יונת אלם קטז

מי' ואח"כ הלמד שכן מד' נעשו ג' ואח"כ נעשית הצדי' במוחין דרועין וירכי' שכן נתפשטו תחלה בח"בד של זעיר ואח"כ בגג"ת אח"כ בנה"י נמצאו מו' קצוות נעשי' ט' והוא שלם בתקוניו משא"כ עד השתא שהיה בסוד ואו שבהם כי המוחי' שלו לא היו מאירים: הנה פרשנו כללו' הסוד הזה במלא קומתו של זעיר ואם נפרש הצלם כלו בתקוני הראש בלבד יהיו ט' דיוקנא דז"א רשומי' באות הצדי ורמז הלמד לח"בד דידיה מוחין ממש אבל התפילין שהן ד' בתים נרמזו באחרונה בסוד המ"ם: פס"ו תרין עטרין ירתין אבא ואימא לז"א שכנגדן זרה בסיני כל א' מישראל לב' כתרים וטעם ירתין הוא כאות' ששנינו האב זוכה לבן וכן אלה שמו' האנשי' אשר ינחלו לכם את האר' ינחילו לא נאמ' אלא ינחלו וכן כסא כבוד ינחיל ינחל' כתי' חסר יוד בגי' לבנון וסימן צמח בל יעשה קמח כי איננו מלא ביו"ד וכן כתיב וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו כמבואר אצלינו במקומו והנחלה בפסוק הזה היא עצמה מחיית הפשע בסוד לא יגורך רע כי הוא הנחלה בלי מצרים נחלת יעקב ממש ויש כאן סוד העלאות האורות ע"י מיין נוקבין במסירת עצמינו למיתה והעליון נוחלים מה שהתחתוני' מנחילי' להם והיא סוד עונו' נעשי' זכיות והנה התרי עטרין הם אלו השני מוחין חסד מן אבא שאפי' גבורות שבו הן הן חסדי אמא וגבורה מן אמא שאפילו חסדים שבה הם גבורות אבא אל ואלו נקבצו לתוך היסוד לכל א' מהם אמנם אין שום פעולה בעולם ליסוד אלא ע"י מלכות וכשאנו אומרים מלכות של אבא היא העטרה שכנגדה מתגלת בזעיר ע"י פריעה אחרי מילת היסוד מן הערלה שנתחדשה בקליפה למטה שהן אילו כקוף בפני אדם והיא עושה רושם למעלה עד שע"י מעש' המצוה נוציא הטומאה מן הקודש הרי שניהם יחד מילה ופריעה כי הנה היסו' כורת את הערלה הקשה ומשייר ממנ' מעט מהקרום תחתון שהוא קלוש לא ירע ולא ישחית בכדי שהעטרה בסוד מלכות ע"י פריעה תשימהו רביד על צוארה כטעם רשע מכתיר את הצדיק בסוד לבן רמאה שבמדרש הנעלם שהוא נוטרי' לפסו' אבל באבא לא היתה שם ערלה מעולם אלא שאנו דורשים מכשירי המילה ותקוניה בכל מקום ויש בסוד אמא נקודי' ציון ובה יסוד התבו' בגי' צבאות והוא העליה והחדר תחתיה דכתיב ביה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך היא בינה שמה חבלתך ילדתך זו תבונה וטעם השני עטרין דירתין ליה אבא ואמא לזעיר הוא לתת לו הארה