ישמח משה, וישב טו

ויאמר לו הנני (בראשית לז יג). במדרש רבה (ב"ר פ"ד י"ג) א"ר חנא ב"ר חנינא הדברים הללו היה יעקב נזכר ומעיו מתחתכין, יודע היית שאחיך שונאין אותך והיית אומר לי הנני, עד כאן דברי המדרש. ויש לתמוה וכי אין שבח אחר גדול ליוסף יותר מזה, שמשום זה דוקא יהיו מעיו מתחתכין. והנ"ל בזה, דהא יש לתמוה על יעקב אבינו הצדיק איך לא קבל באהבה ושתק, כמו שנאמר (ויקרא י ג) וידום אהרן. אבל הנ"ל על פי מה שמבואר במרדכי בהגהות שניות לבבא מציעא, דאם ראובן שלח את שמעון ונאנס בדרך, אם הלך בשכר אין ראובן חייב לפדותו, כי אין גופו שאול לו רק שכור לו, אבל אם הלך בחנם, ראובן חייב לפדותו, דשאילה שייכה בגוף הבעלים ונעשה שואל עליו וחייב באונסין דידיה, עד כאן. ועיין בבית יוסף לחו"מ בסימן קפ"ח ובסימן קע"ו וקע"ז, ובשו"ע סימן קע"ו סעיף מ"ח בהג"ה, ובסימן קפ"ח ובסמ"ע שם, ובראש תשובת שארית יוסף להגאון מהר"י כ"ץ מקראקא. וכן לענין דין שליחות דאם נהרג השליח בדרך, חילקו בתשובת מהרי"ו ובתשובות צמח צדק דאם הלך בחנם צריך המשלח תשובה וכפרה, דמכל מקום היה בהגרמתו, כמו על ידך נהרג נוב עיר הכהנים (סנהדרין צ"ה ע"א). אבל אם בשכר הלך, פטור דאליו הוא נושא את נפשו עלה באילן ונחנק, ועיין בתשובת הרמב"ן הובא בבית יוסף בסימן קפ"ח, עיין שם. ונראה שזה היה בכייתו של יעקב, שסבור היה שנהרג בשליחותו או נשבה והוא חייב עליו, וגם כי מגלגלין חוב וכו' (שבת ל"ב ע"א), והיינו כי ארד אל בני אבן שאולה (בראשית לז לה), וגם החולקים על המרדכי אפשר דמודי בבן, עיין שם בבית יוסף שם בסימן קפ"ח, והיינו כי ארד אל בני דייקא. והנה הבית יוסף מסכים דאין לחלק, דהיינו דהמרדכי מחייב אפילו באחר שהלך בחנם עיין שם, והנה מהרי"ק בשורש קנ"ה הובא בבית יוסף שם סוף סימן קפ"ח כתב, דדוקא שהלך רק לצורך השליחות, אבל אם הלך גם כן לצורך עצמו, המשלח פטור לכולי עלמא דשוב אין גופו שאול לו עיין שם, וכן הוא בתשובות שארית יוסף הנ"ל. ונמצא לפי זה היה סברא דמסתמא נער בן י"ז שנה אוהב לילך ולטייל ולראות את עצמו עם אחיו ולשמוח עמם, והלך אדעתיה דנפשיה גם כן, ואם כן שוב יעקב אינו ראוי לחייב, לכך כיון שנזכר יעקב הדברים הללו יודע היית וכו', ואם כן לא הלכת רק בשליחותי, ואם כן חייב עליו ולכך מעיו מתחתכין כנ"ל. אלא דאכתי מאי דמסיים והיית אומר לי הנני, צריך ביאור דהכי הוה ליה למימר יודע היית וכו' והלכת בשליחותי. ונראה דהנה כבר הקשיתי על המרדכי הנ"ל, הא הוה ליה שאילה בבעלים, דהא הנשאל הוא בעצמו המשאיל. וישבתי עפ"י דבאמירה הוי נשאל, ולענין שאילה בבעלים בעינן בעידן עבידתיה, ואם כן זה מאמר יעקב ושמא תאמר דאפטור משום שאילה בבעלים, לזה אמר ואמרת לי הנני, ואם כן מאז הוי נשאל ועדיין לא הוי עידן עבידתיה, ואם כן בעת התחלה לא הוי שאילה בבעלים וחייב עליו, ודו"ק. ועל פי האמור יתבאר מה ששלח יוסף ליעקב שמני אלהים לאדון (בראשית מה ט), ר"ל ואין אני שבוי, ודו"ק.