ילקוט הרועים צב

דלר"י דס"ל ד"ת מעות קונות ס"ל מטלטלין דיתמי משתעבדי לב"ח מה"ת רק מדרבנן ל"מ אבל ר"ל דס"ל משיכה קונה לדידיה תטלטלין לא משתעבדי מה"ת וכ"כ ברי"ט אלגאזי פ"ח דבכורות: מיגו שיטת הרא"ש הובא בב"י סי' רצ"ו דמיגו דהעזה ל"מ לפטור משבועה דאורייתא אבל משבועה דרבנן מהני מיגו דהעזה לפטור משבועה דרבנן וביד יוסף ב"מ דל"ה דרבא בשבועות דמ"ה דאמר מאי מעליות' ס"ל דאין חילוק ול"מ מיגו דהעזה אף לפטור משבועה דרבנן מיגו בשעה"מ סוף הלכות מכירה דאע"ג דל"א מיגו במקום שמשים עצמו רשע ה"ד באיסור תורה אבל באיסור דרבנן אמרינן מיגו אף במקום שמשים ע"ר ועוד כ' דמיגו דבידו אלים טפי ואמרינן אף שמשים ע"ר. מיגו לחצי טענה בשו"ת חתם סופר אהע"ז סי' ס"ז נראה מדבריו דבזה פליגי ר' יהודא ורבנן גבי האמנה דירושה במיגו דא"ב יהיב ליה דהוי מיגו לחצי טענה וס"ל לר"י דבמיגו דא"ב יהיב ליה מהימן אפי' אנכסים דלאחר מכאן כיון דעתה ל"ב אלא אנכסים שיש לו ממילא מהימן לכל מילי ורבנן ס"ל ל"א מיגו כה"ג שיהיה נאמן יותר ממה שהי' יכול לעשות משו"ה אינו נאמן אלא אנכסים של עכשיו מיגו לאפטורי משבועה בנוב"י חו"מ סימן כ' מהדו"ת דרבא ס"ל דאמרינן מיגו לאפמ"ש אבל רמי בר חמא וכן שמואל סוברים דל"א מיגו לאפמ"ש ובאוהל דוד שבועות וכן בעטרת חכמים שבועות דכ' דרבה ור' יוסף דפליגי במיגו להוציא ה"ה דפליגי במיגו לאפמ"ש דלמ"ד דאמרינן מיגו להוציא ס"ל דה"ה דאמרינן מיגו לאפמ"ש ולמ"ד דל"א מיגו להוציא ה"ה דל"א מיגו לאפמ"ש ובברי ושמא דאמרינן מיגו להוציא ה"ה דאמרינן מיגו לאפמ"ש ובמהר"ם ברבי כתובות דרב ס"ל דאמרינן מיגו לאפמ"ש ובפני ארי' בסנהדרין דף ב' דלמ"ד עירוב פרשיות ס"ל דאמרינן מיגו לאפמ"ש בבאר יעקב סימן שצ"ו כמו דכ' הש"ך לענין מיגו בב' עדים דל"א מ"מ במיגו דאי בעי שתיק אמרינן ה"נ במגו דבעי שתיק אמרינן מיגו לאפמ"ש ובבית אל ח"ב דצ"ה דרבה דס"ל של"ד ואפילו בשטר של"ד ס"ל דל"א מיגו לאפמ"ש ובעטרת חכמים מס' שבועות דס"ב דלמ"ד הילך פטור ס"ל דל"א מיגו לאפמ"ש וכ"ש דל"א מיגו להוציא ובדף ס"א העלה דאם עד המסייע פוטר משבועה ה"ה דמהני מיגו לאפמ"ש ולפי"ז לשי' הרשב"א דעד מסייע פוטר משבועה דרבנן ה"ה דמהני לאפמ"ש דרבנן עיין אות ע' והמפורשים הקשו לשיטת הפוסקים דל"א מיגו לחפמ"ש דאם כן מ"פ הש"ס בכ"מ מ"מ אמרה תורה מב"מ ישבע יהיה נאמן במיגו דכ"ה וקשה הא הו"ל מיגו לאפמ"ש. ונ"ל הנה האחרונים כ' בטעם הדבר דל"א מיגו לאפמ"ש משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן אך לשי' האחרונים דאפי' דברוב או חזקה דיכולין לברורי מבררינן מ"מ כשיש ב' חזקות א"צ לברר עיין בפמ"ג פתיחה לאו"ח (ויתכן לשי' הפוסקים דב' חזקות עדיף מרוב ולפמ"ש הראש יוסף בחולין דגם ברוב כמה שי' דא"צ לברר ורק בחזקה ע"ש א"כ כשיש ב' חזקות לכ"ע א"צ לברר) א"כ כאן דיש לו מיגו דהיא כמו חזקה וגם יש לו חזקה חזקת ממון דכל מה שביד אדם הוא שלו והו"ל מיגו וחזקה ובכה"ג בודאי א"צ לברר ולמה לא יהיה מהני מיגו לאפמ"ש אך עכצ"ל דגם לחבירו יש חזקה נגד חזקת ממון והיינו חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו ונשאר רק המיגו לבד ול"מ לאפטורי משבועה ולפי"ז לפמ"ש הפנ"י כתובות דהך חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו נצמח מכח חזקה דאין אדם מעיז ע"ש. ולפי"ז זה אחר דמשני הש"ס והאי בכולה בעי דלכפרי' והא דלא כפרי' משום דא"א מעיז אבל לההו"א דל"ה ידעינן מחזקה דאין אדם מעיז אם כן ל"ש כאן חזקה דאין אדם תובע אלא אם כן יש לו וממילא נשאר ללוה מיגו וחזקה בכה"ג שפיר אמרינן מיגו לאפמ"ש ולפמש"ל דמיגו להוציא ומיגו לאפמ"ש אחד הוא ושיטת הכנה"ג הובא בבית אל ח"א דפ"ח אף דמיגו להוציא ל"א מ"מ כשיש חזקה או רוב מסייע להמיגו אמרינן מיגו להוציא הה"ד במיגו לאפמ"ש וכנים הד' הנ"ל עי"ל לפמש"ל הטעם דל"א מיגו לאפמ"ש דכל היכא דיכולין לברורי מבררינן. והנה בשו"ת נוב"י העלה דל"א דצריך לברר רק בכה"ג דע"י הבירור יהי' בירור גמור משא"כ היכא דלאחר הבירור ג"כ ל"י בירור גמור בכה"ג א"צ לברר כלל ע"ש. והנה לכאורה ק' דנימא מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא אך דל"א מיגו דחשוד כו' והטעם כ' התוס' דשבועה חמירא שהעולם נזדעזע על לא תשא ע"ש ולפ"ז ל"ל דצריך שבועה כדי שיהיה בירור גמור דז"א דכאן ל"ה בירור גמור כיון דחשוד אממונא אף דלא חשוד אשבועה היינו שאנו אין יכולין לפסלו לשבועה אבל אין זה בירור גמור דנשבע אמת כיון דחשיד אממון והורע חזקת כשרות שלו וכעי"ז כ' בברית אברהם לענין מיגו במקום חזקה דאף דחזקה עדיפא מכל מקום כשיש כנגדה מיגו אף דחזקה גוברת על המיגו מכל מקום על כל פנים נקלש כח החזקה כשיש מיגו כנגדה מה שאין כן כשל"ה כנגדה מיגו. ולהנ"ל שוב מהראוי לומר מיגו לאפמ"ש וצ"ל כיון דאמרינן אשתמוטי קמשתמיט אם כן לא חשיד כלל לממון וז"נ להמסקנא משא"כ בהו"א דלא ידעינן מאשתמוטי שפיר ס"ד דאמרינן מיגו לאפמ"ש וש"פ הש"ס. ועפ"ז אתי שפיר קושית התוספות בב"מ ד"ד ע"ב בד"ה לעולם וכ' בד"ה הודה דליהמן במגו. ולפ"ז א"ש דלהמסקנא דאמרינן אשתמוטי הו"ל מיגו לאפמ"ש ודוק. עי"ל דקו' הש"ס דהרי חזינן שהתורה לא הקפידה לברר דאם כן כ"ה אמאי לא ישבע אבל להמסקנא דבכ"ה שייך א"א מעיז לכך לא הצריכתו התורה שבועה משא"כ מוב"מ ודוק ובס' בית הלוי ב"ק דלמ"ד ט"ח ושעורין והודה בשעורין דחייב ס"ל דל"א מיגו לאפמ"ש ע"ש. ובשו"ת ר"ע איגר סימן ק"ל דלר"ת דסבירא ליה דאמרינן מיגו במקום עדים בב"ב דל"ג כ"ש דסבירא לי' דאמרינן מיגו להוציא וה"ה דאמרינן מיגו לאפמ"ש כנ"ל ובתולדות אברהם להגאון ר"א ברודא ז"ל דזעירי לא ס"ל לחלק בין מיגו להוציא או להחזיק ע"ש ובמחנה לוי ד"מ בשבועות דלתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל דבר הגול"מ לאו כממון דמי' ול"מ מיגו לאפטורי משבועה אבל ר' שמעון דס"ל הגול"מ כמ"ד מהני מיגו לאפטורי משבועה. מיגו להוציא בב"ח וש"ך חו"מ סימן פ"ב דהיכא דטוען ברי וחבירו טוען שמא ויש מיגו להטוען ברי מהני המיגו אף להוציא וביד המאיר ב"מ דצ"ז דר' נחמן סובר דאף בבו"ש ל"א מיגו להוציא אבל ר' יוחנן סובר דבו"ש אמרינן מיגו להוציא ובב"ב דל"ב פליגי רבה ור' יוסף דר"י סבירא ליה דלא אמרי' מיגו להוציא ורבה סבירא להו דאמרינן מיגו להוציא ועיין בתוס' שם ד"ה אמאי וביד המאיר ב"מ ד"ז דרב יהודא בב"מ דקי"א ס"ל דאמרינן מיגו להוציא וביעלת חן סי' י"ב דאם חזקה מסייע לטענה שהי' יכול לטעון בכה"ג הו"ל המגו טובה מאוד ואמרינן בי' מגו להוציא וה"ה דאמרינן מיגו במקום חזקה כיון דאם היה טוען טענה אחרת היה חזקה מסייעתו ובשער המשפט כ' כמו דבבו"ש אמרינן מיגו להוציא ה"ה דאמרינן מיגו במקום חזקה ותלי' בפלוגתא דר"ן ור"י הנ"ל ובהפלאה כתובות די"ב דר' אבא בר ממל ס"ל באמת דאמרינן מיגו להוציא מיגו בש"ך סי' פ"ב סכ"ב דמיגו לטעון טענה דלא שכיח ל"א מיגו דיכול לטעון אותה טענה ובעטרת חכמים מס' שבועות דהיכא דלא שכיח כלל לכ"ע ל"א מיגו אבל אם ל"ה כ"כ לא שכיח תלי' בפלוגתא דר' גמליאל ור' יהושע דר"ג ס"ל דאמרינן מיגו בכה"ג ולר"י גם היכא דשכיח קצת אפ"ה ל"א מיגו בכהא"ג ועי"ש דברים חדשים: מיגו למפרע בש"ך חו"מ סי' נ"ו דרבא ס"ל דאמרינן מיגו למפרע ור' נחמן ס"ל דלא אמרינן מיגו למפרע ובשו"ת שמן רוקח הוכיח דר' נחמן אמר שמואל ס"ל דאמרינן מיגו למפרע ור' יצחק ור' יוחנן ס"ל דאמרינן מיגו למפרע. מיגו בשנים דל"א כתב בפנ"י כתובות דפ"ה דדוקא בעדים לא אמרינן מיגו בשנים אבל בבע"ד אמרינן מיגו בשנים ע"ש: מיפך שבועה הא דקיי"ל דשבועה דרבנן מפכינן כ' בספר בית אל סי' צ"ב דלר' יוסי דס"ל דגם במחויב שבועה דרבנן וא"י לשבע משלם לדידיה גם שבועה דרבנן לא מפכינן