יונת אלם יג

והכליות על אותו הסדר ממש והנה התכליתית מצטרפית לאדרכילית והצורית לחומרית והכליית לפועלת וזה ברור וכבר זכרנו אל היחיד בהחלט קדימה גמורה על הכל שאין כמוהו מהלא' לבחינת אז: אמנ' היא משותפת לו עם הכלולים הנעלמי' הנכללים בשמו ואי קשיא לך עלוי החומר על הצור' כפי מה שהנחנו בסדורן של שש סבות אלה מן המפורסם נהפכו אצל חכמי המחקר עד שמקצתם אמרו היות החמר משתוקק ונכסף תמיד להחליף הצור' של אותה שעה בצורה אחרת כאשה אהובת דרע ומנאפת צאו אמור להם כי לא יבינו אל פעולו' ה' שהרי נתחלפ' להם הצורה בנפש מאין להם חלק בנפש העליונה כמבואר במקומו אשר אין חליפות לה ולא תמורה כלל ולא מיבעיא בגובהי מרומים כי הכא שהנושא מאד נעל' עד אין שיעור והוא המהות הנעלם שהצורה והיא הנשוא נגלית ממנו אלא אפי' במוחשות הטבעיו' אין ספק כי בין הפשט הצור' הראשונ' להלבשת הצור' הב"יש בחיוב בין מסרח לגבול מציאות דק נכבד מאד בלתי מושג ההוא יקר' עפר במסכת תמורה כטעם הכל הי"מן העפר והכל שב אל העפ' דאתמ' התם גבי אפרוח של ביצת טריפ' שהיא מותר באכילה ולא אמרינן ביה היוצא מן הטמא טמא מ"מ כמה דלא מסרח לא גביל ובעדנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא וזה המציאות דביני ביני הוא הנוש' האמתי אל הצורה השניה בהעדר הפרטי הקוד' להוית' אשר אין בו סרחון בשום פנים ולא צורה אחרת כלל ועיק' והוא תהלתו והוא הטעם הדין הפשוט בגמ' אין מי מלין ע"ג מי מלין ועוד הדבר ידוע כי לובן שמזריע האב לשעה קלה הוא עיקר בנינו ויסוד חומרו של עובר ומן האודם שמזרע' האם ממנו נתקן לבוש עור ובשר ע"ג עצמו' וגידים הנעשים מלובן אלו ואלו המצטיירים ברח' האם כל ימי הירחי' שאין בהם שנה אלמ' עיקר החומר הוא מזרע האב וכל עצמ' של צורה לרקום האיברי' והגידים כלם הן מכח האם ודי בזה להוכיח במשור שיש הקדש עילוי אל החומר על הצורה אפי' בנבראים הגשמיי' כי הוא הנושא הקיים מעמד בשעת הצורות המשתנות חולפות ובאות שיש לכולם בטול ותמורה חוץ ממנו והוא זוכה לכל השלחנות ההעדרים לא יבטלוהו והפועלי' לא יצמצמוהו כי ככחו אז כחו עתה לקבל הצורו' זו אחר זו שכלם אובדו' והוא יעמו' ועלויו על כלנה הצורו' הוא הגורם כי כל ישען וכל חפץ להחקק בו שהרי בהסתלקן ישאר הרושם קיים אצלו בסוד שימני כחותם על לבך והוא משתוקק לחלוק מכבודו