ילקוט הרועים פח

שבע"פ אחר הרגל וממעט פ"ש דאין טעון לינה רק יום אחד אבל ת"ק ס"ל דלעולם אין צריך לינה רק לילה אחת אחר הרגל ואין חילוק בין פ"ר לפ"ש. לה לה בתוס' ב"ק דפ"ח ע"א דהא דגמרינן לה לה מאשה היינו לחומרא אבל לא להקל. ובשלום ירושלים חגיגה דסוגיות חלוקות הן דסוגיא דחגיגה לא ס"ל כסוגיא דב"ק רק דילפינן לה לה מאשה בין להקל בין להחמיר: למפרע גובה. במשיב נפש בפסחים ד"ל ע"ב דפלוגתא דאביי ורבא דתליא בפלוגתא דחליצה מעוברת אי שמיה חליצה בריש החולץ ורבא ס"ל כר"ל דל"ש חליצה ול"א אגל"מ ס"ל מולה"ג ואביי ס"ל כר"י ע"כ ס"ל דלמפרע גובה: לפני עיור. דשי' התוס' והרא"ש דאף בלי תרי עברא דנהרא בכ"ז איסורא דרבנן איכא כ' בקובץ לירושלמי שבח ד"ב דז"ד היכא דמאכילו ממש משא"כ היכא דאין מאכילו בידים אף מדרבנן מותר. מאכילין לו הקל הקל. בשואל ומשיב מהדו' ג' הביא ספיקות הגאון מהר"י ז"ל מדוקלא דמה הדין במי שאחזו בילמוס דמותר לו לאכול הקל ואם עבר ואכל החמור אם חייב מי נימא כיון דיש לו הקל תו החמור עומד באיסורו א"ד כיון דאם ל"ה כאן האיסור הקל היה יכול לאכול החמור שוב נקלש האיסור לגבי החמור ופטור ע"ש. וכמו כן אני מסתפק בשעת כיבוש מלחמה דשיטת הרמב"ם דאם אין להם שכיח דבר היתר דאז הותר להם אף כתלי דחזירי מה הדין אם שכיח להם היתר ואכלו האיסור אם יש חיוב מלקות כיון דאם לא היה שכיח להם כ"כ היתר אף דל"ה סכנת נפשות רק דתיכף דאין שכיח להם היתר מותרין לאכול איסור כמ"ש הכ"מ שם שוב י"ל דאקלש האיסור לגבייהו ואין כאן חיוב מלקות (ובשו"ת חמדת שלמה מצאתי שהעיר ג"כ דבשעת כיבוש לשיטת הרמב"ם אפילו אם שכיח להם היתר ואכלו איסור אין לוקין ומטעם אחר ע"ש) ועפ"ז י"ל בקו' הירושלמי דאמאי לא אכלו מצה מחדש דנימא עדל"ת והקו' נודע דהא נשתכחו השיעורין ואם יאכלו ב' זיתים דלמא השיעור ז"א ואם יאכלו ז"א דלמא השיעור ב' זיתים וחצי שיעור אסור. ולהנ"ל א"ש דבאמת היה שעת כיבוש דאשתררי האיסורין רק כיון דהיה להם מה שיאכלו ולהנ"ל דמ"מ מלקות אין כאן ובאיסור שא"ב מלקות דל"ש חזי לאצטרופי למכות העלו המפו' דבכה"ג ח"ש מותר. וע' טורי אכן ר"ה די"ג: מאכל. המג"א או"ח סימן קע"א סק"א דאסור להאכיל לבהמה מה שראוי לאדם ובאלי' רבה שם דהפוסקים השמיטו זה משום דאמר הש"ס תענית ד"כ קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה משמע ר' הונא הכי ס"ל ואנן לא ס"ל כוותי' ובשו"ת כתב סופר או"ח סי' ל"ג האריך הרבה ע"ש: מה לי איסור לאו מ"ל איסור כרת. ע' יבמות דקי"ט ובשו"ת תורת חסד סימן כ"ט דכ"ז רק באיסור כרת אבל באיסור לאו שי"ב מיתת ב"ד בודאי יש להחמיר יותר מבאיסור לאו וראייתו מסנהדרין דפ"ד ע"ש ובטעם המלך ה' חופה דאביי ורבא פליגי ארבה ביבמות דפ"ב דלא מחלק בין לאו לכרת רק דיש חילוק בין לאו לכרת ובפני אריה מהגאון מפלאצק הוכיח דרבא ורבה ס"ל דאין חילוק בין לאו לכרת ורפרם ס"ל כר' נחמן דמחלק בין לאו לכרת ע"ש ובשו"ת עטרת צבי סי' ח' להגאון מהר"ל האלברשטאט דר' פפא מחלק בין לאו לכרת ע"ש. מוקצה במס' שבת דמ"ג אמרינן טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן והתוס' שם האריכו בהרבה קו' דיהיה אסור משום מוקצה דאתקצאי בה"ש ועוד הרבה קו' ובמגיני שלמה כ' כיון דאם הוא עבר ותקנו מותר לכל וכן אצלו הוא מוכן דאם בא אחר ותקנו מותר לדידיה דאפי' אי צריך דעת בעלים מ"מ אם עבר ונתן לו רשות אשלד"ע ול"ש לומר דאתקצאי בה"ש דלא היה מוקצה מעולם כיון דאי עבר במזיד ותקנו מתוקן לא אתקצאי כלל והמעיין יראה שדבריו דחוקים מאוד לומר כיון דיש בידו לעבור על האיסור ל"י מוקצה ולענ"ד נ"ל כוונה נכונה בזה והיא דקיי"ל מופלא כמוך לאיש הקדשו הקדש ותרומתו תרומה ועיין תוס' גיטין ס"ה דה"ה דיכול להעשות שליח לתרום אף דקטן הוא מ"מ כיון דאיתא בדנפשי' יכול להעשות שליח ע"ש. ולפי"ז לכאורה ל"ה מוקצה כלל לשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן בידים א"כ שפיר יוכל להפריש ע"י קטן דלענין איסור שבת עדיין קטן הוא עד יג"ש) וכעי"ז כ' הצל"ח פסחים דס"ו דיוכל להקדיש ע"י קטן) אך לכאורה ז"א כיון דבתרומה צריך שליחות וקיי"ל כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליחות וכיון דהוא א"י לתרום בשבת אם כן ל"מ עכשיו לתרום בעצמו איך יוכל לעשות הקטן שליח אך לפמ"ש המחנה אפרים דהיכא דבדעבד אם היה עושה בעצמו הי' מהני עכ"פ שפיר יכול לעשות שליח אף לכתחילה א"כ זה כוונת הש"ס טבל מוכן הוא אצל שבת ולא אתקצאי כלל כיון דאם עבר ותקנו בעצמו הי' מתיקן בדיעבד אף שעשה באיסור שוב ממילא יוכל לעשות שליח קטן ול"ה מוקצה ואפ"ה צ"ל דכ"ז שלא מפריש אסור לטלטלו כיון דקודם הפרשה לא חזי לאכול וכמו שמוכרח לומר לדברי המגיני שלמה ודוק. מופלא סמוך לאיש שיטת הרמב"ם דאם הגיע הקטן לי"ג שנים והבת לי"ב שנים ויום א' אע"פ שלא הביאו סימנין נדריהן נדר והקדישן הקדש ובשב שמעתתא ה' פי"ב דתליא בפלוגתא אם תוך זמן כלאחר זמן דלמ"ד תוך זמן כלאחר זמן וס"ל דאין הגדלות תלוי בשנים אלא בשערות לדידי' בהגיע לי"ג שאם ויום אחד והכת לי"ב שנים ויום א' ולא הביאו שערות עדיין קטנים הם אבל לדידן דקיי"ל תוך זמן כלפני זמן ובשנים תלי' מלתא י"ל כשיטת הרמב"ם כשהגיע לי"ג שנים ויום א' אע"ע שלא הביאו ב' שערות נדרן נדר והקדישן הקדש ובמחנה לוי נרה דמ"ו דתלי' בפלוגתא דלמ"ד מסל"א דאוריי' י"ל כשיטת הרמב"ם משא"כ למ"ד מסל"א ל"ד ל"א כשיטת הרמב"ם ור' יוסי בר' יהודא ס"ל מסל"א דאורי' ורבי ס"ל מסל"א דרבנן וכמי נדה דק"ז כ' דר' יהודא סבירא ליה דאפי' בן י"ג שנים בעי שערות דלא כשיטת הרמב"ם ור' יוסי ס"ל כשי' הרמב"ם דשנים ל"ב שערות ע"ש והנה ר"ה ס"ל בנדה דמ"ו דמסל"א דאורייתא ואפילו הקטן בעצמו כשהקדיש ואכל הקדשו לוקה ור"י ור"ל גם כן ס"ל מסלא"ד אבל פליגי אר"ה וס"ל דהקטן אינו לוקה ור' כהנא ס"ל מסל"א לאו דאוריי' ור' יוסי ס"ל מסל"א דאוריי' וכ"נ ממסקנת הש"ס ור' יהודא סבירא ליה מסל"א דאורי' וכ"כ התוס' נדה דמ"ו ע"ב ד"ה אא"ב רק להקל להיות כגדול לא אתרבאי (ובמי נדה כ' דמה"ט ס"ל לר' יהודא דאין הקטן יכול לשאול על נדרו והקדישו ע"ש) ובנזיר דכ"ח מוקי הש"ס דרבי ס"ל מסל"א ל"ד ור' יוסי ור' יהודא ס"ל מסל"א דאוריי' ובסוף מסיק הש"ס די"ל לכ"ע מסל"א ל"ד ותלי' בפלוגתא דלמ"ד הלכה היא בנזיר ע"כ ס"ל לרבי דמסל"א ל"ד וריבר"י סבירא ליה דמסל"א דאוריי' וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מנזירות דהלכה היא בנזיר אולם למ"ד כדי לחנכו י"ל דלכ"ע מסל"א ל"ד ור' יוחנן סבירא ליה הלכה הוא בגזיר ור"ל וריב"ח ס"ל כדי לחנכו במצות ובאוהל דוד יבמות דר' ספרא ס"ל מסל"א דרבנן ורבא ס"ל דמסל"א דרבנן וכ"כ במי נרה דמ"ו ור' מאיר ס"ל מסל"א ל"ד וכ"מ בנזיר דס"ב ועיין בבאר יעקב בפתיחה ובמי נדה דמ"ו דאפילו למ"ד מסל"א דאורייתא מכל מקום אין איסור בנדרו רק ל"ת לבד אבל בעשה אין עובר על נדרו עיי"ש.. מופלא סמוך לאיש במל"מ ה' נזירות נסתפק במסל"א דקיימא לן דנדרו נדר והקדישו הקדש אם יכול הקטן לשאול על הנדר ובמחנה לוי נדה דמ"ו דלר"י ור"ל דסבירא להו מסל"א דאורייתא והיינו לגבי אחרים אבל הקטן אינו לוקה שפיר י"ל דא"י לשאול על הנדר אבל לר"ה דסבירא ליה דהקטן בעצמו לוקה על נדרו לדידיה מהני שפיר שאלה להקטן כיון דאתרבי לבל יחל ובמי נדה דמ"ו דתלי' בפלוגתא דר' יהודא ור' יוסי דלר"י אף דמסל"א דאורייתא אין יכול לשאול על נדרו ולר' יוסי יכול לשאול על נדרו ועוד העלה דלר"י ור"ל יכול הקטן לשאול על נדרו משא"כ לר"ה דסבירא ליה דהקטן בעצמו לוקה על הקדישו לדידיה א"י לשאול על נדרו ע"ש ובשו"ת בנין ציון דלמ"ד דיליף היתר נדרים בחגיגה