יונת אלם ט

יונת אלם אלהים למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי כשעלה בחצון המלך המרומם לבדו מאז לברוא את העולם להטיב את ברואיו שיכירו את גדולתו ויזכה להיות מרכבה לשכינת עוזו להדבק בו ית' ויתרומם שמו לעד אז מאורות שהוא שמו הקדמון כקדמותו והוא רצונו שזכרנו המאיר עד אין תכלית צמצם וקבץ מניה ובי' בסוד המתנשא מימות עולם ונבארהו ונשאר מקו"ם פנוי בגי' גאות לב"ש הן הן כב"שי דרחמנא כי ממה שנתעלה ונתגאה נשאר הרושם מאור לבושו שגם הוא חסד ורחמים בטבע החסד הבא ביושר בתחלתו ומה שנשאר ממנו עם סלוקו לא שנה מדתו וזה הרושם הוא אשר יקראוהו באמת טהירו עילאה בגימ' שמ"ו שהוא שומר תמונתו בפשיטות ורוחניות וזה יספיק לפי המכוון בכללות המאמר הזה דיש מלין בלבד ויתיחס אצל האור הראשון כיחס התרגום עם לשון הקודש ונקרא אויר קדמון והוא נפש העולם וממאי דכתיב הנה מקום אתי משמע שגם המקום עלה יעלה עם סלוק האור והוא אחריו בסוד מלבוש דכתיב ביה י"י יברך את עמו בשלום והוא נרמז באלפא ביתא דא"ל ב"ם כי היא המקור לשם ישראל שעלה במחשבה תחלה תדע כי י"ש הוא השער העשירי ומתעורר ממטה בסוד הדין והרמז אליו כאן רבוע אלהים שעולה ר' עד השער הא' שהוא א"ל אמנה כ"ת שהוא סוף א"ל ב"ם משפטו דו"ר דו"ר במספר שוה כי לסוף עשר מדריגות יתחיל הגילוי כתית למאור דכתיב ביה וזה זכרי לדור דור ודע כי א"א בשום פנים לדרוש לא אותיות ולא מלבוש רק בסוד המקום הנורא הזה אך לא באור עצמו זולתי מה שעל צד ההכרח אנו מדמין בו כעין בחינה נעלמת לשם הגדול ברוך הוא ברוחניות נפלא מאד נעלה אמור מעתה כי האלף דא"ל ב"ם היא התחלה אל מקום האור של מעלה היורד ביושר הלמד ראשית אל מקום החלק ממנו שנסתלק אך נתהפך בבחינת אור חוזר רק נתעלה מעצמו אל עצמו והקיצור יפה הצד השוה למקום קדוש זה בשני חלקיו שהיא התחלה לאותיות התורה החקוקה ברגלי שכינה שמשמעו שכן י"ה הוא ראשו של שם הגדול השוכן במקום כבודו לאיסור ממנו כלל וסוף ההתפשטות הוא בסוד רגלים אל האור עצמו וקצה הגבול יתואר במקום דכתיב ביה ומקום רגלי אכבד: וכאן כל התורה כלה שם א' בסוד אצילות נעל' אין עסק בה לזולתו ית' ומעין דוגמ' זו למטה תורה חתומה ניתנה ונגש משה לבדו כי לא