ישמח ישראל (רמב"ם) לח

לא תקנו חז"ל לישא אשה באופן שיהי' פטור מצרכי אשתו לרעתה

במשל"מ (פ"ג מהל' מלוה ה"ד) חקר ותמה עמ"ש הרמב"ם שם דאינו לוקה הממשכן בין עני בין עשיר משום דניתק לעשה דהשבת העבוט ובאמת אין העשה כ"א בעני כמ"ש ואם איש עני הוא וז"ל וראי' לדבר ממ"ש הרמב"ם רפ"א מה"ת דמש"ה לוקין על התמורה אף דה"ל לאו הנל"ע משום דהלאו כולל יותר מהעשה כמ"ש דאין הצבור והשותפים עושין תמורה

והנלע"ד בזה דגם בגזל לפמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' גניבה ה"א והל' גזילה פ"א ה"ב ובטוש"ע סי' שמ"ח דגזל נכרי אסור מה"ת ועובר בל"ת ולפמ"ש השעה"מ ועו"פ דאין בנכרי מ"ע דהשבה וא"כ אין כאן לאו הנל"ע ועכצ"ל החילוק הואיל דהל"ת כולל כל העולם משא"כ העשה דיש שאינו חייב בהעשה ממילא א"ש בגזל דהל"ת שוה בכל כמ"ש הרמב"ם וכה"פ דס"ל דג"כ אסור מה"ת וגם ב"נ שייך בל"ת דגזילה וגם בעשה דהשבה שייך הנכרי כמ"ש התוס' (ע"ז ע"א ב' ד"ה ואי עירובין ס"ב א' ד"ה ב"נ) וה"נ במשכון דהל"ת שייך בין בעני בין בעשיר וגם העשה שייך בכל ואין חילוק רק לענין השבת העבוט לעשיר וה"נ גם בגזל דאין עשה דהשבה לעכו"ם משא"כ בתמורה דלא שייך העשה בצבור ושותפין עצמן. ועוי"ל מצד הסברא דמה דלא שייך בעשיר לא מקרי בשביל זה אינו שוה בכל הואיל דגם העשיר יכול להיות עני וכמ"ש בלקט (גמ' גיטין י"ג) דאיבעי מפקיר ולענין דמאי עיי"ש בכ"מ ולא מצינו בזה חילוק

משל"מ (פ"ו מהל' טוען ה"ו) מקשה על תשובת הרא"ש (כלל ס"ו) שפסק בדין ה"ל פרה לשוחטה וא"ל חבירו שחוט ואם תמצא טריפה אני אתן לך פטור דאין כאן אלא דברים בעלמא בלא קנין ויכול לחזור בו והקשה דה"ל לחייב מטעם ערב כיון שלא הי' רוצה לשחטה מחשש טריפה ורק על פיו שנתערב לשלם לו עשה מעשה ושחטה עכ"ל: ונלע"ד דהרא"ש לשיטתו א"ש ולק"מ דאי' בחו"מ סי' ש"פ ס"א מחלוקת הרמב"ן והרשב"א בדין האומר לחבירו זרוק מנה לים ואתחייב אני לך עי' בר"ן פ"ק דקדושין סברת הרשב"א דלא שייך ערב כ"א בזכיית האחר ולא באבודה מן העולם וכ"א ברא"ש קדושין שם סי"ג מבואר להדיא דהיכא דלא מטא הנאה לשום איש לא דמי לערב עכ"ל: רמב"ם

רמב"ם (פי"ג מהל' תפלה ה"ו) י' פסוקים שבסוף התורה יחיד קורא אותן פי' ואין צריך לקרות בצבור ותמהו עליו מאין מצא מקור לזה: ונלע"ד דמקורו מזה דתנא כאן (בגמ' מנחות ל') וברמב"ם שם ה"ו בלשון יחיד קורא אותן ובקללות שבת"כ אי' בגמ' (מגילה ל"א) ורמב"ם שם ה"ז וטוש"ע סי' תכ"ח ס"ו בלשון אחד קורא כו' וע"כ דפי' יחיד ר"ל לאפוקי צבור

רמב"ם (פ"א מהל' תפלין הי"א) מזוזה א"צ עבוד לשמה וכ"א ברש"י (מנחות מ"ב ב'). ובתוס' שם תמה מאין יצא לו: ונלע"ד דאי' בגמ' מנחות (ל"ד א') מנין דצריך קלף במזוזה יכול באבנים ת"ל כתיבה כתיבה פירש"י דיליף מוכתב דגט ובתוס' פי' דיליף מס"ת וסוטה וי"ל דרמב"ם בשיטת רש"י דיליף מגט וממילא דא"צ עבוד לשמה רק כתיבה לשמה כמו בגט משא"כ לתוס' צריך עבוד לשמה. אמנם לפמ"ש בגמ' ורש"י שם (מ"ג) דמשמע דספרים ומזוזות דינם שוה שא"צ עבוד לשמה ויכול ללמוד מס"ת ועיין תוד"ה תפלין שכתבו לחלק לשיטת רש"י בין ס"ת לספרים ועיין תוס' סנהדרין (מ"ח ב') ד"ה אע"פ לענין תפלין לשיטת רש"י דא"צ עבוד לשמה בעור החופה ואין לחלק בין עור לגויל הס"ת עיי"ש היטב וצ"ע מגמ' מנחות שם מ"ב

רמב"ם (פ"א מהל' חו"מ) האוכל חמץ בפסח אפי' פחות מכזית אסור