יושר לבב צא

כאילו כביכול אין בו כח לעשות הכל כי אם בעתיקא כדאיתא בזהר על פסוק מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תלייא ע"ש דלא ידעו שרמז להם שיכוונו למקום הראוי להצלה ההיא בהתפללם אליו כדי שיהיו נענים מיד וכדאמרן וזהו צירוף מ"ה תצ"עק אל"י שהם אותיות מא"צל הע"תיק

ח נמצא כי השפע לעולם הוא בא מהא"ס אלא שבעברו דרך הפרצופים באותו פרצוף שצריך להתעכב בו ולהתלבש באור הפרצוף ההוא על שמו נקרא השפע ההוא ולכן השמות השייכים לאותו ענין שאנו עסוקים בו הנאמרים באמת לאותו פרצוף אנו מזכירים ולהם אנו משבחים ומהללים יותר משאר השמות שבפרצופים אחרים שאין השפע הזה לוקח כח מהם אלא עובר דרך שם עד יעבור דרך ז"א שעמו אנו מדברים ולנוקביה שהוא הכלי שיש לה בית קבול לקבלו ולחלקו אח"כ לראוים אליו זו היא דרך העבודה של מעשה המצות והתפלות והשבחים והכוונות שאנו עושים ומתפללים ומשבחים ומכוונים אבל צריך אדם לשמור מאד שלא להרהר בשום צורה מהצורות ופעולה מהפעולות גופניות בהוציא מפיו שמות הפרצופים העליונים או בחשבו בהם בכוונותיו בשם בני אדם הקדושים כאבות ואמהות והשבטים ודומיהם שמקום מחצב נשמתם ומעשיהם הטובים גרם זה להם כי אם יהרהר בצורה או פעולה גשמית אינו אלא טועה מאחר שא"א לישב בשכלנו דמיון צורה פעולה רוחנית לגופנית וכמו שהראתי בבית א' חדר ב' פ' ח' וט' אלא עיקר כוונתו בצורה תהיה צורת האותיות שבהם נעשים התיבות שמזכיר או מכוין בהם שם הצורה או הפעולה ההיא כי הם מכוונים כנגד מקום הפרצוף ההוא העליון ופעולתו ותו לא כי מעצמם מתפשטים מגופניותם ופועלים ברוחניותם ע"י התעררותנו להם בפרצוף ההוא הפעולה הרוחנית ההיא שאנו מבקשים ומתקנים אותו פרצוף בענין שיהיה ראוי לקבל השפע שאנו חפצים מאחר כי כל עצמות ומציאות הפרצוף אינו נעשה אלא מהאותיות וכמ"ש בשם הע"ח בלשונו אשר העתקתי בבית א' חדר ב' פ' י"א בפירוש וסימניך מקרא שכתוב האותיות שאלוני על בני ועל פעל ידי תצוני כי כשהאותיות שואלים כביכול הוא מצוה מהם לפעול מה ששואלים כי העולם ומלואו בהם נברא והיינו דכתיב בתריה אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי וגו' כי בתיבת אנכי רמוזה התורה כמו שאז"ל בנוטריקון של אנכי ה' אלהיך

ט נמצא שבעבודתנו אנו מוסיפים כח בז"א ובשאר פרצופים שהם כאבריו הפנימיים והחצונים במה שמתרבה אורם בשפע הנשפע בהם על ידנו בכח עבודתנו המעשית או העיונית ולהפך ב"מ אנו מתישים כחם במה שנעדרים מהשפע ההוא אשר היה נשפע בשבילנו