ילקוט הרועים צג

אשכנגדו ומר בר ר' אשי דס"ל דגם בדאוריי' מפכינן שבועה ס"ל דל"א כלל מחושואיל"מ ע"ש: מיגו התוס' ב"ק דע"ב בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז ליהמנו בתראי במגו דפסלי לקמאי ותירצו דמגו דבי תרי ל"א ועוד דמגו לא עדיף מאלו עוד שני עדים מעידים כהאחרונים והרי תרי כמאה ונ"מ בין התירוצים באם יש להבע"ד מיגו דל"ש דמגו דבי תרי ל"א ול"ה מיגו במקום עדים כיון דהעדים מכחישין זא"ז משא"כ לטעם הב' ל"מ. המיגו של הבע"ד דהו"ל כעדים והרי תרי כמאה ובתומים סי' פ"ב סקט"ז דתירוצם השני הוא רק למ"ד מיגו במקום עדים לא אמרינן אבל למ"ד מגו במקום עדים אמרינן משום דע"י המיגו אמרינן דטעו הערים וכיוצא בזה כ"ש שיש לומר ביש עדים דמכחישין לקמאי ומגו ג"כ דאמרינן דטעו העדים ראשונים ע"ש באריכות מיגו במהר"ם ברבי כתובות י"ז דר' מאיר ס"ל דל"א עירוב פרשיות ומדחייבה רחמנא שבועת שומרין רק באפקיד בשטרא ש"מ דל"א מיגו במקום שטרא כ"ש דל"א מיגו במקום חזקה אבל להלכתא דע"פ כתיב ואמרינן מיגו במקום שטרא ושפיר קמבע"ל להש"ס אי אמרינן מיגו במקום חזקה: מיגו בתולדות אברהם להגאון ר' אברהם ברורא דט"ז וז"ל ולזעירי צ"ל דטעמו דגבי איסור ל"א מיגו אף בנשביתי וטהורה אני אמרינן מיגו באיסור מ"מ היכא שהבעל טוען כנגדה שמא או שראוה שנסתרה בכה"ג ל"א מיגו באיסור ומה"ט באומרת משארסתני נאנסתי דא"נ כיון דבאיסור ל"א מינו ה"נ מאיסור לממון ל"א מיגו אבל לר' אסי דס"ל דלגבי איסור נאמנת במיגו מכ"ש מאיסור לממון ע"ש: מין במינו דקיי"ל דאם נפל במינו ואינו מינו אמרינן סליק את מינו כו' וא"מ רבה עליו ומבטלו כתבו המפורשים דזה רק לרבא אבל לאביי משמע בחולין ד"ק סוף ע"א ובחולין דק"ח ברש"י ד"ה לימא דאביי לא ס"ל סליק את מינו כאלו אינו ולא בטיל: מב"מ באור חדש קדושין בפתיחה הוכיח דר' עקיבא ס"ל מב"מ לא בטיל ובחתם סופר או"ח סי' קל"ז דמשמע בר"ש מס' טבול יום פי"ב מ"ג דר' שמעון ס"ל מב"מ לא בטיל והתו' בע"ז דנ"ו דרב הונא ס"ל כרב דמין במינו לא בטיל ובבית אל דנ"ג ח"ב דר' זירא ס"ל מב"מ לא בטיל ובשו"ת ברכת יוסף סי' ג' דר"נ ס"ל דרשב"ג סובר מין במינו לא בטיל: מין במינו בזבחים דק"י ס"ל לרב דמב"מ אינו חוצץ וכ' ברי"ט אלגאזי בכורות פ"א דשמואל ור' יוחנן דלא תירצו כרב ס"ל דגם מב"מ חוצץ ור' אשי ורבא ס"ל כרב דמב"מ אינו חוצץ ובשו"ת גבעת פנחס סי' מ"ד דר' חסדא ס"ל מב"מ חוצץ ורבה בסוכה דל"ט ס"ל מב"מ חוצץ ושמואל ור"י ס"ל מב"מ חוצץ: מי פירות בפנ"י פסחים ל"ט דהא דכ' רש"י דמי פירות לבד נמי איסורא מיהא איכא והוי נוקשה בפסחים דל"ה היינו אליבא דר"ל דסבר כאביי משא"כ למאי דמסקינן כו' וכדאמר רבא דמי פירות אין מחמיצין ע"כ דרש"י נמי מודה דאין מחמיצין כלל ע"ש: מין במינו שי' הריטב"א פ"ד דע"ז דלרב ושמואל דס"ל מין במינו במשהו ל"ה רק מדרבנן ומהר"ן פסחים מבואר דלרו"ש מה"ת מב"מ לא בטל ובבית אל כ' בה' חמץ דלרב דגזר מבשא"מ אטו מינו ס"ל דמה"ת לא בטל מב"מ אבל שמואל סובר דמה"ת מב"מ בטיל רק מדרבנן לא בטיל לכך ל"ג מבשא"מ אטו מינו וכ"כ הר"ן לענין דשיל"מ דל"ג מבשא"מ אטו מינו כיון דל"ה רק מדרבנן ומובן עפ"ז מה דקיי"ל באיסור דרבנן דמב"מ בטיל ותלי' בזה דלרב ור' יהודא דס"ל מב"מ מה"ת לא בטיל גם בדרבנן מב"מ לא בטיל משא"כ לשמואל דס"ל דמב"מ מה"ת בטיל לכך באיסור דרבנן בטיל מב"מ ובשו"ת בנין ציון כתב דלרבא באיסור דרבנן מב"מ בטיל לר' יהודא ולאביי גם בדרבנן מב"מ ל"ב לר"י ע"ש בסי' ס"ז ובברוך טעם פ"ה בשער התערובת דלר' אשי דס"ל דדשיל"מ באיסור דרבנן לא בטיל ס"ל דמב"מ אפי' באיסור דרבנן לא בטיל משא"כ לשארי אמוראים דס"ל דבדרבנן דשיל"מ בטיל (עיין אות ד' דשיל"מ) ה"ה דבדרבנן מב"מ בטיל ובצל"ח ביצה ד"ד דרב סובר דבדרבנן מב"מ בטיל מעצים שנשרו לתוך הדקל ע"ש ולשי' התוס' יבמות דפ"ב דביבש ביבש מודה ר"י דמב"מ בטיל אין ראי' ולפמ"ש באות ד' דשיל"מ דרב ס"ל כר' אשי מוכח להיפוך דרב ס"ל דגם בדרבנן מב"מ לא בטיל ועיין מ"ש בסמוך בענין יבש ביבש ובלב ארי' חולין דק"ח דא"נ דגם באיסור דרבנן מב"מ לא בטיל מ"מ כשתחילת ביאתו באיסור היא בתערובות בכה"ג מב"מ בטיל באיסור דרבנן ובשו"ת מראה יחזקאל סי' מ"ה כ' דאפי' באיסור דאורייתא י"ל כן דבתחילת ביאתו בתערובת בטיל מב"מ אפי' בדאוריי': מב"מ התוס' יבמות דפ"ב העלו דביבש ביבש מודה ר"י דמב"מ בטיל ובלב ארי' חולין דצ"ט דתלי' בפלוגתא דר"י ור"ל דלר' יוחנן גם ביבש ס"ל לר"י מין במינו לא בטיל ולר"ל ביבש ביבש מודה ר"י דמב"מ בטיל ובברוך טעם פ"א משער התערובות דר' אשי ס"ל דאפי' יבש ביבש מב"מ לא בטיל ובמחנה ראובן ריש ביצה הא דשי' התוס' דביבש ס"ל מב"מ בטיל דוקא א"נ דמב"מ גם בדרבנן לא בטיל אבל למ"ד דבדרבנן מב"מ בטיל אין ראי' ושפיר י"ל דאף ביבש ס"ל לר"י דמב"מ לא בטיל ע"ש ובצל"ח ביצה ד"ג ע"ב בהג"ה דלרב פפא ס"ל לר' יהודא דמין במינו בטיל כאביי בזבחים דע"ט דר"י בשם ר"ג אמרה ולי' לא ס"ל ועוד יש להוכיח כשי' הנ"ל דביבש מודה ר"י דמב"מ בטיל אליבא דר' פפא ור' שישא ביבמות דפ"ג ס"ל דלר' יהודא אף בדרבנן מב"מ לא בטיל ובמראה כהן זבחים דע"ד הא דאמרינן דלר"י ביבש מודה דמב"מ בטל דוקא למ"ד דל"ל בתר מבטל אזלינן במנחות דכ"ג וכן לרב דל"ל בתר מבטל אזלינן אבל למ"ד בתר מבטל אזלינן אף ביבש ס"ל מב"מ ל"ב ע"ש ובשו"ת טו"ט ודעת ה' בב"ח דאף א"נ דביבש ביבש ג"כ מב"מ ל"ב מ"מ ל"ה רק מדרבנן דמה"ת ביבש מב"מ בטל ע"ש: מב"מ בראש יוסף פג"ה דמב"מ דלא בטיל לר"י דוקא בממשות של איסור אבל לא בפליטת איסור דבעינן דוקא דומי' דדם הפר כו' ופליגי בזה רב ושמואל דרב ס"ל אף בטעם מב"מ לא בטיל לר"י אבל רבא ושמואל ס"ל דבטעם מודה ר"י דמב"מ בטיל ע"ש וביד החזקה בסוגיא דטע"כ דלר' יוחנן מב"מ דלא בטיל לר"י הוא מה"ת אבל לר"ל מב"מ דל"ב לר"י הוא רק מדרבנן והיכא דיש כזית בכדא"פ מה"ת ל"ב מין במינו וע"ש באריכות: מב"מ הריטב"א בע"ז דע"ג אף דס"ל לרב ושמואל דמב"מ לא בטיל דוקא לענין אכילה אבל לענין הנאה לכ"ע בטיל ובאמרי בינה פסחים כ' דדוקא לרב ושמואל דס"ל דמה"ת מב"מ בטיל רק מדרבנן לא בטיל שפיר יש לומר דלענין הנאה גם מדרבנן בטיל משא"כ לר"י דס"ל מב"מ מה"ת לא בטיל גם לענין הנאה לא בטיל ועמש"ל דרב י"ל דס"ל דמה"ת מב"מ לא בטיל עוד כ' דר' אשי ס"ל מב"מ גם באיסור דרבנן לא בטיל ולר' פפא מב"מ בטיל באיסור דרבנן ועיין בבית אל דנ"ג ח"א ולפ"ד י"ל דהטעם דח"ש מותר בהנאה דל"ש חל"א כיון דאין לוקין אהנאה וכל היכא שבשיעור שלם אין לוקין ל"ש חל"א ותלי' אי לוקין אהנאה ועיין אות א' ובמלוא הרועים: מב"מ בתולדות יצחק יו"ד סי' ק"ג דבאיסור הנאה דאפי' נפגם ונסרח אסור מהראוי דיתבטל במב"מ דא"א לאיסור להיות היתר וזה למ"ד בתר בטיל אזלינן אבל למ"ד בתר מבטל אזלינן אפשר להיתר להיות איסור ע"י שיקבל טעם איסור וחנ"נ ועיין אות ח' חנ"נ ואי במב"מ אזלינן בתר שמא או בתר טעמא בבית אל ח"ר דל"ז דלר"י דס"ל מב"מ ל"ב מדם הפר ודם השעיר ס"ל דאזלינן בתר שמא אבל לרו"ש דס"ל דמב"מ רק מדרבנן לא בטיל אזלינן רק בתר טעמא ובשו"ת טו"ט ודעת סי' קנ"ט דא"ל טע"כ דאורייתא ה"ה דמב"מ ל"ב לר' יהודא מה"ת אבל אם טע"כ ל"ד מב"מ דל"ב לר"י היא רק מדרבנן וע"ש כמה חילוקים בזה לענין שוה בשמא או בטעמא ע"ש ובבית אל ח"ב דע"ט דמר בר רב אשי ס"ל בתר שמא אזלינן ור' אשי ס"ל בתר טעמא אזלינן ובחתם סופר יו"ד סי' פ"ז הוכיח דרב ס"ל בתר שמא אזלינן: מינוים בחתם סופר או"ח סי' מ"א בכל המינויים שהורידו אם חוזרים לקדמותם כשקבלו עליהם מה שחייבין מן הדין פליגי ר"מ ור' יוסי בכה"ג שחוזר לעבודתו אי חיישינן לאיבה