יושר לבב מה

והוא הוא הסיגים ודרך ארץ הוא שכל זמן שבר טינא זה לא נברר שיהיו בעליו שומרים אותו כלו מפני החלוקי אבנים והדק שבו הראוים לבנין ואחר שמבררן זורק העב שבו לאשפה ומאבדו מן העולם מאחר שלא יצלח עוד למלאכה ואפילו לזבל את הקרקע כדי שיוציא פרי אינו ראוי כי להיותו סיד נעדר מכח ההולדה נמצא שהעב הזה הוא הסיגים ומפני תערובתו עם הדק גרם לדק שישאר בטל וכן לחלוקי אבנים שבו ושלא ישתמשו בהם והואיל ומפני הדק והחלוקי אבנים שמעוכבים בעב אין מאבדים העב מן העולם אם זה העב לא היה דבר שאין בו דעת לא היה חפץ שיוציאו מעולם הדק והחלוקי אבנים ממנו כדי שאף הוא יהיה קיים ונשמר מבעליו שלא ידרסו עליו ויעברוהו מן העולם ומי גרם לעב הזה שלא יהיה ראוי למלאכה ויעשה סיגים התשמיש שנשתמש בו ונחרב כי טרם שנשתמשו בו היה כל הטיט ראוי ולא היה בו סיגים כלל כדאמרן וכל עוד שלא נאבד העב מן העולם אף הוא ברשות בעליו עומד כי לא נתהוה מעצמו כי אם מתערובת המים והסיד הנשרף באש שהיו להם בעלים והם ערבים זה בזה ובנו הבנין בהם אלא שבנאוהו ברה"ר

ה הנך רואה בעיניך מהמשל הזה האמיתי שאם לא היה הבורא בונה עולמות ומחריבין לא היה מציאות לסיגים שהם הרע אם לא היה הבורא בורא אותם מתחילה לכך ואם היו נבראים בדבר ה' כמו שנברא הטוב היה להיות להם קיום והעמדה כטוב דלא היה הבורא מטיל קנאה במעשה בראשית ולא היה זה רצון הבורא כי בריאתו את העולם היה להטיב ולא להרע אם היה אפשר מבלעדו שלא יהיה העדר כבוד הבורא בהעדרו כמ"ש בחדר א' פ' י"ח אבל כיון שיצאו הסיגים מעצמם בנפול הבנין ע"י חרבן ולא ע"י בריאה חדשה כטוב וכן מצינו שלא יחד הקב"ה שמו על הרע כמו שיחדו על הטוב כמשאז"ל לכן המה יאבדו ברוב הימים והטוב יעמוד להיותו מעשה ידיו של הבורא כי לא יצטרכו עוד העונשים כדי שלא יטעו הנבראים לומר דאין כחו אלא להטיב כי כבר כל הנשמות שבגוף אשר יצאו טרם יבולע הרע הכירו וידעו ממה שעבר בהם העולם הזה דכחו אף להרע ומ"מ בעוד שסיגים האלה קיימים תלוים במאמרו הם ומשגיחים בהשגחתו כי סוף סוף הויתם מתערובת הטוב שנתהוה ממנו היתה וכמו שהמשלנו במשל ומי יודע אם לא תהיה בליעתם הפרדת הרכבתם לבד והחזרתם לא יתנם ולא שיכלו מכל וכל כי כן משמע ממש בזהר מדרש הנעלם דחיי שרה דף קצ"ח ע"ב דקאמר התם אמר ר' יצחק אין יצה"ר בטל מן העולם אע"פ שכלו לא נמצא קצת נמצא וכו' ע"ש שלא יכלו מכל וכל אלא יהיה זה כמי