יושר לבב יח

נפשי לפיכך פעולה זו מורה הפעולה יותר נסתרת מכל הפעולות והוא סוד הצמצום שדמוהו לאדם המשתעשע שע"י זה מצמצם עצמו כידוע לי"ח

ומפני הסתר עצום זה לא הזכיר פקודיך דבענין זה רומזים לחוקים כדאמרן אלא חוקתיך שלגבי הפקודים האמורים מורים הסתר יותר עצום מהם בטעמם כהסתר טעם הצמצום שהוא סוד הדין שורש הנקבה כאמור בספרי זה ולפיכך לא קאמר בחוקיך אלא בחוקותיך שהוא הרבוי של חקה שהוא לשון נקבה וכנגד הקו המסתתר בעולמות אלה ומיחדם באורו הזכיר בראשונה חקיך באמרו ברוך אתה ה' למדני חקיך ולא קאמר חקותיך לשון נקבה אלא חוקיך שהוא רבוי של חוק שהוא לשון זכר כי הקו הוא סוד החסד שורש הזכר כידוע ועל ידו מתברך ז"א שהוא הויה וכמ"ש בספרי זה בסדר העבודה ולכן קאמר בו ברוך אתה ה' למדני חקך

ועל פי סדר העולמות שהזכיר מלמטה למעלה סידר והקדים סוד הקו שנתפשט אחר הצמצום טרם הזכירו הצמצום ולא סמכם זה אצל זה אלא נתן העולמות ביניהם כי כן הם עומדים בין אור הקו המוקף מהם ומיחדם לאור המקיפם ומעמידם בתוכו ואחר כל זה משלים דוד המלך ע"ה דברו באמרו לא אשכח דבריך ואין זה אלא ע"י הכתיבה שהתיר לנו דוד המלך ע"ה בזה

אבל על ההדפסה עדיין צריכים אנו למודעי ולכן הייתי מסתפק בה עד כי בא מעשה לידי והוא כי בליל רביעי של סדר בא כ"ט טבת משנה זו קודם ערבית הייתי מדבר עם ת"ח אחד מבני העיר הזאת על ענייני הספר הזה וכנראה שרעיוני על משכבי סליקו וכבחצי הלילה נתעוררתי בקראי פסוק אחד אשר נפל לתוך פי בשינתי והוא כתוב בפ' וארא וזה הוא ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ ולכן כשקמתי קודם היום שמתי על לבי הפסוק שנפל בפי בפ' ויצא המורה הפך מזה ואמרתי אין זה אלא בזמן שיש רב אמיתי לשאול ממנו כרב האר"י ודומה לו שכל רז לא אנס ליה אז עלי ועל כיוצא בי נאמר בלבי צפנתי אמרתך ונאסר לי לדבר בדברים אלו וכמו שתרצו ז"ל על דוד שאמר פסוק זה עליו כל זמן שעירה היאירי רבו היה קיים אבל עתה שבעונותינו שרבו אין כמהו ולא כיוצא בו מחויב אדם להתעסק מעצמו עד מקום שידו מגעת ע"פ התורה בידיעה זו להראות בה השם בכתיבה ולספר שמו בכל הארץ בהדפסה שעל ידה מתפשטת ידיעה זו בכל הארץ בקל ומדברי הזהר בסוד ערבי נחל הכי משמע דכשאין רב לשאול הקב"ה חפץ במי שמרוב חשקו עוסק במסתוריו