יושר לבב פט

אמרי אם מסיחין אנו בלבבנו והוא יודע מה אנו מסיחין נעבדנו ואם לאו נמרוד בו ר' ברכיה בשם ר' לוי בלבם היו מסיחין והקב"ה נותן להם שאלתם מה טעם וינסו אל בלבבם לשאול אוכל לנפשם מה כתיב תמן ויאכלו וישבעו מאד ע"כ בפסיקתא וראשית דבר אומר דלא פליגי אלא כי היכי שנעשו ישראל על הים ד' כתות כדאיתא בירושלמי כן היו ד' כתות במדבר וכל אחד מאלו החכמים הציץ מחרכי נשמתו כוונת כיתה אחת מהם כפי בחינת נשמתו ור' יהושע ור' יהודא אמרו דבר אחד והוא דנסתפקו קצת מישראל בז"א אם הסיבה ראשונה אשר בראה כל העולמים ושלכן הוא רבון כל המעשים מסתתרת בו דבזה נמצא דז"א עצמו הוא רבון כל העולמים וכל המעשים או אם היה כאחד משרי מעלה השולט על אומתו לבד ושלכן אינו ראוי לעבדו כמו שאינו ראוי לעבוד לשום אחד משרי מעלה כי אם לרבון הכל שהוא הסיבה ראשונה ומפני ספק זה שנסתפקו בז"א נענשו ולר' אליעזר ור' נחמיה מה שנסתפקו קצתם לא היה הספק האמור אלא אם יהיה פרצוף ז"א מפורד מפרצוף אין שבו המזל שממנו מושפעים המזונות שכל צרכי בני אדם בהם תלוים בזה נסתפקו דבראותם מזונותיהם מצומצמים לפי דעתם סבורים היו שבקראם לז"א עליהם לא היה יכולת בידו לענותם כמלך היושב במדינה שאין כח בידו להביא למדינה כל צרכי מזונותיהם הבלתי נמצאים בתוכם כי אם חוצה לה ושכמו כן אין כחו להמשיך להם המזונות הנתלים בפרצוף האחר שהוא חוץ ממנו לפי דעתם וקצתם אמרו לא נעבדנו שאינו ראוי מאחר שאין לו כח האמור ונשב כאן בטלים מעבודתו וקצתם ויהיו האספסוף אשר בקרבו שהיו זוכרים המזונות המרובים אשר היו מצוים להם במצרים כדכתיב לא בלבד אמרו לא נעבדנו אלא אף נמרוד בו מאחר שהוציאנו מתחת ממשלת הפרצוף שהיה כחו גדול לזון אותנו במה שהוציאנו ממצרים ששם היו מזונותינו באות בשפע רב דש"מ לפי דעתם ששם היה שליטת הפרצוף הגדול ההוא הזן אותנו ולכן נמרוד בו ונחזור למצרים ולרבנן שהם רבים ס"להו דרבים מבני ישראל ידעו כל זה באמיתות שהסיבה ראשונה מסתתרת בז"א ושהשני פרצופים דאין וז"א אינם מפורדים אלא מלובשים בזה בתוך זה דהא בזהר ויקרא בפירוש תנינן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בהיותו על המים של נהר כבר כישראל על הים דמשום הכי הזכיר בזהר הנ"ל וכן בזהר בשלח יחזקאל ולא הנביאים בכללם ולכן פשיטא דרובם הוי ידעי ידיעה זו וחסרון ידיעה שהיה להם היא היתה חסרון ידיעה יותר פנימית דסוף סוף לא ראתה שפחה על הים ראיה פנימית כי אם ראיה חצונית דומה לראית ישעיהו הנזכר נמי