יונת אלם כב

המשכן שאין מקיף מהאופק ולמטה ודרום זה אור פנימי דר רום דהא אחדר ליה בתוך הכלי והוא מושך לעצמו האור חצון בסוד ירושה הבאה לו ממקום אחר ע"י משמר' וסיג לתורה: והרי זה משלים לפנימי וחוזר אליו לא יחשב עולם בפני עצמו וזה כי הנובלות אינם אלא מן החלק המיועד לצדיקים והחט' הקדום גרם מעוו' לכלם עד שכל נוצר מטפת אדם וחוה יחשב עכשיו בבחינ' זו שהוא בעל תשוב' וצריך דקדוקי מצות להחזיר עטר' ליושנה בסוד תחיית המתים שנזכה כלנו לכתנות אור כטע' יכין וצדיק ילבש אע"פ שהיו בעולם בכל דור ודור שלמים וכן רבים צדיקים גמורי' בבחינת עצמם וגם הם צריכי' לתחיה: פ"ט הא למדנו מכללות הדרוש וממה שהקדים הכתוב בכל לבבך והדר ובכל נפשך כמו שבארנו למעל' בפ"ז חכמה ומוסר לכל הבא למסור נפשו בתפלתו אם בק"ש או בנפילת אפים או בכל כוונת הלב כיוצא בהן שלא יעשה כן בשום פנים עד שידע בעצמו היות באות' שעה לבבו שלם ונאמן אפי' הרע שבו כמו שהעיד הכתוב על אא"עה ומצאת את לבבו נאמן לפניך דאי בלאו הכי בדברים לא יוסר עבד והרי הוא מקריב בעל מום ח"ו ויש לנו כוונה גדולה נקיה וקלה לכל זה בפסוק אליך ה' נפשי אשא כי הנה נפשי בגימ' מ"ת הוא סוד האמתי לנפילת אפים למסור עצמו למיתה ובהנשא נפשו למעלה הרי הגוף מת לרצונו ולא די זה אלא סמוך למיתה תשובה לפיכך אשא בגי' ש"ב הרי נפשי אשא בגי' מת שב והם בתנאי משלימי המכוון וכי תימא מה זו תשובה מאוחרת למיתה עליך אמר קרא תשב אנוש עד דכא הרי תשובה מוקדמת כי מן הפעולות ידעו הכחות ומן המסורה הגמורה יודע שכבר שב אל ה' בכל לבבו עד דכדוכה של נפש החוטאת ובזה הוקבעה לו דירה נאה לשכינה בקרב לבו בסוד אלהי בקרבי כלים נאים באבריו שיהיו מסולקי' מכל דבר פשע אשה נאה בנשמתו המשכל' הוי עד דכא נוטריקון אליהם והדר ותאמר שובו בני אדם להתחזק בה תמיד יום יום שלא יהא יצרו מקטרגו והוא מובטח במאמר עליון לבטל המבטל ולהחזירו למוטב וכבר בארנו במקום אחר סוד מה שאמרו האחרונים שלא יפול האדם על פניו אלא במקום ס"ת ואמרנו כי מחשבת האדם היודע ומכוין כהוגן שפיר משויא ליה היכא דאיתיה מקום ס"ת אך במקום רואים שאין שם ס"ת ויש לחוש שמא ממנו ילמדו שלא להקפיד בדבר אע"פ שאינם מלומדי' בכוונה הצריכה