יונת אלם קל

בעלמא ולכן דינין דדכורא תקיפין ברישא דאכתי יש בדעת שלו ה' גבורות עד הגיע תר נוקביה ליבנות מהן ובסיפא נייחין שהרי ה' חסדים מתפשטים במדותיו התחתונות אבל דיני נוקבא נחין ברישא לפי שהמוחין דידה עצמות וכלי' מהחסדים ותקיפין בסיפא להיות כל מנין גופא דרועין ושוקים מהגבורות בלבד המתפשטות בבנינה והנה אדה"ר חשב להמשיך הה' גבורות למלכות מלמעלה בשעה שיוצאת מיסוד אמא בשליש מכוסה של ת"ת זעיר: והנה מג' שלישי אותו ת"ת שהן זה על זה וסוד משמרות קחשיב בקש לתת גבורה אחת לכתר דידה אחד לחכמה ואחד לבינה והשני היתרות לנ"ה דזעיר ומהם לג"ג דנוקבא והיה בזה האופן הפגם בג' פנים. האחד כי בשני שלישים של ת"ת זעיר יהיו שם חסד שלו וגבורות שלה והם כלאים: ועוד פגם שני כי אלו נכנסו הגבורות בכח"ב שלה לא היה להם מתוק והיו דיניה קשים ברישא ובסיפא כי שם כנגד ג' גבורות לא היה נמצא רק חסד אחד בלבד של ת"ת ואין כחו יפה נגד ג' גבורות עוד פגם שלישי שאם היו הגבורות נכנסות למוחין שלה משליש ת"ת לא היו באים החסדי' לבדם והגבורו' לבדם אלא מעורבות בכל המדות ואין זה צריך ההנהגה כפי אמיתת כוונת' עכשיו שהגבורו' מתחלקות בבנין גופה בלבד והם מעצם הבינה לפי' דרשו חכמים ויבן ה' אלהים את הצלע שנתן בינה יתרה באשה ואהני לעונת נדרי' ולחייב כל המצות שהיא ממהר' לבא לפני האיש לכלל גדלות וזה המהירות גורם אליה לאכלה פגה שאין חכמה לאשה אלא בפלך כי כל חריף מקשה על עצתו ההבנה לפום חרפא שבשתא ועוד שהיא ראויה לביאה מבת ג' שנים ויום אחד בסוד רביעאה לכל תלת והוא אינו כן עד שיהא בן ט' שנים ויום אחד כי אז תאיר בו היו"ד שבחכמה בכל חלקיה וכל מתון מסיק הדרן לחלוק הגבורות בג ופה של מלכות בלבד על זה נאמר שמאלו תחת לראשי כי אין לדינים יחס עם הראש דידה כלל אלא נכפפין תחת הראש כדי שגם למטה ממנו לא יגברו יותר מדאי לפיכך ימינו תחבקני כי סביב לגוף הנקבה כל הימין שלו מתפשט ומקיף ומחבק אותה למתקה ע"י הזווג ויש ה' תיבות בפסוק לכלול ה' גבורות בשמאלו שהוא תחלת ההתעוררו' ודוקא רחל היא שאמרנו עליה דדינין דידה נחין ברישא אבל לאה דיניה תקיפין מראש ועד סוף והיא העושה דין כדכתיב לשפוט את הר תשו ר"ת לאה שאין לה חלק בחסדים כלל שהרי מקומה מכוסה כלו ביסוד אמא ואין החסדי' המתחלקים שם לזעיר עודפי' עליו כלל