יושר לבב כט

אותיות אלו וכיוצא בהם ולכן אין פשטות הצמצום מצייר צורה ודמיון לסיבה ראשונה כלל מאחר כי ברצונו יכול למלאותו בעצמותו כבראשונה ושלא ישאר בו אפילו צורה ודמיון מקום כמה דהוה קדם דברא דיוקנא בעלמא וצייר צורה דהוה הוא יחידאי בלא צורה ודמיון בו ולכן כל הפעולות שנשללו מסיבה ראשונה שהצמצום כפשוטו סותרם אין כח בהם לבטל מחשבה זו הנכונה דלא נשללו מהס"ר אלא מההכרח שאינו מוכרח להם אבל ברצונו כמו שהיה הצמצום אפשר להם להיות כלם בסיבה ראשונה כי מי יאמר לו מה תעשה ואדרבא אומר אני כי מי שיאמר שאפי' ברצונו א"א שיפעול בעצמותו פעולות אלו פוגם בכחו הכולל כל הכחות א"כ אפוא אין הגרעונות העולות על דעתינו בחשבנו הצמצום כפשוטו גרעון בו יתעלה כמו שאין גרעון בו באמרנו מה שעינינו רואות דהגשמיים אשר לא היו כלל מתחילה עתה הם עמו ממש למאן דס"ל דאין הצמצום כפשוטו או לפחות נמצאים בו אם נפרשנו כפשוטו כמו שהוכחתי מאחר כי ברצונו כך היה והוה ויהיה עד אשר ירצה ותו לא

טו ואף כי הוכחנו דהצמצום עצמו הוא כפשוטו מ"מ איכא למימר דהשעשוע של פעולת הצמצום אינה כפשוטה כי ברגע כממריה נגלה שם המקום רק ומאחר כי אין ספק שנשאר בו הרושם כידוע לי"ח ובודאי שהרושם ההוא אורו גדול יותר מכל אור נברא כדמצינו בעשית כלי העקודים שרושם אור עליון מעולה מהאור עצמו של התחתון וכלשון הרח"ו בע"ח בשער ההקדמות ז"ל ודע כי המקום בעצמו הוא יותר זך וגדול ומעולה מן העולם עצמו עכ"ל לפיכך לגבי דידן הוה ליה כאילו לא נצתמצם ויכולים אנו לומר שהצמצום אינו כפשוטו אבל לגבי הא"ס עצמו כפשוטו הוא וכן התפשטות קו עצמותו בתוך האור הגדול של הרושם לגבי הא"ס עצמו הוא כפשוטו אבל לגבי הנבראים אפילו לא"ק שבעודו מתפשט הקו היה נברא אפשר שלא היה נודע לו מציאות הפשטותו מעצמו כי אם אחר שהודיעו לו מי שבראו הואיל ואפילו רושם אור עצמות הא"ס הבלתי נברא שבו היה מתכסה הקו גדול היה מעצמות הא"ק הנברא ולפיכך לדידיה הוה ליה כאילו היה כל המקום ההוא מלא מעצמות הא"ס ושלא יהיה שם לא צמצום ולא קו

טז ומאחר שרושם זה לא נעשה פסקי פסקי כדאמרן על כי דמיון פעולת הצמצום של הא"ס אינו כדמיון צמצום גשמי שנעתק אותו דבר ממקומו מעט מעט אלא שברגע אחד נסתלק עצמות הא"ס בבת אחת מכל מקום הצמצום וכדמצינו בא"ק דבהשאלה נקרא א"ס דבעשית כלי העקודים כן עשה כי סילק האור בבת אחת ואח"כ הורידו