יושר לבב מז

כלו ויהיה זה כנגד דטלנ"ת שהוא מוצא הלשון היושבת בתוך הפה רבוצה ומחזקת עליה דבר מה וכחה גדול להחזיק הדבר שעליה כשהופכת חודה למעלה יותר מכח השפתים שא"א להוציא הדבר ההיא ממנה כל כך בקל כמו שאפשר להוציאה בקל מבין השפתים והלשון היא המשמעת קול הצריך להשמיע לאוזן בחתוך אותיותיה משא"כ שאר האיברים שבפה האמורים וחוש הראות עודף על כלם כי רואה דבר מה מרחוק מקום הבלתי נשמע משם קול המדבר וכל שכן שלא נרגש משם הריח והמשוש והטעם של הדבר הנמצא שם ולפי שעודף הרגשתו על חוש השמע הוא עודף על עודף הרגשת חוש השמע על שאר החושים לפיכך לא מצינו שיאמרו רז"ל שיהיה אדם חשוב כמת בהעדר אחד מחושיו ואפילו בהעדר חוש השמע כי אם בהעדר חוש הראות שאמרו רז"ל סומא חשוב כמת לפי שנעדר מהחוש החזק שבכל חושיו ויהיה זה כנגד זסשר"ץ שהוא מוצא השינים שכחם חזק יותר משאר האיברים שבפה האמורים שכמעט אי אפשר להוציא מבין השינים דבר המתחזק בהם כי אם בכח גדול ויש מהם התלוים בגידי העינים כידוע לבעלי חכמת הנתוח התורה השוה אותם בפירוש בהוצאת עבד לחירות שלא הזכירה הפלת איברים אחרים כי אם שן ועין

ה ולפי שהחלשות הוא פרי החסדים שאין דרך בני אדם להרחיקם מעליהם עד שיצטרך חוזק כדי שיקבלום דאדרבא כלם רודפים אחריהם ואין להם צורך להתחזק בהיותם חסדים גדולים אלא כנגד המבקשים למונעם ותפשט במקום הראוי להם וכלשון הזהר דנשא דף ק"מ א' וכל אינון דאינהו דינא הא תקיפין אינון ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין כד בעי עלמא רחמין רחמי תקיפין ונצחין על דינא וכד בעי דינא דינא תקיף ונצח על רחמי ע"כ עוד שם תאנא כל הכ' שערי דדיקנה כלהו תקיפין מ"ט כל אינון דרחמי בעין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא ע"כ דהם כמים היורדים במורד בטבעם דבהיותם מרובים בכח ההכאה במקום שבו יורדים צריכים להתחזק לעלות למעלה נגד טבעם ואין חוזק זה רב דאין בהם כח לעלות יותר גבוה מהמקום שמהם ירדו משא"כ הדינין שכל אחד מבקש להמלט מהם ולכן הרנם צריך שיתחזק מאד כדי להשליטם על הראוי להם אף כי יהיה מעלתו גדולה מהדיין וכלשון הזהר הראשון שכתבתי לעיל דהם כאש שמטבעו מתחזק לעלות ממטה למעלה ומתגבר ועולה יותר מהמקום שממנו יוצא ושלכן חוזק הרב הוא כח הדין וכמבואר שורש זה במאורות נתן בכנוי אדיר ע"ש וכנראה גם כן מדקדוק לשון הזהר הנ"ל דרחמים הרבה אין