יונת אלם מו

על ידם והוא כטעם יהושע וכלב דכתיב בהו חיו מן האנשים ההם שירשו זכיותיה' הקודמים אשר אבדו מהן בדין התוה' על הראשונות כי המרגלים בכלל המשוררי' על הים אמרו בשירה ובזמרה תביאמו ותטעימו בהר נחלתך ואח"כ אמרו לא נוכל לעלות אל העם הוי חיו מן האנשים ההם ואמר כי הוא מוריד שאול את המנין תבירין שהן שברי שברים אין גם א' יצלח לכל ויעל את נצוצי הטהרה בסליקו עילאה: פכ"ג ואיתא בזהר פ' פקודי בהיכל ו' דף קנ"ז ע"ב ת"ח בגין דר"ע סליק לעיל' כדקא יאות עאל בשלם ונפק בשלם שאיל שאלתי' ולא אתפרש דכתי' ממתי' ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים על דא פי' על זה נופלת השאלה והיא מה אלין דאתקטלי בקטולי עלמא זכאין צדיקים דלא חבי חובא בגין דיתענשין ת"ח ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיי' הכא אית תרין סטרין ידך ה' וחלד ידך ה' דא הקב"ה ונשמתא אתכנוש לגביה ממתים מחלד דא סטרא אוחרא דגופ' איהו שליטא עלוי דכתוב לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל והאריך בזה יעויין שם קוד' לכן אמר אינון נשמתין עילאין כגון ר"ע וחבירו ולא אתקרובי מאסתחא' בנה' דינור וכו' אלמא רוחצות בחלב הלובן העליון המתג' עליהן ואינן צריכות כלל לאותו מרוק הואיל ושתו כוס התרעלה בע"הז בשמח' על קדושת שמו ית' והוא הגור' שיתיחדו על ידם אבא ואמא שהוא מעלה מיין נוקבין כנגדו להשלמ' הזווג בזכותם כמו שהמה מזדווגים ע"י זעיר ונוקביה אחרי שנשברו כליהן והדר אתקנו ואין לך הליכה בדרכיו לדבקה בו גדולה מזו אבל שאר הצדיקים בסלוקן מן העולם מעלין מיין נוקבין ממלכ' לזעיר לזווגם ואיתא בפ' ויקהל כדין מלביש חד צדיק קנאה וכו' כי הצדיק העליון מזדווג עם נוקבי' בסוד יוסף שהוא בגי' קנאה דרחמית' והנה בשעת הפטירה עצמ' אם זכו למדרג' נפש בלבד מלכות מתעוררת עמהם ונעשה למעלה בזכות' זווג בין זו"נ ואפי' יש להם רוח אפשר שיעורו את אימ' לפרוס עליהם סוכת שלום אך דאין כאן תוספ' זווג למעלה ואם זכו למדרג' נשמה בינה מתעוררו' עמהם וגורמים זווג אבא ואמא ואלו ואלו בבחינ' היותם כוללי' בעצמם העולמות כלם שהם נהנים ומושפעי' מאותו זווג: אבל מכאן ואילך דאין הזווג על ידם אלא בסוד הפנימות אשר איננו מתפשט בכלים ובלבושים זולתי מר"עה דכתיב בה לא כהתה עינו כי הואיל וגופו קיים בלתי משתנה הנה