ילקוט הרועים צט

דמחו"ז הוא רק בקדשים אבל לדידן דקיי"ל כרשב"ג שהוא משום ס' נפל ל"ח בלילה ודינו כמו בתוך ז' למעשר ולכך ל"ה הרמב"ם בהלכותיו ע"ש: מעשר. שי' הרמב"ן דאפילו זיתים וענבים אין חייבין במעשר מה"ת אלא יין ושמן ובטורי אבן ר"ה דט"ו דהירושלמי ס"ל כן אבל הש"ס דילן ס"ל דזיתים וענבים חייבין במעשר מה"ת ע"ש באריכות. מעשר שני בסנהדרין דקי"ב ס"ל לר"ח דמחלוקת דר"מ ור"י אי מע"ב ממון גבוה דוקא בירושלים אבל בגבולין ד"ה ממון גבוה היא ובשו"ת עטרת צבי להגאון מה"צ האלברשטאט דר' חסדא לשיטתו דלא ס"ל להא דשמואל קדושין י"ב דחיישינן שמא שו"פ במדי מוכרח לומר דבגבולין מודה ר"י דמע"ש ממון גבוה אבל לשמואל דאמר חיישינן שמא שו"פ במדי ס"ל דאין חילוק לר"י ואף בגבולין הוי ממון הדיוט וכ"כ בהפלאה בחי' בנו קדושין דנ"ד והעלה דלר' נחמן דפליג אר' חסדא וס"ל דאף בגבולין ס"ל לר' יהודא ממון הדיוט הוא וס"ל לר' נחמן להיפוך דבירושלים גם ר' מאיר מודה דממון הדיוט הוא ולא פליגי אלא בגבולין וע"ש שהאריך דהרמב"ם פסק כן ושכ"א אזיל לשיטתו בד' נכונים: מעילה. בישועות יעקב או"ח סי' ש"א דלמ"ד דבקנס לוקה ומשלם ה"ה במעילה דמעילה כיון שמשלם יותר מן ההיזק דומה לקנס ולר' מאיר דל"ל מת ומשלם ובקנס מודה דמת ומשלם ה"ה במעילה ס"ל דמת ומשלם ע"ש. מעילה אין מועלין שלכדה"נ כ' באור חדש פסחים ס"פ ט' דתלי' בפלוגתא דתנאי דלמ"ד בפסחים ל"ב דבמעילה צריך כזית אין מועלין בשלכדה"נ ולמ"ד דחייב כל שי"ב שו"פ אע"ג דא"ב כזית ה"ה דמועלין שלכדה"נ ובצל"ח פסחים דכ"ו דלאביי דס"ל היכא דל"כ אכילה בגופי' לוקין שלכה"נ גם במעילה דל"כ בי' אכילה לוקין שלכ"א אבל לרבא דס"ל דפטור שלכ"א אף דל"כ אכילה ה"ה במעילה אין מועלין בשלכ"א ובמה שרצה הצל"ח לומר דבמעילה א"א לכתוב אכילה עיין אות ע' שהבאתי דאף דא"א לכתוב אכילה אפ"ה חייב שלכ"א ע"ש והנה באור חדש קדושין ס"פ ט' דר' יוחנן בן זכאי סבירא ליה דבמעילה בעינן כזית אליבא דרבא עוד כ' שם דרב ס"ל דבמעילה חייב שלכ"א ע"ש. מעילה פלוגתא בזבחים דפ"ו אי מועלין לאחר זריקה וברש"י ר"ה כ"ח דרב יהודה ס"ל כמ"ד דאין מועלין אחר זריקה ועיין בטעם המלך ה' לולב. מעילה דקיי"ל אין מעילה בקול דקול ומראה וריח כו' כ' בכפות תמרים ר"ה, דכ"ח דרבא ורב יהודא ס"ל דיש מעילה בקול: מעילה התוס' קדושין מ"ג נסתפקו אי במעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב ל"א ובפרדס דוד פ' בראשית דתלי' בפלוגתא דלב"ש דס"ל בכ"מ ישלד"ע ואפילו הכי היכא שהשליח נהנה חייב המשלח דז"נ וזה מתחייב ל"א ה"ה במעילה דפטור המשלח כשהשליח נהנה משא"כ לרבנן דס"ל בכ"מ אשלד"ע רק במעילה גזיה"כ דישלד"ע אפילו בנהנה השליח חייב המשלח במעילה ובקדושת ישראל גיטין דס"ה העלה אף דבכ"מ היכא ששינה השליח במידי דל"ה קפידא לבעה"ב השליחות קיים בכ"ז במעילה מעל השליח דבעלמא אשלד"ע רק במעילה גזה"כ א"ל בו אלא חדושו דוקא היכא שלא שינה כלל אבל היכא ששינה קצת מעל השליח: מעילה. בשו"ת אמרי אש סי' ק"ב אע"ג דלר"ש כ"ש למכות בכ"מ בכ"ז במעילה מודה דאין חייב עד שיהיה שו"פ ולר"ש הו"ל ח"ש היתר גמור היכא של"ש חל"א. מעמד שלשתן התוס' גיטין די"ג הוכיחו דמעמ"ש קונה בע"כ של לוה או של נפקד דאי לא קנה אלא מרצונו למ"ד דוקא בפקדון למה הוצרכו לתקן מעמ"ג יאמר לו זכי ע"ש ובס' בנין אריאל כ' דתלי' באמת בפלוגתא זו דלר' פפא דס"ל ל"ש במלוה ול"ש בפקדון ס"ל דל"מ מעמ"ש בע"כ של לוה או של נפקד ולר' זביד דס"ל ל"א רב אלא בפקדון ס"ל דמהני אפילו בע"כ של נפקד. מעמד שלשתן דקיי"ל דהוי מדרבנן כ' בס' החכמה כתובות דדוקא למאי דקיי"ל דמעמ"ש מהני ל"ש במלוה ול"ש בפקדון ל"ה רק מדרבנן אבל ר' זירא דס"ל דרק בפקדון מהני מעמ"ש הוא באמת מה"ת מטעם זכי' ע"ש. מעשי שבת. בספר משנת חכמים בהקדמה הוכיח דרבי ס"ל מעשה שבת דאורייתא מעשה ידיה. בק"א להפלאה סי' ע' דלרב דס"ל בכתובות דנ"ח ע"ב דמזוני עיקר אפילו כשביטלה ממעשה ידיה מ"מ א"י להפקיע מזונותיה שהוא עיקר אבל לשמואל דס"ל דמע"י עיקר היכא דביטלה ולא עשתה אין הבעל חייב במזונות מעמד שלשתן. דשי' הפוסקים דאפילו במכירות שטרות יכול למחול אבל במעמ"ש א"י למחול ובשו"ת תורת חסד סי' ל"ט דדוקא למ"ד ש"ד אבל למ"ד של"ד גם במעמ"ש יכול למחול וע"ש עוד להיפוך דאי ש"ד יכול למחול במעמ"ש ואי של"ד א"י למחול במעמ"ש ובמהר"ם ברבי קדושין מ"ת דלר' אשי דמעמ"ש הלכתא בלא טעמא ס"ל דבמעמ"ש א"י למחול אבל לאמימר ס"ל דהטעם דנעשה כאומר לו משתעבדנא לך ולדאתי מחמתך ס"ל דיכול למחול אף במעמ"ש ולהלכתא דקיי"ל כטעמא דר' אשי שפיר מעמ"ש א"י למחול מעמ"ש בגיטין י"ג אמר רבא מסתברא מלתא דרב בפקדון אבל במלוה לא והאלקים אמר רב אפי' במלוה וכ' בתורת חסד סי' ל"ח דרבא דס"ל אין ברירה מחלק בסברא בין מלוה לפקדון אבל לדידן דס"ל יש ברירה ס"ל דאין חילוק ואפי' א"נ דס"ל לרב א"ב מ"מ הא בתולה בד"א י"ב לרב משא"כ לרבא דס"ל דתולה בד"א ג"כ א"ב אין חילוק: מעשה ידיה דבת בפנ"י כתובות דמ"ו ובב"מ דפ"ז דאב יכול לכוף בתו למעשה ידיה מהקישא דבתו לאמה וזה רק לרב אבל ר' יוחנן ס"ל כר' אליעזר דל"ל הקישא דבתו דבתו לאמה: מעשה ידיה שהאשה זכתה לבעל כ' התוס' כתובות דמ"ז בד"ה זימנין דלא מלו דמע"י אין הבעל זוכה בגוף הידים ובאבני מילואים סי' פ"א דתלי' בפלוגתא דלר' הונא דס"ל יכולה אשה שתאמר לבעלה א"נ וא"ע ס"ל דאין לבעל זכיה בגוף הידים משא"כ רשב"ל ס"ל דזוכה הבעל בגוף הידים: מעקה. ברמב"ם פי"א משמירות נפש דבית התבן ובקר ועצים פטורים ממעקה דלא כספרי ובחת"ס יו"ד סימן ר"פ דלר"ש דדריש טעמא דקרא אפילו בית התבן כו' חייב במעקה והספרי אזיל לר"ש משא"כ לדידן דלא דרשינן טעמא דקרא אין חייב במעקה בכנ"ל ע"ש ובמעין החכמה דקפ"ד ע"ב דהספרי אתי' כר' אילאי בחולין דדריש גגך למעט שותפין ממעקה אבל לחכמים דמחייבים רק גגך למעט בה"כ שאינו לדירה ה"ה דפטור בבית התבן ע"ש: מעת לעת במל"מ פ"ב מה"א הכ"א נסתפק לענין כמה דברים דבעינן מעל"ע אי בעינן מעל"ע דשעות וכן לענין השיעור דבן ובת ט' שנים ויום א' וי"ג שנים ויום א' אי בעינן מעל"ע לשעות וכן לענין יוצא דופן דבעינן מעל"ע אי בעינן מעל"ע דשעות והעלה שדין זה היא מחלוקי התנאים בין ר"ש לר"י נדה דמ"ח אי תוך הפרק כלפני הפרק או לאחר הפרק וכ' התוס' ד"ה ואב"א דמחלוקת זה ביום אחרון של שנת י"ב לנקיבה או יום שנת י"ג ויום א' לזכר ואותו יום אקרי תוך הפרק דלר' יהודא הוי זמן הבאת שערות מתחילת היום ולר"ש בסופו ופליגי דר' יהודא ס"ל דל"ב מעל"ע דשעות וס"ל דתחילת היום הוי הבאת ב' שער ת ור' שמעון ס"ל דבעינן ממל"ע דשעות ויום א' בעינן כדי להשלים השעות ומשו"ה אית ליה דל"ה זמן הבאת ב"ש כ"א בסוף היום שאז נשלמו השעות ע"ש. מעות קונות בב"י חו"מ סי' קצ"ח דאם התנו בהדיא דמעות יהי' קונה קונה המעות ובשו"ת בגדי כהונה ב"מ בהזהב דזה רק למ"ד ד"ת מעות קונות רק מדרבנן ל"מ שפיר מהני כשהתנו אבל למ"ד משיכה קונה מה"ת אף בהתנו בהדיא דמעות יהיה קונה ל"מ ע"ש דר' אבא ועולא ס"ל משיכה מפורשת מה"ת: מעות קונות. שיטת הרז"ה בב"מ פ' הזהב אע"ג דרבנן עקרו לקנין מעות מ"מ כיון דד"ת מעות קונות א"י לחזור אלא כ"ז שהוא קיים אבל אם נאבד או נשרף או נאנס כיון דליתא בעולם אין יכול לחזור בו כיון דד"ת מעות קונות והרמב"ן פליג דאפילו נאבד ק נשרף