ילקוט הרועים צ

דפסק כר"ש אבל בשאר מוקצה סובר שמואל ביו"ט כר"י מוקצה במהר"ם ברבי ביצה ד"ל דריב"ל ס"ל כר' מנשי' ולדידי' ל"ל לר' שמעון מוקצה למצותו ופסק הוא הלכה כר"ש דל"ל הוקצה למצותו וברייתא דסוכה אתיא כר' יהודא דאית לי' מוקצה בכ"מ וה"ה דאית לי' מוקצה למצוותה אבל ר' יוסף סבר דר' שמעון אית לי' הוקצה למצוותו. עוד כ' דלר' יוחנן דס"ל דאין חילוק במוקצה בין שבת ליו"ט מוכח דסבירא לי' לר"ש הוקצה למצוותה אבל ריב"ל ס"ל כר"נ דיש חילוק בין שבת ליו"ט דבשבת דחמירא מוקצה מותר משא"כ יו"ט דקיל מוקצה אסור בביצה ד"ב ולדידי' לא מוכח דר' שמעון ס"ל הוקצה למצוותו ור' יוסף דסבירא ליה דאין חילוק בין יו"ט לשבת ס"ל דס"ל לר"ש הוקצה למצוותה ובדף ל"ו כ' דרב הונא י"ל דלא מחלק בין יו"ט לשבת ולא כר"נ ע"ש: מוקצה. בפנ"י ביצה ד"ד בשיטת רש"י גבי הכנה דרבה דסבירא ליה מוקצה דאורייתא צ"ל דר' מתנא פליג ול"ל דרבה דלרבי עצי מוקצה דאוריי' ולר' מתנא הוא דרבנן ע"ש: מוקף המל"מ הלכות תרומות נסתפק במידי דאינו חייב בתו"מ אלא מדרבנן אי בעי מוקף ובשעה"מ ה' תרומות דדוקא גבי תרומת מעשר נסתפק כו' אבל בתרומה גדולה דאיסור שלא מהמוקף דאורייתא ה"נ בפירות דתרומתן מדרבנן בעי מוקף כעין דאורייתא ובספר החיים הל' שבת דשמואל דס"ל בחלת חו"ל אוכל ואח"כ מפריש ס"ל דמה"ת ל"ב מוקף רק מדרבנן ובדיעבד אם תרם שלא מהמוקף מהני והירושלמי ס"ל דמה"ת בעי מוקף לכך גם בחלת חו"ל בעי מוקף. מומר פלוגתא בסוף הוריות דלתנא קמא דוקא בדאוריי' הו"ל מומר ולר' יוסי בר' יהודא אפילו בדרבנן היכא דמפורסם ובתבו"ש ס' שחיטה סי' ב' דיש גורסים ר' יהודא וס"ל לר"י דבדרבנן ג"כ נעשה מומר: מומר. בשו"ת הר הכרמל סימן ל"א דמומר אי יורש אביו תלי' בזה דלר"י בקדושין ל"ו כשאינו נוהג מנהג בנים אינו מקרי בן סבירא ליה דמומר אין יורש אביו אבל לר' מאיר דסבירא לי' אפי' שאין נוהג מנהג בנים מקרי בן ה"ה דמומר יורש אביו. מופנה מצד א' התוספות נזיר דמ"ח כ' דר' ישמעאל ס"ל מופנה מצד א' למידין ומשיבין והצל"ח ברכות די"ט כ' דלגירסא דידן ס"ל לר' ישמעל דמופנה מצ"א למידין ואין משיבין וכן ר' עקיבא סובר מופנה מצ"א למידין ואין משיבין וביבמות דק"ד ע"ב פלוגתא דר' אליעזר ורבנן ולר' יוחנן סבירא ליה לר"א דלמידין ואין משיבין אבל לרבא ס"ל לר"א מופנה מצ"א למידין ומשיבין ולרבנן להיפוך לכל א' וא' כדאית לי' ובמקנה קדושין דל"ו דאיסי ס"ל כר' ישמעל דמופנה מצד א' למידין ואין משיבין. מוכת עץ אי אמרינן מ"ע שכיח או לא שכיח כ' במהר"ם ברבי כתובות ד"ט דלמ"ד ברי ושמא ברי עדיף מוכח דמ"ע לא שכיח משא"כ למ"ד לאו ברי עדיף י"ל דמוכת עץ שכיח ובדף י"א כ' דהש"ס דילן ס"ל מוכת עץ שכיח ור' יוחנן בירושלמי ס"ל מוכת עץ לא שכיח דס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה משום הכי סבירא ליה מ"ע לא שכיח: מודר הנאה שיטת הרמב"ם המדיר הנאה לחבירו המדיר לוקה ולא המודר והובא בר"ן נדרים ט"ו ובנדרי זריזין סימן רל"ה דתלי' בפלוגתא דלמ"ד אין שבועה חלה ע"ד מצוה הלימוד מלא יחל דברו אבל מיחל לחפצי שמים לדידיה אין המדיר לוקה רק המודר אבל אם ילפינן מלהרע או להיטיב אמרינן כשיטת הרמב"ם דהמדיר לוקה ולא המודר. ובספר החיים הלכות פסח דרמי ב"ח ס"ל כמ"ד דהמודר לוקה ולא המדיר והתוספתא ס"ל דהמדיר לוקה כרמב"ם ור' נתן ס"ל דהמודר לוקה: מורד במלכות. במגלה די"ד איתא דמורד במלכות א"צ למדייני' ובנוב"י מהדו"ת יו"ד פ"ד כ' דר"ל סובר דמורד במלכות א"צ למדייני' ופליג אר' יוחנן בסנהדרין דס"ל דמורד במלכות צריך למדייני וסוגי' דמגלה אזול אליבא דר"ל: מורדת באבני מילואים סי' ע"ז הביא מירושלמי דאשה מורדת בבעלה ושוב חלתה אפי' אם חוזרת תוך ימי חלי' ואמרה לשוב אליו אחר שתבריא מ"מ הכל נחשב לימי מרד ואיבדה מזונותי' וע"ש דהש"ס דילן סובר להיפך דבבה"ג לא נחשב לימי מרד ולא הפסידה מזונותיה. מוכר שדהו בעדים. בסי' קט"ו בחו"מ מבואר דגובה ממשעבדי אף בלא שטר ובתומים כ' דזה רק למ"ד שעבודא דאורייתא אבל למ"ד של"ד ואינה גובה רק בשטר אף בעדים לא גבה ממשעבדי ע"ש ובנתיבות: מורד. באבני מילואים סימן ע"ז היכא דמורד באשתו באופן דכופין אותו להוציאה אם מתה קודם שהוציאה אם יורש אותה תלי' אי ירושת הבעל דאורייתא יורש אותה משא"כ למ"ד דירושת הבעל דרבנן אין יורש אותה ע"ש: מודה בקנס. בספר קול שמחה נסתפק במי שנתחייב מלקות וקנס והודה בקנס אם הוי כמשלם ופטור ממכות ע"ש. והנה היכא דמודה מחמת בעיתותא דעדים אי הוי מודה בקנס כ' בשער המשפט ה' דיינים דלמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף שידעינן אף בודאי שהודה רק מחמת בעיתותא דעדים מה שאין כן למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב בכה"ג שמודה מחמת בעיתותא דעדים חייב ול"ה כמודה בקנס: מותר הפסח. בצל"ח פסחים ד"ע הביא תוספתא פ"ח דזבחים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה וכ' בצל"ח דלמ"ד דיליף מוזבחת פסח כו' א"כ קראו הכ' פסח ממילא דינו כפסח ממש אבל אם ילפינן מואם כשב דכתיב גבי שלמים ממילא דינו כשלמים ונאכלין לב' ימים ובאוהל דוד בפסחים כ' דאבוה דשמואל דיליף בזבחים דפ"ג מואם מן הצאן ק' איך פליג אתוספתא דשנינו מותר הפסח אין נאכל אלא ליום ולילה וכ' דתנאי היא דאבוה דשמואל ס"ל כסתם מתניתין מנחות דפ"ב דמוקי וזבחת פסח להקיש כ"ד הבא מצאן ובקר לפסח שאין בא רק מהחולין והא דמותר פסח שלמים מקרא ואם מן הצאן דכתיב גבי שלמים ותוספתא דזבחים דאתי' כר"ע דיליף דדבר שבחובה מחולין מהיקשא דזאת תורת העולה וזבחת פסח מוקי למותר הפסח ומדקראו פסח דינו כפסח שאין נאכל אלא ליום ולילה ור' יהודא גם כן ס"ל דמותר הפסח נאכל לשני ימים ולילה ע"ש: מושבות. באור חדש קדושין דל"ט דר' שמעון סבירא ליה כר' עקיבא דמושבות בכל מקום שאתם יושבים מוציא ש"ר. בפנ"י כתובות מ"ד דרבא ס"ל כר"פ דלר' יהודא נמי אינו לוקה אלא מ"מ מדרבנן: מודר הנאה משופר דמותר לתקוע תקיעה של מצוה שי' הכל בו דוקא אחר תוקע אבל הוא עצמו לא יתקע מפני שנהנה בקולו במה שתוקע בעצמו וכ' בשו"ת מהר"ם מינץ דפליגי בזה דרב יהודא בר"ה דכ"ח ס"ל כהכל בו ורבא לא ס"ל כשי' הכל בו וס"ל דלא נחשב להנאה. מומר שיטת התוספות בחולין די"ד דמשום שעבר עבירה פ"א ל"ח מומר ובחי' יעב"ץ חולין די"ד דוה רק לר' מאיר דסבירא ליה מומר לד"א הוי מומר לכה"ת לדידי' בפ"א לא נעשה מומר אבל לדידן דמומר לד"א ל"ה מומר לכה"ת לדידן גם בפ"א נעשה מומר: מומר. בפנ"י שבת דף ס"ט דלר"ל פליגי מונבז וחכמים בפלוגתא דרשב"א ורבנן בחולין ד"ה דמונבז ס"ל כרשב"א דאשר לא תעשנה למעט מומר דאינו שב מידיעתו כרשב"א בשם ר"ש ורבנן ס"ל כת"ק דמומר מעם הארץ נפקא: מזונות בביצה פ"ב דמזונותיו של אדם קצובות מר"ה והמהרש"א הקשה דבר"ה ד"כ אמרינן דבפסח נידונין על התבואה ובערוך לנר דפלוגתא דתנאי בר"ה דכ"ה דלמ"ד דחוק לישראל קאי על קידוש דאין ב"ד ש"מ נקרבין לדין אא"כ קדשו ב"ד של מטה את החודש ס"ל דחוק קאי על קידוש והמתניתין ג"כ ס"ל כן ובמס' ביצה אזיל אליבא דר"מ דהכל נידונין בר"ה: מזכה לעובר. בפנ"י קדושין דס"ב דפלוגתא דאמוראי אי מזכה לעובר קנה דמ"ד לא קנה הטעם דלא תקנו זכי' לקטן אלא אחר שנולד אבל לעובר לא תקנו זכי' דמלתא דלא שכיח הוא והמ"ד דקנה ס"ל דאפ"ה שייך