ישמח משה, יתרו יז

זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח). במדרש (הובא בעוללות אפרים סי' רפ"ג) זכור בים ושמור ביבשה. נ"ל על פי (שבת ס"ט ע"ב) המפרש בים ואינו יודע אימת שבת, בורר לו יום אחד, ובכל יום עושה כדי פרנסתו ואפילו בהאי יומא, רק בקדושא ואבדלתא מקדישו, והיינו זכירה לבד, אבל ביבשה צריך להיות שמירה גמורה, והבן. ועל פי זה נ"ל ליישב על מה שכתבה התורה בדברות הראשונות הטעם של שבת כי ששת ימים וגו' (שמות כ יא), ובדברות האחרונות נאמר הטעם וזכרת כי עבד היית וגו'. (דברים ה טו) והיינו משום דבראשונות נאמר זכור והיינו רק הזכירה, אם כן מה ענין יציאת מצרים אלי', רק כי ששת ימים וגו' דאז ברכו וקדשו (ב"ר י"א ב'), אבל בשמור שייך שפיר הטעם של יציאת מצרים, כמבואר בתוספת בערבי פסחים (דף קי"ז ע"ב [ד"ה למען]) דשמירה היינו ממלאכה, ובמצרים לא היה השביתה בידיהם דהא על כרחם היו עובדין בהם, והבן.