יונת אלם יא

פ"ב תחלת דבר ה' בעיונים העליוני' האלה בתכלית הרוממו' וההעל' התחיל התואר המורגל בפי החכמים לקרא בשם אין סוף שהוא בגימ' אור וכן כל היכי דדרשי' באצילו' העלם וגלוי יאות לפי סדר הלימו' הראוי ברוחו של עולם שניחם א"ס להעלמו של כתר עליון בכל מקום שהוא לאפוקי תואר זה וכל זולתו מן המאיר לעולם כלו בכבודו הוא בעל הרצון ית' שמו המרומם על כל ברכה ותהלה שלא הורשינו להתבונן בו כלל ועיקר רק הדעת אותו אמונו' אומן לחיוב מציאותו באימה ויראה ברתת וזיע שהם מצות תלויות במוח ובלב במעיי' ובכלל הקומה ומכוונו' לארבע אתוון דשמיה ומלכותו בכל משלה וגם התאר שזכרנו שהוא נורא מאד ומי יכינו לא יצדק בו במלך המרומם לבדו מאז לא הוא ולא זולתו מהשמו' הבלתי נמחקים ואפי' השם הגדול הבלתי נהגה וכ"ש מהכנווי' לפי' אנו אין לנו אצל בעל הרצון ישתבח שמו בפי כל ברואיו אלא בכל הברכות וההודאות ובכל העיונים וכל הכוונות מוקטר ומוגש לשמו רעותא דלבא דומיה תהלה כי הוא מקור החסד הפשוט לא ישתנה לעולם אך הרצון הוא החסד וממנו יושפע הדין כי הוא המקור אליו וסימנך בעל גבורות שהוא בגי' תש"ך סוד חסד עליון בכלילו' עשר והנה הוא ורצונו אחד י"י הוא האלהים ולאפוקי מקדמות העולם שטעו בה היונים וגם להזהר מן הבריאה בחיוב אמרנו בלשון בני אדם על הצמצום של אותו אור הראשון הבלתי בעל תכלית באמת שהיה כשעל' ברצונו ואלה השתי מלות הבאות להעלים הסוד למי שאינו מבין הן הנה עצם הסוד מפורש באר היטב לחכם ומבין מדעתו כי אמנם הרצון הקדו' בהחלט לא ינום ולא יישן אלא שאין זמן כלל ולא סדר זמנים בהשכלות העמוקות האלה אמנם ידענו כי כן אין טעם ברצון רק נדבה וחמלה רבה להשכיל ולהיטב והרצון ההוא רוצה להיטב ולהקרא רחום וחנון ארך אפים ורב חסד וכל כיוצא בהם להשלמת התורה שהיה תחלת המחשבה והיה זה בלי מיין וקבין כי מי הקדימוהו וזה הדבר אשר יורה עליו באמת מה שאנו אומרים שעלא ברצונו כטע' למעני למעני כי הוא כביכול העלה אתערות' מתתא שלא ע"י זולתו אע"פ שבקושי יצדק ברומו של עולם אלא בדוגמא רחוקה ותירוצתא דשמעתא דלגבי דידיה כלה חדא מילתא היא שאין פעולותיו חלוקות מצד עצמו וגם זה בכלל מה שאנו דורשין אני אחרון לתתא עד אין תכלית ופסוק למעני למעני יפורש