ילקוט הרועים צח

דרוש י"ב נסתפק בסברת ר' יוחנן אי פליג אעיקר הדין וס"ל דכלי הדיוט, שנשתמש בה הדיוט מותר למלך א"ד דמודה בזה רק דפליג את"ק דס"ל דאפילו כלי מלך, שנשתמש בו הדיוט אסור למלך בזה חולק ר' יוחנן ע"ש: מלך באור חדש פ' וירא כ"ו דפלוגתא דרב ושמואל בסנהדרין פ"ב דרב ס"ל כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו ולשמואל ל"נ כ"א לאיים עליו תלי' בפלוגתא דר' יהודא סוף נגמר הדין דרב דס"ל נכסי הרוגי מלכות למלך ס"ל דמלך מותר בו ור' יהודא ס"ל כמ"ד אסור ע"ש: מלך בחת"ס אע"ז סי' קכ"ט דס"ל להירושלמי אע"ג דאין מלך נושא אלמנותו של מלך מ"מ מותר לישא פלגשו של מלך דפלגש בלא קדושין ומלך נושא מפותת מלך והש"ס דילן ס"ל שאינו נושא אפי' פלגשו של מלך: מלקין על היחוד בקדושין דפ"א ס"ל לר' אשי דבא"א לא שלא להוציא לעז על בני' ובמקנה קדושין דף י"ב דר' אשי ס"ל כנהרדעי בקדושין די"ב דבכולן לא מנגיד רב רק במקדש בביאה אבל לישנא קמא דס"ל דמנגיד רב על חתנא דדייר בי' חמוה לא ס"ל לדר' אשי דיש חילוק בין פנוי' לא"א וזעירי ג"כ ס"ל כל"ק ומוקי לדרב אפי' בא"א ע"ש: ממזר הנה שי' הירושלמי והובא בב"ש אע"ז סי' ב' דממזר אינו חי כ' בשו"ת מהרא"י או"ח סי' פ' דכמו בטריפה דא"ח אבל המיעוט יכולין לחיות ה"ה כממזרים המיעוט יכולין לחיות ועיין באות ט' טריפה דלכמה מ"ד אף בטריפה אף המיעוט אינם חיים ובשעה"מ ה' ט"מ דדוקא מנביאים ואילך ממזר אינו חי שהתפללו שלא יתערבו בישראל ע"ש: ממזר במנחת אהרן סוף סנהדרין דתנא דבי חזקי' ס"ל דר' שמעון סובר כר' יהושע יבמות מ"ט דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ולא מחיי"כ ובנצח ישראל יבמות דריה"ג ג"כ ס"ל דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד: ממשקה ישראל במל"מ פ"ג מאיסורי מזבח הביא ד' התוס' חולין קמ"א דבהמת עיר הנדחת וכן בהמה שהחליפוהו בע"ז דכשרה למזבח אף דאסורה להדיוט ולא ממעטינן ממשקה ישראל כיון שה"ל שעה"כ והקשה דבפ' כ"ה דקט"ו מוכח דכל דאסור להדיוט אסור לגבוה אף שה"ל שעה"כ ובשו"ת פני ארי' סי' צ"ג דלתנא דבי ר' ישמעאל דיליף בתמורה כ"ח מוקצה ונעבד ממשחתם בהם מום בם ס"ל דהיכא דהו"ל שעת הכושר לא אמעיט ממשקה ישראל ומותר לגבוה כשי' התוס' אבל לאידך תנאי ואמוראי דפליגי על תדבר"י בקדושין נ"ז ובחולין פ"ב ס"ל דלעולם אסור לגבוה אף שהי"ל שעה"כ: המותר בפיך בשבת דכ"ח דלא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד והמג"א או"ח סי' תקפ"ו ס"ל דכן הלכה בכל המצות דאתקיש כל התורה לתפילין ובכולהו בעינן מן המותר בפיך ובשו"ת תורת חסד סי' ס' דזה דוקא לדידן דאתקיש כה"ת לתפילין משא"כ לר' מאיר ור' יהודא דלא ס"ל כלל דאתקיש כה"ת לתפילין לדידהו בכל המצות ל"צ שיהי' מן המותר בפיך רק בס"ת וכדמוכח במכות די"א ע"ש: מנודה אי משלח קרבנותיו עיין בחגיגה ד"ה ובמל"מ פ"א מתמידין ובברכת אברהם חגיגה דתלי' בפלוגתא דר' ישמעל, ור"ע בחולין די"ז דר' ישמעאל דס"ל דנאסר להם בשר תאוה והוצרכו להקדיש ולאכול שלמים מוכח דמנודה משלח קרבנותיו אבל ר' עקיבא דס"ל דבשר תאוה לא נאסר להם ס"ל דמנודה אין משלח קרבנותיו ובחגיגה קאי הש"ס אליבא דר"ע ע"ש וכ"כ בטורי אבן חגיגה ד"ו ע"ש: מנחת נסכים במנחות דנ"ז אמרינן מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה ובנוב"י מהד"ק סי' כ"ב דזה דוקא להאי תנא דס"ל דמדת יבש לא נתקדשה מוכח דמנחת נסכים מגבלה במים אבל להרמב"ם דפסק דמדת יבש נתקדשה דלא כר"ע משום דת"ק בפ"ב דמדות ממילא לא ס"ל דמנחת נסכים יהי' כשר במגבלה במים ע"ש: מניקתת חברו במשנת דר' עקיבא בתשובותיו דצ"ח ע"ב דהיכא דל"ש הטעם לאסור במניקת אי אפ"ה אסור משום לא פלוג תלי' בפלוגתא דלמ"ד הבחנה דאורייתא עיין אות ה' וכן ר' נחמן דס"ל הבחנה דאורייתא ס"ל דבאיסור דרבנן כמו מניקת לא גזרו משום לא פלוג ולכך התיר ר"נ לנשי דר"ג משום דלא הדרי בהו אבל לדידן דקיי"ל כרבא דהבחנה דרבנן ואפ"ה קיי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו ש"מ אף באיסורי דרבנן אמרינן לא פלוג ולכך אף גמלתו אסור ובכל גוונא לא פלוג וליתא לדר"נ ע"ש: מסתת ברמב"ם פ"י ה' שבת הי"ח דפסק במסתת כשמואל דחייב משום מכה בפטיש כ' הלח"מ דר' יוחנן קאי כוותי' ובזרע יעקב מס' שבת בהבונה דר' יהושע בן לוי ג"כ ס"ל כשמוחל: מסל"ת דקיי"ל דאין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה כ' הט"ז יו"ד סי' צ"ח דבמידי דאיסורין דל"צ תורת עדות רק גילוי מלתא מסל"ת נאמן ובלב ארי' חולין צ"ז דמ"מ מדרבנן גם באיסורין ע"א אין נאמן במסל"ת דגזרו אטו דבר דבעי עדות" מסייע בא"ח סי' שכ"ח ובמג"א סקט"ז דאף במלאכה דאורייתא אין בו איסור במסייע דא"ב ממש ובס' ב"א דתלי' בפלוגתא דתנאי בעירוכין די"א ע"ב דר' יהושע כן חנניא ס"ל דל"ה איסור דרבנן במסייע ור"י בן גודגדא ס"ל דהוי איסור דרבנן במסייע כמלאכה דאורייתא: מסור בב"ק דקי"ט פליגי רב הונא ור' יהודא דח"א ממון מסור מותר לאבדו בידים וח"א דאסור לאבדו בידים ובחת"ס חו"מ סי' קנ"ג דרב יהודא הוא המ"ד דס"ל ממון מסור מותר לאבדו בידים: מעשר שני ברמב"ם פ"ג ממעשר האוכל מע"ש בטומאה לוקה שנאמר ולא בערתי ממנו בטמא והק' התוי"ט פ"ב דמכות הא ש"ס ערוך ביבמות בהערל דאוכל מע"ש בטומאה לוקה משום שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך ובמחנה ראובן פסחים כ"ב דר' יהודא ס"ל דמע"ש שאסור באכילה ילפינן מלא בערתי ממנו בטמא ובמע"ש שנטמא אסור אפי' שלא כדרך אכילה דל"כ בי' אכילה אבל ר' שמעון דיליף מלא תוכל לאכול בשעריך אין לוקין שלכ"א ע"ש: מעשר בהמה הרמב"ם פ"ז מבכורות פסק דאם עישר מן החדש על הישן בדיעבד כשר כיון דל"כ בתורה שנה רק במעשר דגן והלח"מ הק' שהרי בר"ה ד"ח ילפינן מעשר בהמה ממעשר דגן מקרא דעשר תעשר ובערוך לנר ר"ה כתב דהרמב"ם ס"ל דהוא פלוגתא דתנאי דבשבת דקי"ט דריש ר' ישמעאל בר' יוסי עשר בשביל שתתעשר וגם ר' יוחנן ס"ל כן בתענית ד"ט ופליגי תנאי בהכי אי עשר בשביל שתתעשר או דאתי' לשני מעשרות ור' עקיבא ג"כ ש"ל דעשר בשביל שתתעשר ע"ש מעשר בהמה ברי"ט אלגאזי בכורות במה דקיי"ל בפ' מעשר בהמה האחין השותפין קנו מתפוסת הבית חייבין במעשר בהמה זה רק לת"ק דתמורה די"ג דילפינן דציבור אין עושין תמורה מקרא דלא ימיר אבל לר"ש דיליף ממעשר בהמה ס"ל דגם אחים שקנו מתפוסת הבית פטורין ממעשר בהמה מע"ש ביבמות דע"ד ס"ל לר"ל ור' סמי' דמע"ש שנטמא מותר לסוכו ורמב"ם לא הביאו ובמעין החכמה דר"ב ע"ב כ' דתלי' בפלוגתא אי מע"ש ממון גבוה או ממון הדיוט ומימרא דר"ל אתי' כר"י דמע"ש ממון הדיוט אבל למאי דקיי"ל ממון גבוה ל"ל לדר"ל ומותר לסוכו ע"ש שהעלה עוד דמלתא דר"ל אתי' למאי דקיי"ל מופנה מצ"א למידין ומשיבין אבל לדידן דקיי"ל מופנה מצ"א למידין ואין משיבין ליתא לדינו ע"ש מעשר שני הכ"מ פ"ו מביכורים תמה על הרמב"ם דס"ל דמע"ש חייב בחלה ופסק מע"ש ממון גבוה ובשמן רוקח פסחים ל"ח דתלי' בפלוגתא בכריתות די"ח ע"א דלר"מ דס"ל דשוחט אשם תלוי בחוץ חייב חטאת לדידי' פטור מחלה כיון דס"ל דמע"ש ממון גבוה אבל לרבנן דשוחט א"ת בחוץ פטור ס"ל אף דממון גבוה היא אפ"ה חייבת בחלה ושם הוכיח דר' שמעון ס"ל מע"ש ממון גבוה: מעשר ראשון ביבמות פ"ו פלוגתא דר' מאיר ורבנן דר"מ ס"ל מע"ר אסור לזרים ובס' החיים ה' שבת הוכיח דרבי ס"ל כר"מ דמע"ר אסור לזרים ור' אליעזר בר"ש ס"ל מע"ר מותר לזרים ביומא דע"ג מ מע"ב בזבחים די"ב לילה אין מחוסר זמן דתני דבר"י ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ובמעין החכמה לעצי ארזים דצ"ט דזה רק לרבנן דרשב"ג