יונת אלם קמט

לבד ונעשה סמך ומבין שניהם נגמר לו לזעיר פרצוף שלם זהו נס גדול עוד תבונה היא מם הנבני' מד' מדות של בינה ונעשים פרצוף שלם וזעיר הוא סמך שאין תחלתו אלא ו' קצוות ושניהם תלויי' בלוחו' שהם נ"ה של אמא ועם זה נעשית תבונה וזעיר שניהם פרצופין שלמים והוא נס מפורסם ודע כי לוחות ראשונות היו מנ"ה דאמא עלאה שהיה זעיר מקבל מוחין ממנ' ממש אבל משנפגמו בעגל פני שור דאינון מסטרא נסתלקה אמא למעלה ולא היו מוחי זעיר אלא מפרקי תבונ' ולוחות שניות מצדה הוא שהיה משה מוכיח את ישראל כי גוי אוב' עצו' המה שהרי כליו' יועצות והן נ"ה דאמא עלאה שנגנזו ואבדו מהם ועכשיו גרמו הגליות שאין בהן תבונה כי אפי' המוחי' התחתונים נסתלקו מזעיר עד ירחמנו עושנו וקרו' לשמוע דרך אחר' בפי' מ' וסמך שבלוחות ע"פ הדברים האלה וזה כי בינה נקרא מ"ם ונקרא סמך וכן בתבונה יש בה סמך שהן ו' מדות עליונות ומ"מ שהן ד' אחרונות ונקרא ג"כ ואו דלת כי הנה יצדק בה ואו בערך הו' עליונות וד' בערך הד' תחתונות ונקרא מ' תבונה בערך שנעשית מד' מדות לבד תנ"הי של בינה נמצא שכל פרצוף תבונה שהוא מ"מ וסמ"ך נעשו מד' מדות בלבד תנ"הי של בינה שהיא מ' ובירידת הפרצופין בחטאנו הנה תבונ' גם היא אינה נכנסת כלה בזעיר רק נה"י דיד' ומחצי ת"ת נעשה לו כתר נמצא הנכנס ממנה בזעיר חצי מם מפני שכלה אי"ה אלא מ"ם כי היא נבני' מתנ"הי של בינה והנה מ' וס' של זעיר שמציאות' תלוי בלוחות שהם נ"ה של תבונה בנס היו עומדין שכלם לא נתהוו כ"א מחצי תבונה דהיינו תנ"הי שלה שהם חצי מ"ם מפני שכל תבונה הוא מם לבד בערך לאמא עילאה או יאמר באופן אחר כבר ידעת כי מפי בינה כשהיא רביע' על בנין יוצאת האר' כעין הבל פה המקיף לכל זעיר ובזה יש לו קיום מאותו פום ממלל רברבן וכאשר בינה עולה למעלה להתיחד עם אבא אין לו לזעיר הארה זו א"כ מהיכן יש לו לקיום והעמדה אלא שיש בת"ת זעיר שם הויה במלוי אלפין שעולה מ"ה ושם אלף דל"ת במלכות שבה שעולה ס"ה ואלו הב' שמות יחד עולים ק"י כמניין נ"ס דכתיב ביה נתת ליריאך נס להתנוסס אבל בלא יראת שמים מתהפך לסוד מוסיף גורע כי נקודת זעיר הכלול' במלכו' מסתלקה למעלה למקומה ומ"ה נעשה