יונת אלם עו

וטמירין בהו נ"ה לאפוקי ג' ראשונות דלא מתפשטין כלל: והנה נצח והוד הן לעול' בסו' דינין כמבוא' בפ' צו דף ל"ב גבי ערבי נחל לפי' מתפשטין בתוך השערו' שהם דיני' ומוצא' ממטה למעלה מראשי אודנין עד צאת' מקרומ' דאויר ובוקעי' ברום הגלגל' לפיכך נאמר בפשיטות כי האזנים למעלה מן המצח כי מעוט השערות אשר לאזני' נגרר אחרי הרוב שהם למעלה מהמצח בפועל ועוד החלק העליון מתנוך האזן כשיגביהו אותו שלא יטה למטה עד גובה המצח ישאר פאו' הראש צריך לשיירו עד למעל' מעט מזה המקום שיהיה תמיד מלא שער וברוחב עד הציר החצון של עין ימין ושמאל ולעול' התפשטות האציליות הבא מכחם של נצח והוד דעתיקא היא כלפי מעלה וגם יסוד כולל עמו נצח והוד לפי' שניהם מתגלגלין במצח ג"כ והיא הנותנת דלא חשיב המצח הפסק בין עמר נקי לעינים והשערו' הם מלבוש לכמה מיני אורות יוצאין מן המח שוין זה לזה בסוד ווי העמודי' פי' כל שער הוא בסוד וי"ו ונמשכים מן העמודים שהם נצח והוד והנה השערות הם נצח והוד פנימיי' בסוד תרין ביעין למעלה מיסוד והם בסוד אדנין דעתיקא ולפי שאלו הביעין סתומין והשמועה גם הוא פועלת בארח סתים בפנימיות האזנים כמו שזכרנו למעלה על כן לא נזכרו אזנים לעתיקא לא באדרא רבה ולא בזוטא ועוד טעם אחר אמר בדבר כי זעיר יש לו שמיעה לטוב ואתה תשמע השמים ויש לו שמועה לרע וישמע ה' ויחר אפו אבל אריך אין דבר רע מתקבל לפניו כלל והנה האזן נכוית תחלה לפי' ראוי היה להעלים אזניו ועתיקא שלא לדרוש בהם כלל וכבר מפורש בו ע"י ישעיהו אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע נשמר שלא ליחס סתימ' לעינים כי העצימה איננ' מזה המובן אלא התחזקו' במראות' שלא להסתכל חוצה לה אם אין המובט דבר הגון ולעולם מבעי לבער' שערא מעל אודנין שלא יחזקו שם הדינין והעיני' הם נצח הוד בבחינתם למטה מן היסוד שהם מגולי' בירכים א"נ עמר נקי הם פרקים עליונים ראשי מתנים ואשגחא פקיחא מפרק השני ולמטה שהן דין לפי' יורדת הבכיה מהעינים כי מהם נמשכים הדינין אע"פ שהכל רחמים גמורי' למעלה הא למדנו כי סוד ביעין בז' עליונות הוא משפיע באודנין של אריך וסוד ירכין דלעי' בעיינין דאריך לשון אחר נ"ה של מעלה מכתר שלהם עד גבורה הוא סוד השערות ומשלימין פאות הראש והצדעים שהם במקו' חסד