יושר לבב פא

מתחרך מאש המלאכים התאבים לשמוע דבריו כיונתן בן עוזיאל שהיה האש מלהט' סביביו כשהיה עוסק בסתרי תורה אתי שפיר לפרש הדורשה בע"פ מפני שהוא בקי בה ואפילו הכי השומעה ממנו אינו מקבל שכר כי אינו מבינה כדורשה מעצמו והכותב אותה לא בלבד שאינו מקבל שכר אלא אף נענש מהטעם שכתבתי בפ' ח' ובעל כרחנו מוכרחים אנו לפרש דברי ריב"ל לשבח האגדה ולא לגנאי דאי לאו הרי קשיא דריב"ל אריב"ל דגרסינן במדרש תהלים כי לא יבינו אל פעולות ה' חזקיה אמר אלו תקופות ריב"ל אמר אלו אגדות הרי דקרי לאגדות פעולות ה' לעוצם סודם ביופי מליצתם ומאי דאיתא בירושלמי דפסחים פ' תמיד נשחט מוכיח טעם זה דמשום הסתר הסוד בלבוש מליצתה בקל אדם טועה מדרך השכל אותה ולכן אסור לכותבה דגרסינן התם ר' שמלאי אתא לגבי ר' יונתן א"ל אלפן אגדה א"ל מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי הרוח ומעוטי תורה ע"כ לפיכך הכותב אותה נענש כי הוא גרמא בנזיקין שילמדו אותה אף הבלתי ראוים לה ואפשר שמפני מעוט תורה שבם יטעו בהבנתה ויצאו מאמיתותה לכפירה ולפי מה שנראה כדי שלא תשתכח פירושי אבי"ע מתורתנו הקדושה התירוה להנשא אף היא על ידי ספר כתוב וחששו שלא תאבד יותר משאר התורה שבע"פ הכתובה דהא משום עת לעשות לה' התירו להצילה מפני הדלקה משא"כ שאר התורה שבע"פ כמבואר במס' סופרים פ' י"ז כי יותר קל הוא שתשכח פי' אחד מפרושי האגדה שאין בהם הלכה למעשה משתשתכח פרטי התורה שבע"פ שהם הלכה למעשה שמידי יום ביום הם נזכרים ונעשים ומראית המעשה אנו מזכירים ההלכה וכמו שאז"ל וממאי דגרסינן בתמורה דף י"ד מוכח כל מאי דאמרן דאיסורה הוא כתיבתה ולמודה מתוך הספר ושבסוף התירו את האסור משום עת לעשות לה' דגרסינן התם ומנחתם ונסכיהם וגו' מקיש נסכים וכו' אמר מאן יהיב גברא וכתבי אגדתא וכו' ואי משכח גברא כתב איגדתא והא א"ר אבא אמר ר' יוחנן כותבי ספרים כשורפי תורה והלומד מהם אין לו קבול שכר דדריש רבא וכו' אמרי מלתי חדתי שאני דהא ר' יוחנן ור"ל מעייני בספרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי עת לעשות לה' הפרו תורתך מוטב תעקר אות אחת מן התורה ואל תשכח תורה מישראל ע"כ

יא וגם בספרי סודות שבהם מבואר הסוד בגלוי צריך אדם ליזהר מאד בו שלא יטעה בראות בו דברים שנראים כסותרים זה את זה על כי הדבר רק הוא אבל באמת אינם סותרים כי כמה דברים עליונים ששמם שוה נמצאו ואין מקומם שוה וכן כמה פעולות משונות