"א ע"א ד"ה ר"נ אמר גילוי דכתב ולא אית ליה מ"ש לקמן בגבינות טעמא דגילוי אלא הטעם שמעמידים אותה בשרף ערלה ומ"ד הכי הוא ר"נ בר יצחק וקשיא זו מאחד חכם אשכנזי ואי מהא ל"ק אם לדעת התוס' ממ"ש בע"ז התוס' ששם הם מרבינו פרק כמ"ש בשה"ג ח"א דפ"ו ואימא דסבר רבינו פרץ כרש"י ולרש"י נמי ל"ק מסוטה למ"ש במגילה דלעולם לא מינה ולא מקצתה אך לנשים יש להזהירם ביותר שגם ע"פ השכל אין להם להתגאות ורועה אחד אמרן אך מה שיש להקשות הוא ממ"ש בעירובין דמ"ג יתיב ר"נ בר יצחק אחוריה דרבא ויתיב רבא קמיה דר"נ משמע דסתם ר"נ הוא בר יעקב ולא בר יצחק והוא כהתוס' ודלא כרש"י וכן מוכח בבתרא דפ"ד ודפ"ה איקפד רבא על ר"נ בר יצחק משמע דהוא תלמידו ולא יתכן על סתם ר"נ שהוא רבו ובברכות דל"ה וכן בכתובות דכ"ד בעי מניה ר"נ בר יצחק מרבא ועיין במציעא דצ"ג ודצ"ד ובנדה די"ט ויומא דכ"ד ובתרא דמ"ו וקכ"ב ומציעא דכ"ח דשלח ר"נ בר רב חסדא לשאול מר"נ בר יעקב ילמדנו רבינו וכו' משמע דלא כהתוס' אלא ר"נ בר יעקב אחר הוה בנו של רב חסדא ואלו סתם ר"נ הוא חבירו של אביו ואחר זמן רב ראיתי בספר הדורות הנד"מ דקכ"ד מה שעמד בזה ומה טוב ומה נעים דברי הגאון המגיה דכל מחלוקת רש"י והתוס' הוא כשנזכר ר"נ סתם הוא לחוד משא"כ אם נזכר בהדי סתם ר"נ רב נחמן בר יצחק אינו בכלל הזה וה"ה אם נזכר עמו ר"נ בר יעקב דמ"ש

ו' ראיתי בס' נשמת חיים בסופו דצ"ב שהקשה על מ"ש התוס' בר"ה דח"י על רבא שחיה שתין שנין רבה בה"א גרסינן שהיה רבו של אביי ורבא והכריחם ממ"ש במ"ק בני חיי ומזוני וכו' דהא רבה ור"ח תרווייהו צדיקי גמורי הוו מר חיה ארבעין שנין ומר שתין שנין אמאי לא הכריחו כן ממ"ש בכתובות דס"ה דחומה דביתהו דאביי אתיא לקמיה דרבא וכו' הרי שמת קודם רבא ובאמת שכן מבואר ביבמות דס"ד וגיטין ד"ס וברכות דנ"ו ואי אפשר לומר בהני רבה בה"א דהא שניהם אביי ורבא הספידוהו לרבה דנ"נ אגב שמדא כמ"ש במציעא ד"פ וקשה לנו על רש"י של ר"ה דגריס רבא באל"ף נמצא דרבא מת קודם אביי ועין רואה בש"ס להפך אבל בין כך ובין כך ל"ק דאביי קשיש יותר מרבא ולכן בש"ס לעולם מקדים אביי לרבא ומה"ט קרי רבא לאביי מר ולא מצינו כן באביי לרבא וכמ"ש התוס' בפ"ק דערבין הביאם מרן בכללי הש"ס דקי"ז ע"א ועיין בס' אהל ישרים ד"ג ומ"ש בסוכה דנ"ג דאביי קמיה דרבא בתמניא ביעי צ"ל רבה בה"א דכל אותם הנז' שם קטן לפני גדול הם ואולי מה"ט קי"ל הלכתא כרבא לגבי אביי חוץ מיע"ל קג"ם משום דרבא בתרא שחיה אחר אביי ובשבת דע"א רבא בתר דשמעה מאביי הדר ביה ומה שקוראו רבא נחמני כמ"ש בנדרים דנ"ד ע"ב ובשאר דוכתי בש"ש היינו שנתגדל בבית רבה בר נחמני כמ"ש הר"ן שם ואין זה גנות ח"ו ואדרבה שבח הוא לו וא"כ לעולם דחיה שתין שנין ונפטר בחיי רבא שחיה ארבעים שנין לפי שהוא גדול מרבא הרבה שנים ולכן לא הביאו ראיה ממה שבאה חומה דביתהו לדינא לרבא על המזונות ומאי דמוכח בברכות דמ"ח דבני גיל אחד היו עיין להרב חיד"א בפ"ע דמצא כה"ג ובהרב המאירי דגרס אביי ורבא בר רב חנין

ז' רבי ינאי דהוא רביה דרבי יוחנן אהני לן להקל אבל לא להחמיר. הב"י י"ד סס"ט

ח' כשאומר זו דברי ר"פ משמע זו ולא כל עד דמפרש הרא"ש בפ"ג דכתובות

ט' אין לדחות ברייתא דספרי מפני שלא נזכרה בבבלי וירושלמי ותוספתא וסתם ספרי ר"ש אם לא אשכחן מאן דפליג עלה דדברי הכל היא. מרן בבד"ה י"ד ד"ל על סי' רל"ה והביאו כנ"הג שם

יו"ד אין מקרא יוצא מדי פשוטו היינו שלא להוציאו מפשטו לגמרי כלומר שלא נדרוש בו דרשא בלבד ולא נתפוס פשטו כלל משא"כ אם אנו תופסים פשטו וגם מדרשו. ש"ד הב"י י"ד סקפ"ב

י"א מוטב לסבול דוחק הלשון ולא דוחק הענין. ב"י י"ד סי' רצ"ח

י"ב אין להוציא דין מכח דהול"ל הכי ואמר הכי דשמא לא ידענו טעמו של התנא או האמורה אם לא שהם עצמו ידקדקו כן. הרדב"ז ח"ה סש"א ש"ה וכן אין להוציא דין מכח קושיא כמ"ש הב"י א"ח סתקמ"ח

י"ג אי אפשר למבעי בעיא בש"ס אם לא נ"מ לדינא. הרא"ש בפסקיו לחולין ודלא כרש"י שם

י"ד הא דקי"ל רב תנא הוא ופליג מ"מ לא יחלוק על סתם משנה דרב במנינא דבי רבי הוה כשסתם המשניות וכן י"ל על רבי נתן דא דאמרינן רבי ורבי נתן סוף משנה והוה במנינא דבי רבי כשסתמו המשניות. כסא רחמים דע"ו מהרז"ה והרשב"א

ט"ו כשאומר בש"ס היו אומרים פירושו מקורם היו אומרים כן ועכשיו חזרו בהם או לפחות נתבטלו דבריהם. שם דע"ב

ט"ז כמה זמני בש"ס ומדרשים נקיט רישא דקרא וכוונתו עמ"ש בסמוך שם דס"ט

י"ז הא דקי"ל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות הנ"מ היכא דכתב מיעוט כגון רק או זאת וכיוצא אבל היכא דמפרש מהו המיעוט והוא משמעותה דקרא אינו בכלל זה והתוס' כתבו היכא דאיכא למעט ממעטינן ורש"י בפ"ק דהוריות כתב תרי מיעוטי הוא דאמרינן לרבות משא"כ אם הם ג' או יותר ככר לאדן דרל"ד ע"ג

ח"י אע"ג דקי"ל שאינו מביא בש"ס משבשתא היא מ"מ אם אמוראי קמאי עסקי בהאי מלתא ולה נזכרו ממנה אימור לא שמיע להו. כסא רחמים דס"ז ואם נזכרה בירושלמי בר סמכא היא ככר לאדן דף רי"ד

י"ט אין ספק מוציא מידי ודאי הנ"מ בשני דברים נפרדים אבל בדבר א' ספק מוציא מידי ודאי. בר"י א"ח סס"ז

כ' מדרש תנחומא שבידינו אינו מן התנחומא אלא היא ממדרש ילמדנו ומדרש תנחומא יש ארוך וקצר. בר"י א"ח סכ"ד וכ"כ בהשמטות