ילקוט הרועים צו

בכהן שעבר דלר"מ כל המינוים אינם חוזרים לקדמותן רק בכ"ג חוזר ע"כ ל"ש איבה כי די לו שזכה בעבודתו ור' יוסי סובר שבכל המנוים הדין שחוזר לשררותו ושפיר חיישינן לאיבה ע"ש: מיתה ביד"ש הכ"מ פ"ד מביאת מקדש דמיתה ביד"ש חמיר מכרת ובזית רענן ויקרא השיג עליו דמוכח בכתובות ד"ל דכרת חמיר ממיתה בידי שמים ובנר תמיד כריתות ד"א כ' דהתנא במס' כריתות דלא תני חייבי מיתות ביד"ש ס"ל דמיתה ביד"ש חמיר מכרת כשי' הכ"מ ולא סגי במלקות אבל הרמב"ם פסק כסתמא דגמרא דכרת חמיר לכך פסק דחייבי מיתות ביד"ש לוקין ע"ש: מיתה בשבת דנ"ה פליגי אי יש מיתה בלא חטא ובשו"ת עין דמעה דר"נ ורשב"ג דפליגי בשקלים פ"ב פליגי בזה דר"ל ס"ל כמ"ד אין מיתה בלא חטא לכך ס"ל עושין נפשות לצדיקים אבל רשב"ג ס"ל יש מיתה בלא חטא: מיתה בגיטין דכ"ח פליגי אביי ורבא דרבא ס"ל שמא מת ל"ח ולשמא ימות חיישינן ולאביי אין חילוק ובבית אל דנ"ט ח"ב דר' יהושע בן לוי ס"ל כאביי דגם לשמא ימות ל"ח: מילה במשנת דר"ע מנחות דפ"ט בשי' הפוסקים דאם מל תוך ח' ימים יצא בדיעבד תלי' בפלוגתא דלרבי ור' עקיבא ור' שמעון דלא ס"ל חביבה מצוה בשעתה גרידא רק היכא דדחתה שחיטה את השבת ס"ל דמל תוך ח' אפי' בדיעבד לא יצא משא"כ לדידן דמשום חביבה מצוה בשעתה דחי שבת שפיר ס"ל דמל תוך ח' יצא ע"ש: מילה שי' התשב"ץ והובא בש"ך סוף ה' מילה דמילה שלא בזמנו אין מלין לא ביום ה' ולא ביום ו' דג' ימים הראשונים הם כואבים ויש לחוש לחילול שבת ובפרדס דוד פ' לך כ' דתלי' בפלוגתא דרב ס"ל כשי' התשב"ץ ור' יוחנן ל"ל שי' התשב"ץ ועמ"ש בסמוך: מילה ביו"ד סי' רכ"ב פסק הרמ"א במל תוך ח' יצא בדיעבר וא"צ להטיף דם ברית אח"כ ובפרדס דוד פ' לך דתלי' בפלוגתא דר' אליעזר בר"ש ל"ל ס' הרמ"א וס"ל דאף בדיעבד לא יצא ולרבי בדיעבד יצא וכן לרבנן דס"ל מילה שלא בזמנו ג"כ רק ביום ס"ל כרבי דבדיעבד יצא במל תוך ח' ול"ה מילה מ"ע שהז"ג כיון דבדיעבד יצא במל תוך ח' ור' יוחנן ס"ל דמילה תוך ח' אף בדיעבד לא יצא ושי' התשב"ץ הנ"ל תלי' בזה דלר"י דאפי' בדיעבד פסול תוך ח' ליתא לס' התשב"ץ משא"כ למ"ד דבדיעבד כשר תוך ח' מוכח כשי' התשב"ץ והגאון בעל זכרון יוסף בס' משביר בר עה"ת פ' וירא דשיט' הרמ"א תלי' בפלוגתא דלמ"ד דרשינן טעמא דקרא לדידי' א"ל להטיף דם ברית בדיעבד כשמל תוך ח' משא"כ למ"ד דל"ד טעמא דקרא לדידי' כשמל תוך ח' צריך אח"כ להטיף דם ברית ע"ש ועיין אות ד': מילה המקנה בקדושין דכ"ט כ' דבמילה יש שני חייבים א' חיוב האב למול בנו וחד חיוב על כל ישראל מקרא דהמול לכם כל זכר והא דאשה פטורה היינו מחיוב האב למול אח בנו אבל עכ"פ מחויבת כחיוב כל ישראל למול מי שאינו נימול וכ' דתלי' בפלוגתא בע"ז דכ"ז דלר' יוחנן דס"ל דאשה כשירה למול שפיר חייבת במילת בנה ככל ישראל אבל רב דס"ל דאשה פסולה למול ממילא אינה בכלל ערבות ואינה בכלל מצות מילה ככל ופטורה מחיוב דכל ישראל ע"ש דר' אליעזר ס"ל דאשה פטורה כרב ע"ש: מילה באור צבי פ' שמות אי אשה פסולה למול תלי' בפלוגתא דתנאי דאי מילה שלא בזמנה נוהג בלילה ול"ה מילה מ"ע שהז"ג כמ"ש התוס' קדושין דכ"ט וצ"ק דפטורה למול בנה משא"כ למ"ד אפילו מילה שלב"ז רק ביום וק' ל"ל קרא ולא אותה תי"ל דהו"ל מ"ע שהז"ג ועכצ"ל דקרא אתי דאשה פסולה למול ע"ש: מילה בשבת אי הוי דחוי' או הוי הותרה כ' בשו"ת חסד לאברהם סי' פ"ג דתלי' בפלוגתא דלמ"ד מקלקל בחבורה פטור ל"ה רק דחוי' דעדל"ת דהו"ל בעדנא משא"כ למ"ד מקלקל בחבורה חייב ל"ה בעדנא ועכצ"ל דהיא מטעם הותרה ע"ש: מילה בנכרי הא דקיי"ל דלא ימול ארמאי כ' בהג"א פ"ב דע"ז דמ"מ בשכר שרי דנכרי חס על שכרו ובשו"ת חתם סופר סי' קל"ב דדוקא לר' יוחנן דס"ל דנכרי חס על בהמתו שלא תעקר ה"ה כאן מותר בשכר דנכרי חס על הפסד שכרו משא"כ לדידן דל"ל כלל דנכרי חס על הפסד בהמתו ה"ה דאין חס על הפסד שכרו ואסור מילה בנכרי אפי' בשכר ע"ש: מילה בשו"ת תשואות חן דס"ד ע"ב דמ"ד דס"ל ש"כ הבאין כא' אין מלמדין ס"ל דמילה שלא בזמנה נוהג בין ביום ובין בלילה ול"ה מ"ע שהז"ז ומ"ד דמילה שלב"ז נוהג רק ביום ס"ל ש"כ הבאין כא' מלמדין ע"ש ובאור חדש קדושין דל"ד דר' שמעון סובר דמילה שלב"ז נוהג בין ביום ובין בלילה: מילה במהר"ם ברבי פ' לך דאי בנכרי חייב למול תלי' בזה דלר"ש דדריש טעמא דקרא פטור הנכרי ממילה משא"כ לר' יהודא דלא דריש טעמא דקרא מחויב הנכרי למול א"ע ע"ש שהק' קו' עצומה דהש"ס בסנהדרין פריך והרי מילה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני ואפ"ה לישראל נאמרה ומשני האי למישרי שבת היא דאתי והק' להנך תנאי דס"ל בשבת פר"א דמילה דדוחה שבת הוא מהללממ"ס עדיין קשה ממילה דל"ל דנשנית שיהי' דוחה שבת דהא הוא מהללמ"ס ע"ש ונ"ל דלק"מ דלכאורה הקשיתי למה לא משני הש"ס האי למשרי לנע בצרעת דקיי"ל בשר ואע"פ שיש שם בהרת ימול אך י"ל דל"ק דבשבת דקל"ג אמרינן בשר ואע"פ שיש בהרת ימול כו' ר' יונתן אומר א"צ שבת חמורה דוחה צרעת לא כ"ש ע"כ ממילא כיון דילפינן צרעת רק משבת דחמירא דוחה א"כ שפיר משני הש"ס האי למשרי שבת הוא דאתי דצרעת דדוחה ג"כ ילפינן רק משבת אולם ז"נ למ"ד דמילה דדוחה שבת היא מקרא שפיר י"ל דילפינן צרעת משבת משא"כ למ"ד דמילה דדוחה שבת הוא רק מהלכה ק' מנ"ל דדוחה צרעת ואי מק"ו הא קיי"ל אין דנין ק"ו מהלכ' ועכצ"ל דהמ"ר דס"ל הלכה ס"ל דמבשר ילפינן אע"פ שיש בהרת ימול ולפ"ז ל"ק קו' מהר"ם ברבי כלל כיון דלמ"ד הלכה עכצ"ל דבשר אע"פ שיש בהרת ימול א"כ שפיר למשרי צרעת הוא דאתי ודו"ק ועיין במהרש"א שבת קל"ב ע"א בתוד"ה תניא כוותי' ע"ש ותמצא דברינו מכוונים: מילה ברש"י פ' לך דאת אתי לרבות פריעה והוא ממ"ר דנתנה מצות פריעה לאאע"ה ופליג אש"ס דילן דס"ל ביבמות בהערל דלא נתנה פריעה לאאע"ה ולש"ס דילן לא נכרתו שלש עשרה בריתות על הפריעה כיון דלא נתנה לאאע"ה בחתם סופר יו"ד סי' י"ט: מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור בסנהדרין דנ"ח ובתוס' חולין ל"ג דהיכא דאיכא טעם וסברא לחלק ל"א ל"א מא"מ ובראש יוסף חולין ל"ג דתלי' בפלוגתא דרב ושמואל ור' יוחנן בקדושין דכ"ג דלמ"ד דגם ביאה ראשונה מותר במלחמה מוכח דהיכא דיש ס' לחלק ל"א מא"מ משא"כ למ"ד דלא הותר כ"א לאחר כל המעשים ובכה"ג הוי כגירושין דגם לב"נ מותר ממילא אמרינן דאף דיש ס' לחלק אמרינן ג"כ מי א"מ דלישראל שרי ולב"נ אסור ועיין או י' יפ"ת ובלח"מ פ"ט ה' מלכים דהברייתות חלוקות הן דהברייתא דחולין ל"ג ס"ל דל"א החילוק דשאני נכרים דלאו בני כיבוש נינהו ה"נ ל"א שאני נכרים דלאו בני שחיטה נינהו ע"ש מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור בחולין קל"ג ובמראה יחזקאל חולין דל"ג דפליגי בזה ר' יהודא ור' אלעזר וחכמים דלר"י ור"א דס"ל דאמה"ח נוהג בטמאים דס"ל מא"מ דלישראל שרי ולנכרי אסור אבל רבנן דס"ל אמה"ח מותר בטמאה ס"ל דל"א מא"מ ובחי' יעב"ץ בחולין דתלי' בפלוגתא אי כוי ספיקא אי ברי' בפ"ע הוא כיון דצ"ק דח"ש אסור לישראל מכל חלב וק' תי"ל כיון דל"נ שיעורין לב"נ וחייב הב"נ בכ"ש ומי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור וע"כ דל"א מא"מ וז"נ רק למ"ד כוי ספיקא הוא משא"כ למ"ד דכוי ברי' בפ"ע ל"צ קרא דכל חלב רק לכוי ולא לח"ש ושפיר י"ל מא"מ ובס' ברית אברהם דר' יוחנן ל"ל ס' מא"מ ולדידי' י"ל דלישראל מותר ולב"נ אסור והמפו' כתב דר"מ ל"ל הס' דמא"מ מקו' התוס' חולין ל"ג דלדידי' אין אמה"ח נוהג בחי' ועוף ע"ש ובכתב סופר ביו"ד הוכיח דרבא ס"ל כראב"י דל"א מי א"מ ושפיר י"ל