יונת אלם קכא

פע"א כיון שירדו ב' חסדים וב' שלישי' מגולים לתנ"הי כמו שקדם גבר' הארתם כל כך עד שהמשיכו אחריה' את הה' גבורות שהיו בדעת ואת הב' חסדים ושליש אשר היו מכוסו' בזרועות ובשליש העליון של ת"ת וירדו ה' חסדים כלם והגבורות יחדיו על היסוד והועילה לו הארתם להשלמ' השליש אשר היה נגרע ממנו וגם להגדילו ולהחיותו והנ' החמש גבורות נשארו שם בפקדון לצורך המלכות ועליה כתיב והיה האוכל לפקדון לארץ וזאת ההארה עצמה הספיקה להשלמת הדעת בעברם דרך עליו אלא שלפי גדולתו הוצרכ' הארת כלם למלא בו חצי שליש וכאן גבי יסוד השלימ' בו שליש א' ועוד שהרי הגבורות משתהות אצלו בפקדון עד עת רצון לבנין נוקביה מלא קומתו מראשי כתפי ולמטה כי ראש' נבנה משירי החסדי' אמנם הה' חסדי' שהם נמשכי' כלם ויורדים עד היסוד הנה הם חוזרי' בכח ההארה הגדול' לעלו' מגולי' שהרי באו תחלה קצתם באור פנימי וקצתם באור חצון וכלם עתה חוזרי' באור מקיף לגוף זעיר עד שיחלק אותם לראשו ולראש נוקביה ויש הבדל רב בין אור מקיף מעקר' לאור חוזר ונעשה מקיף כי הראשון לא הוגבל מעולם אבל השני ישוב ויכנס בתוך הכלי כפי צורך השעה: והנה אור החסדי' החוזר ומתעלה מיסוד ולמעלה הוא סוד חסד דנפיק מפום אמא האמור בזוהר ואע"פ שעולה דרך פנימי' הגוף של זעיר נקר מגולה שאין כח אבא והארת מלובש ביסוד אמא לפיכך עתה באור מקום מכל ח' מהחסדים יספיק לכל מדה של זעי' שליש וחצי כשם שהספיק בירידה שליש וחצי לנצח והוד ומן השלישי' שהעדיפו מהם הנה השליש וחצי של נצח נבנית ממנו חכמה של נוקבא ומהשליש וחצי של הוד נבנית בינה שלה. כי בהיות האור מגול' מספיק ממנו שליש וחצי למדה שלימה: ויש כאן סוד ותגל מרגלותיו ותשכב כי מגלוי רגלי זעיר נה"י דיליה נמשו' מוחין לנוקבי' בשכיבת' ר"ל ע"י תרדמה נופלת עליה כדרך בני הנביאים בחול עליה תוספו' שפע עד בטול הרגשותיהם הרי משירי החסדים של נצח והוד נעשו המוחין של נוקביה הכלים בירידה והעצמו' בחזרה שכח היסוד ורבוי ההארות אשר נולדו שם יחדו מועילים בו ועוד בירידה הנה החסדים שאינם עדיין רק הארה בעלמא בהיותם מתרחקים הולכים ומתמעטי' ובחזרה יחליפו כח בקרבתם אל המקור כי לא נתלבשו ולא הוגלמו ביסוד כלל אלא חזרו מאליהם בפשיטותם בטבע המקיף החוזר בחזק ההארה לא זולת וכיון שחזרו האורות לעלות