ילקוט הרועים פט

ד"י מלא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לדידיה גם מסל"א יכול לשאול על נדרו ע"ש. מסל"א בנדה דמ"ג מבואר אע"ג דמסל"א דאוריי' אבל קרבן ל"ש במסל"א ובשו"ת בנין ציון כ' דלהברייתא בב"ב דק"כ דזה הדבר חכם מתיר ואין הבעל מתיר וכן ס"ל לר' יוחנן ועיין בתוס' שם לדידיה גם קרבן שייך במסל"א ולכך לא מביא הרמב"ם דל"ש קרבן בקטן אבל הברייתא בנדה דמ"ו ס"ל זה הדבר למעט מסל"א דל"ש ביה קרבן ע"ש. מופלא ס"ל במי נדה דמ"ו העלה דאם מסל"א הקדיש איזה חפץ ואח"כ שכח מלהפלות חל ההקדש אבל באסר ע"ע בנדר ואח"כ שבח מלהפלות לשם מי נדר פקע נדרו כיון דא"י עכשיו להפלות ותלי' בפלוגתא דר"י ור' הונא דלר"ה לא פקע נדרו כששכח מלהפלות אבל לר' יוחנן פקע נדרו כששכח עכשיו להפלות ע"ש ועמ"ש באות א' א"ק תופסין בחיי"ל: מוסף בתו' ר"ה ד"ח ע"ב ד"ה שהחודש מתכסה בו בשם רבינו משולם דאין חטאת ר"ח קרב בר"ה והר"ת הקשה מהתוספתא דמוסף דר"ח קרב בר"ה ע"ש ובשו"ת עטרת צבי להגאון ר"צ החלכרשטאט דנ"א ע"ב דתלי' בפלוגתא דתנאי דלר' שמעון בן יהודא משום ר"ש דס"ל שעירי רגלים מכפרין על טהור שאכל את הטמא וכיון דמקריבין בר"ה שעיר ר"ה דמכפר על טהור שאכל הטמא ל"צ להקריב שעיר ר"ח בר"ה אבל לת"ק אליבא דר"ש דס"ל דשעירי רגלים אין מכפרין על טהור שאכל הטמא רק שעיר ר"ח לחודה שפיר צריכין להקריב שעיר ר"ח בר"ה לכפר על טהור שאכל הטמא וכן לר' יהודא ור' מאיר צ"ל דס"ל דשעיר ר"ח קרב בר"ה והתוספתא ס"ל כהני תנאים אבל מאן דאמר שהחודש מתכסה בו סבירא ליה כר' שמעון בן יהודא דלא קרב בר"ה שעיר ר"ח ע"ש ועיין בפני יהושע שבועות שכ' גם כן דתלי' בפלוגתא דר"ש ור"מ ע"ש ובטורי אבן ר"ה ד"ח הרבה דתלי' בפלוגתא ע"ש. מוקצה בפנ"י גיטין דנ"ד די"ל דר' מאיר ל"ל מוקצה רק במוקצה מחמת איסור דדחי' בידים וכן ס"ל מוקצה דבע"ח דחמירי טפי ולכמה שי' אפילו ר"ש מודה מה שאין כן בעלמא י"ל דר"מ ל"ל מוקצה וע"ש שתמה על התוס' מוקצה. במג"א או"ח סימן שפ"ה דמוקצה מותר בהנאה וכ' דמפסחים משמע דמוקצה אסור בהנאה וכ' בתוס' שבת סימן הנ"ל דלמ"ד מוקצה דאורייתא אסור מוקצה בהנאה משא"כ למ"ד מוקצה ל"ה רק דרבנן מותר מוקצה בהנאה והוא פלוגתא דאמוראי ע"ש: מוקצה. שיטת התוס' ביצה גבי בית מלא פירות כו' דמוקצה מחמת איסור דרבנן ל"א ובישועות יעקב ה' שבת דעיקר הטעם משום דעיקר מוקצה בין השמשות ואנן קיימא לן דל"ג על שבות בביה"ש אבל לרב דסבירא ליה יש מוקצה לחצי שבת אף דלא אתקצאי בה"ש אפי' הוא מוקצה ה"ה דהוי מוקצה באיסור דרבנן וכן לר' יהודה דס"ל דאמרינן מוקצה בשבת ה"ה דאמרינן מוקצה מחמת איסור דרבנן מה שחין כן לר' שמעון לא אמרינן מוקצה מחמת איסור דרבנן ע"ש בסי' צ"ח וברש"י ביצה דל"ו ובבעה"מ שבת דר' יצחק דס"ל אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ס"ל כר"י דאית לי' מוקצה ועיין בב"ש אחרון או"ח סי' ד' דכתב ג"כ דלכך באיסור דרבנן ל"א מגו דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולא יומא משום דשיטת רש"י דשבות דרבנן ל"ג בה"ש אף שלא במקום מצוה ועיין אות ש' דהיא פלוגתת אמוראים דלמ"ד שבותין דאורייתא אסור שבות בה"ש בדבר שלא הוי לצורך מצוה עש ובשו"ת פרי תבואה דלרבא אמרינן מוקצה אף דאתקצאי בה"ש רק מחמת איסור דרבנן ולשמואל ל"א מוקצה מחמת איסור דרבנן: מוקצה. התוס' ביצה ד"ו דמוקצה מחמת יום שעבר ל"א והתוס' בביצה ד"ד דבמוקצה למצוה חמיר טפי והוי מוקצה אף מחמת יום שעבר ובישוע"י או"ח סי' תצ"ה דלרבה דס"ל מוקצה דאורייתא ה"ה דאמרינן מוקצה אף מחמת יום שעבר ושי' הירושלמי דאמרינן מוקצה אף מחמת יום שעבר בישוע"י סי' תק"א. מוקצה שי' הרי"ף והרמב"ם בריש מס' ביצה דמוקצה בשבת מותר וביו"ט מוקצה אסור ובפני יהושע שבת דמ"ו כתב דנהי לפסק הלכה משמע להו לתנאי ואמוראי לחלק להחמיר במוקצה ביו"ט משבת אבל אליבא דר' יהודא ור' שמעון גופי' לדדהו אין לחלק בין יו"ט לשבת וכן לרבה דס"ל מוקצה דאורייתא אין חילוק לדדי' בין יו"ט לשבת: ובהפלאה בסופו בחי' חתנו ביצה דר' יוחנן סבירא לי' דאין לחלק במוקצה בין יו"ט לשבת וראייתו מביצה דל"ה ע"ש. מוקצה בבינה לעתים הלכות יו"ט פ"ב ה"י בשיטת הרי"ף דמאי דאסור באכילה אף בטלטול אסורה לר' יהודא דאית לי' מוקצה מדעת אבל לר"ל דל"ל כלל מוקצה מדעת לית לי' האי סברא דמאי דאסור באכילה אסור אף בטלטול ור' גמליאל סבירא לי' בזה כר' שמעון דליל לי' מוקצה מדעת לכך אמר אסורים באכילה ומותרים בטלטול עיין שם באריכות. מוקצה בישו"י או"ח סי' תצ"ח דהא דקיי"ל דבאיסור מלאכה דרבנן העמידו דבריהם כשל תורה וה"ל עשה ול"ת דשבת ודיו"ט אבל מוקצה אי חשיב עשה ול"ת תליא בפלוגתא דלב"ה מוקצה לא הוי רק ל"ת בלבד ולב"ש הוי לי' מוקצה ל"ת ועשה ובישוע"י סי' ש"ך נסתפק אי מותר לתן מוקצה לחולה שאין בו סכנה אף אי נימא דכל איסור דרבנן אסור לחולה שאב"ס ע"ש מוקצה במהרש"א ותוס' ישנים בביצה ד"ג דמוקצה הוי כשל תורה וספיקא להחמיר ובבינה לעתים ה' יו"ט הי"א דזה היא רק לר' יהודא אבל לר' נחמן דס"ל מוקצה בשבת כר' שמעון דמותר וביו"ט כר' יהודא לדדי' מוקצה הוא חומרא בעלמא ע"ש וגם לר"י דוקא לענין אכילה דיש סמך מקרא דוהכינו את אשר יביאו אבל בטלטול ודאי אסורה רק מדרבנן בעלמא. מוקצה שיטת הרשב"א דאין מוקצה בשל עכו"ם ובס' החיים סי' תצ"ז דרבה דס"ל מוקצה דאורייתא ה"ה דאסור מוקצה בשל עכו"ם אבל למאן דאמר מוקצה. רבנן אין מוקצה בשל עכו"ם: מוקצה בהא דקיי"ל אף דר' שמעון ל"ל מוקצה מ"מ מודה בבע"ח שמתו כתב בשו"ת חתם סופר סי' פ"ו דר"ל ס"ל כעולא דלר"ש אפי' אינו עומד ומצפה נמי ל"ל מוקצה וזה דעת מ"ד דחולק ר"ש אפי' בבע"ח שמתו אע"ג דאינו יושב ומצפה ואפשר שזה דעת אביי בשבת דמ"ו דס"ל דאפי' אינו יושב ומצפה נמי ל"ל לר"ש מוקצה ור' יוחנן ס"ל כהלכתא דמר זוטרא דמודה ר"ש בב"ח שמתו. מוקצה בכרם שלמה ביצה דר' זריקא ס"ל אין מוקצה לחצי שבת והנה אביי ס"ל יש מוקצה לחצי שבת ור' יוסף ס"ל אין מוקצה לחצי שבת ואליבא דרבא איכא ב' לישני חי יש מוקצה לחצי שבת והמגיני שלמה גרס רבה ועיין במחנה לוי ביצה דכ"ז ודף ל"ד מוקצה בשבת קכ"א ה"נ כיון דאורחייהו בהכי דעתי' עלוי' וברשב"א דהכא משמע דהיכא דאורחייהו בהכי לא חשיב מוקצה ובביצה ד"ב אמרינן אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצה מוקצה והא כיון דאורחייהו בהכי לא חשיב נולד ומוקצה ע"כ גריס כגירסא אחרת ע"ש ובקובץ להרמב"ם ה' יו"ט דתליא בפלוגתא דרב ור' יוחנן דר' יוחנן סבירא לי' כירושלמי דהיכא דאורחייהו בהכי לח חשיב מוקצה ונולד ורב סבירא לי' דאפילו דאורחיהו בהכי חשיב מוקצה ונולד ע"ש: מוקצה בריש ביצה ס"ל לר' נחמן מאן דלית לי' מוקצה ל"ל נולד ובב"י או"ח סי' תצ"ה שיטת ר"ח ור"ת ורא"ש דרק ר"נ בלחוד אין מחלק בין מוקצה לנולד אבל שארי אמוראי פליגי אדר"נ וסוברים שיש לחלק בין מוקצה לנולד ואפי' מאן דל"ל מוקצה נולד אסור מוקצה בצל"ח ביצה דל"א דר' יוסי ל"ל מוקצה ור' ירמי' ס"ל דמוקצה מותר אף ביום טוב ושמואל ס"ל בשבת די"ט דגם ביו"ט מוקצה מותר והצל"ח מחלק דדוקא בהנך דספ"ק דשבת דקילי משאר מוקצה הוא