יושר לבב סב

אלא גר שנתגייר משום דאפשר דבהיותו גוי נכנס בו נפש הגר שכבר נחצבה מאברהם אבינו והיא היא המעוררת אותו להתגייר מפני קרבתה לקדושה אף כי אינה קדושה כמוה וכה"ג מצינו לרז"ל שדקדקו על לשון הכתוב דכתיב יומת המת ולא כתוב יומת החי ואמרו שהרשע נקרא מת מעיקרא ומצינו ג"כ במדרש רבה פ' נשא שהקריבו הנשיאים שעיר א' לחטאת כנגד הגרים שעתידים להתגייר ושהיו שם ושכלם היו ראויים מכאן מוכח דהמתגייר ראוי להקראו למפרע בשם גר אף בהיותו גוי ונשמות א"ה שנחצבו מהפרצופים הטמאים אשר נצטיירו בקליפות אשר יצאו מסיגי היש המחודש דומים לנשמות של ישראל במה שהם רוחנים כמותם ולכן טבע הרוחני נמצא בהם אבל הם רחוקים מקדושתם כרחוק מקום מחצב נשמת ישראל ממקום מחצבם כי נשמות ישראל נחצבו מהיש המחודש המעולה ומבורר מהפסולת שנתהוה ע"י המלאכה בחרבנו והם נחצבו מתערובת המעולה עם הפסולת ואותם של א"ה נחצבו מהסיגים שבחרבן ההוא: ד ומאחר כי הנשמות נחצבו מהפרצופים העליונים הרוחנים שנבראו מהיש המחודש אין להסתפק כי דומים להם ברוחניותם והם דבר מה כמותם ויש להם דמות וצורה ומדה כמו הם כ"ש ברדתם למטה ממדרגה למדרגה עד שיתלבשו בגשמיים אמת הוא שלהיותם רוחנים אף הם אינם מכילים מקום מורגש כי מתפשטים ומצתמצמים ומשתנים מצורה לצורה כפי הצורך ומתלבשים זה בזה כאברים פנימיים שבאדם תוך גופו החצוני וכגוף במלבושיו וכלבושים בבית וכבית בחצר לפיכך הם נצחיים כנצחיות היש המחודש שבפרצופים העליונים שמהם נחצבו ויכולים להשיג בהשתדלותם בעת היותם בזה העולם מקום המחצב שלהם והשבילים העליונים שעברו בהם ברדתם משם אם יתנו דעתם עליהם כאדם שיצא מארץ מולדתו לדור במקום אחר שזוכר שבילי הארץ ההיא ודרכיה אף כי הוא זמן רב שיצא משם ולא ראה אותה בעיניו עוד כי אם בעיני שכלו חשב עליה ולא שכחה מלבו

ה מכל הדברים האלה כל העניינים המבהילים אשר נזכרו בתורתנו הקדושה ובדברי המקובלים אמתיים בהוית ופעולת פרצופים העליונים ובפרט בפרצוף זו"ן דאשתו כגופו דמי כי היא כלי מוכן על ידו לקבל שפעו להשפיעו לתחתונים לכן כל הנוגע בה ומפרידה ממנו במעשיו הרעים כנוגע בבת עינו כביכול דלכאורה נראים כמדברים בסיבה ראשונה ממש דברים אשר לא כן כגון שהקב"ה מניח תפילין ומתפלל וברכה ומתעצב יתישבו על הלב כי נדע שהוא אור המתוסף או מתנוצץ