יונת אלם לז

קרבת הדע' בין חכמה לבינ' ממה שבין כתר לחכמ' ותהי להפך הא לא תקשי כלל כי הנה עינינו הרואו' באותיו' השם הגדול כי כתר וחכמה שתיהם מתאימות באות אחת והבינה באות שנייה היורדת היא ממדרגתן וכשם שאחר התקון הנה אבא שהו' חכמה האצילו נכלל בעתיק' ממש הנדר' בתלת רישין דעלייהו כתיב בישישים חכמ' ככה נקודות כי הכא ופה כחה של חכמה שכח א"ס בעצמו ובכבודו מעורב בה לפי' אמרו בזוהר פ' בראשית בצורת הצד"י שהיא י"וד על נו"ן בסוד נקודו' אחור באחור לקבל הנו"ן הארת הי"וד ודע כי ג' ראשונות נתפשטו' תחלה כעין קו ישר בסוד הטעם הנקרא שלשל' שהנקודות משתלשלות זו למטה מזו ואז היו פני הבינה מול אחורי החכמה בסוד זנב ניקוד' תחתיה ופן תשבר מהיותה כ"כ רחוקה מן השרש הורשה הקו המשולשל ההוא להגביה הטבעת השלישית לקרבה אל השנית בסוד כפות מאזנים כי כאן התחיל רזא דמתקלא ונצטיירו כעין שתי כתפות תחת הראש דהיינו צורת י' או רישא דו"או שגם הוא כמוה וזה בסוד ה' ד"ו פרצופין שוין ויש בדבר להקל ולהחמיר כי ממה שנתעלית בינה אצל חכמה נתרחקה ממקום הדינין ופני שתיהן אל הכתר כי הוא סבה רחוקה לבינה ולא יבטל דיניה ההסתכלות בו אע"פ שהוא מקור הרחמים שהרי הוא הנותן מהותה ורוצ' בקיומה ועוד שהיא צריכה להשפיל ראש' ועיניה אצלו בסוד הענוה הנדרשת בבינה ממש כל זה להקל ומה הוא להחמיר בסוד אחור באחו' נדבר בו בראש הפ' הקרוב והנה מעיקרא שיירה החכמה מקום לבינה שתוכל לעלות אצלה ליהנות מהכתר אשר הוא לה סבה רחוקה תוקפ' דידה אבל חכמה לא מצאה מקום לנטות מתחת הכתר לקבל מקום טהירו והטעם הוא כי כל הויה שנתחדשה וצורך גבוה אינה אלא מכח זכר ונקיבה: לפיכך אמרו באידרא שנתקן הכתר בסוד שניהם שיהיו מקורות החכמה והבינה מושרשים בו כדי שיוכל להאציל אותם במקומן שהרי היא צריך אליהם והיא סוד צבת בצבת עשויה בהתהפך המלה בא"ת ב"ש לאותיות אשה הרה מה שאמרנו כי בינה במקומה אינה אלא מבינה שבכתר והיא בית יד ואחיזה אל השכל צבת ממש כמשמעו להתבונן בעליונים אע"פ שהם נעלמים בהחלט: ועוד יפורש צבת במשמע רצון וכמהו וכמצבייה עביד בחיל שמיא וירצ' באומרו צבת בצבת כי בינה נכללת ברצון ונעלמ' קצת והרצון בעצמו נחלק לשני כחות בשביל התחתוני' אבל הטהירו שהוא בכלל א"ס אינו צריך לכתר לפיכך לא הוזקק הכתר לשייר מקום לזולתו תחת הטהירו כי לא היו זכר ונקיבה