ילקוט הרועים פו

אשת כהן ופחותה מבת ג' גזרינן על כל הנשים ע"ש. לא תעשה שי' הריטב"א הובא בשעה"מ פ"א מק"פ דכל היכא דאזהר רחמנא בל"ת ל"ב שינה לעכב ובחתם סופר חו"מ סי' ר"ד דזה רק לרבא דס"ל א"ע לא מהני משא"כ לאביי ע"ש. לאמור בפסחים דמ"ג וידבר ה' כו' לאמור לימד על כל הפרשה שהוא בל"ת והכ"מ פ"ה מעירוכין תמה על הרמב"ם בזה עיי"ש ובנצח ישראל מס' מגלה כ' דהך ס' דלאמור קאי על כל הפרשה שהיא בל"ת ל"ה רק אליבא דר' יהודא בלבד אבל רבנן פליגי עליו דל"ה בלאו על כל הפרשה. לא אפשר וקמכוין בפסחים דכ"ו לאביי מותר ולרבא אסור ובברכת אברהם פסחים קט"ו דר"ל ס"ל כאביי דמותר לא אפשר וקמכוין ור' הונא ס"ל כרבא דאסור ל"א וקמכוין ובהפלאה כתובות דל"א דאבוה דשמואל ס"ל כאביי דמותר ל"א וקמכוין ע"ש. לא יגרש אדם א"א אא"כ מצא בה ע"ד כן ס"ל לב"ש סוף גיטין ושי' המהרשד"ם דדוקא בנשואה אבל בארוסה מודה ב"ש דיכול לגרשה אף בלא ע"ד ובמהר"ם ברבי סוף גיטין דר' יוחנן ס"ל דאין חילוק לב"ש בין נשואה לארוסה ע"ש ובאו"ח קדושין בפתיחה דרב ס"ל כב"ש. לא מצינו זה אוסר וזה מתיר בגיטין דפ"ג ובאבני מילואים סי' קל"ז דרשב"א השיב רק לר' אליעזר דס"ל כר"פ דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת אבל לדידן דל"ל דר"פ שפיר משכח"ל זה אוסר וזה מתיר ע"ש: לא מצינו עבד שמשתחרר וחוזר ומשתעבד כן ס"ל להירו' הובא בתוס' גיטין ד"מ ובשו"מ מהדור' ג' סי' ק"ה דלר' אליעזר דס"ל דמהני חוץ בגט גם עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד ע"ש: לא תסור. בברוך טעם פ"ה מדין דבר שי"ל מתירין העלה דלא שייך הלאו דלא תסור רק אשר יאסרו החכמים ויתקנו לגדר לדאורייתא אבל איסורין דרבנן שלא נעשו לסייג אינם בכלל לא תסור ע"ש ועפי"ז י"ל בר"ה דל"ב דפריך הש"ם השתא דרבנן אומרת לא דאורייתא מבעי ופרש"י דתחומין דרבנן דליכא למיגזר אטו ד"ת כו' רוכבין דאיכא למגזר אטו דאורייתא שמא יתלוש מיבעיא וכ' רש"י דל"ג דמ"מ מאי נ"מ ולהנ"ל שפיר י"ל דתחומין דל"ה לסייג לתורה ול"ש לא תסור והוי רק דרבנן אבל רוכבין דהוי לסייג ד"ת הוי בכלל לא תסור והוי ממש דאורייתא ודוק: לה לה דקיי"ל דילפינן גז"ש עבד מאשה בטו"ז ה' עבדים סי' קי"ח דר' מאיר ל"ל גז"ש דלה לה מאשה וביד המאיר בגיטין דמה"ט ס"ל לר"מ דמשחרר חצי עבדו בשטר קנה כרבי והתוס' בב"ק דפ"ח דדוקא לחומרא ילפינן אבל לקולא לא ילפינן גז"ש דלה לה מאשה ובמהר"ם ברבי ח"ב במס' גיטין דר' הונא ס"ל כשי' התוס' ורבינא חולק וס"ל דאפילו לקולא ילפינן לה לה מאשה: לה יטמא בסוטה ד"ג ס"ל לר' ישמעאל לה יטמא רשות ור' עקיבא ס"ל חובה ובס' החיים ה' ציצית דר' אלעזר בר"ש ס"ל לה יטמא רשות ור' יצחק בסוכה דכ"ה ס"ל לה יטמא מצוה וע' בשו"ת שאגת ארי' החדשות סי' ח' ע"ש: לולב בפנ"י סוכה די"ג בקו' התוס' דבמס' אבות אמרינן פחות מה' ל"ה אגד והכא אמרינן בשלש הוי אגד דתליא בפלוגתא דלרבי דס"ל דעץ ארז ושני תולעת הי' צריך לאגד עם האזוב ס"ל אין אגד פחות מה' משא"כ לר"א בר"ש דפליג גם בג' הוי אגד עוד העלה דתליא בפלוגתא דר"ע בדף ל"ד דלר"ע בהדס א' ס"ל בג' הוי אגד וכן תליא בפלוגתא דתנאי בפ"ק דסנהדרין דאיכא מ"ד דדיני ממונות בחמשה ע"ש: לולב. בלולב הגזול אמרינן אין אוגדין את הלולב אלא במינו ובחתם סופר פ' לולב הגזול דלר"מ דס"ל דון מינה ומינה אפילו ס"ל דצריך אגד מ"מ ל"צ ממינו אבל לרבנן דס"ל דון מינה ואוקי באתרא וכן ר' יהודא דס"ל דאוקי באתרא לכך צריך אגד ממינו של לולב: לוחות פלוגתא בירושלמי בין התנאים אם הי' הלוחות ה' דברות מצד זה וה' דברות מצד זה או עשרה מול עשרה וכ' בפנ"י ב"ק דנ"ה דפלוגתתן הוא במה שמצא שהקב"ה בעצמו הגיד ב"פ עשרת הדברות בראשונה אמר הכל בדיבר אחד ואח"כ פרשם וכיון שהאמירה הי' ב"פ ה הלוחות ג"כ עשרה מול עשרה ולמ"ד דהי' חמשה מול חמשה סבר דל"ה אמירה כ"א פ"א: לוים. במ"ש פ"ה משנה י"ד ס"ל לר' יוסי דלוים יכולים לומר על האדמה אשר נתת לי כיון דיש להם ערי מגרש ובאור חדש פסחים ד"ג הוכיח דר' עקיבא ס"ל כר' יוסי: לוים. פלוגתא בחולין פ"ב אי לוים מקרי עם או לא ובמספר צבאם מס' שבועות דבן בוכרי ס"ל לוים לא מקרי עם ור' יוחנן בן זכאי ס"ל דלוים מקרי עם לוקח יין מבין הכותים בפנ"י גיטין דכ"ה בפלוגתא דרש"י ותוס' דלרש"י דס"ל דלוקח יין מכותים ל"ה ודאי טבל רק דחששא דרבנן בעלמא משו"ה מותר לחלל בין השמשות ושי' ר"ת כיון דעיקר הפרשת תרומה דאורייתא אסור להפריש בה"ש וכ' הפנ"י דשי' רש"י ור"ת תליין בפלוגתא דאמוראי בירושלמי לענין טבילת כלים שנטמאו בוולד הטומאה בה"ש ע"ש: לחמי תודה בספרא פ' צו פליגי דת"ק ס"ל השחיטה מקדשתן אפילו זורק שלא לשמה כבר נתקדשו ע"י השחיטה וראבר"ש ס"ל דלא נתקדשו עד אחר זריקה ובחתם סופר נדרים ד"י דלשי' רש"י ס"ל לרבינא כראבר"ש ע"ש: לחמי תודה הרמב"ם פ"ט ממעה"ק הכ"ד שמעשה הלחמי תודה ונזיר חוץ לעזרה וברש"י פסחים דל"ז מבואר דלחמי תודה אפייתן בפנים בתנור של מקדש ובמעין החכמה דנ"א דשמואל ור' הונא פליגי בזה דר"ה ס"ל שאפייתן מבחוץ ושמואל ס"ל שאפייתן הוא בפנים ור' יוסף בפסחים ל"ז דפריך לר"ה ס"ל כשמואל דאפיית לחמי תודה היתה מבפנים. לימודים בחת"ס אע"ז סי' קכ"ה בד' הירושלמי דיליף הא דאין מערבין שמחה בשמחה ממלא שבוע זאת וש"ס דילן מסיק לי' מדברי קבלת הוא דירושלמי ס"ל דלמידין מן קודם מ"ת אבל הש"ס דילן ס"ל דאין למידין מן קודם מ"ת והש"ס פ"ב דע"ז נמי ס"ל כשי' הירושלמי ועיין אות ק נ' נישואין. לינה בפ' המזבח מקדש פליגי רבה ס"ל אין לינה מועלת בראשו של מזבח ורבא ס"ל לינה מועלת בראשו של מזבח ובמהר"ם ברבי יומא דרב ס"ל כרבה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח. לינה ברמב"ם פ"ב מחגיגה דאם הביא תודה בע"פ יוצא ידי חובת שלמי שמחה וה"ק הלח"מ הא נפסל בלינה ותי' דס"ל לרמב"ם דהיכא דמלין לשם מצוה אינו נפסל בלינה ואע"ג דר' אשי בפסחים דע"א חולק אסברא זו מ"מ הרמב"ם פסק כר' יוסף ע"ש. למפרע הוא גובה פלוגתא דאביי ורבא בפסחים דל"ב דלאביי למפה"ג ולרבא מכאן ולהבא גובה ושיטת הפני יהושע דתליא בדין שיעבודא דאורייתא דאי ש"ד אמרינן למפה"ג ואי של"ד אמרינן מולה"ג והברוך טעם בסוגיא דמעכשיו כ' בס' להיפוך דאי שע"ד אמרינן לה"ג ואי של"ד אמרינן למפה"ג ובפני אריה להגאון מפלאצק כ' בקדושין מ"ה דר' נחמן מוקי לה במילי אוחרא ס"ל כאבי דלמפח"ג ובנדרי זרוזין פ' השותפין דר' טביומי ס"ל למפרע גובה כאביי. לעולם בהם תעבודו שי' הר"ן דלכף אסור לשחרר העבד ועובר משום לבה"ת דהאיסר משום לא תחנם ולדבריו דניתן לדרוש בזה טעם הקרא י"ל טעם אחר עפ"מ דאיתא בקדושין דע"ז קשים גרים לישראל כספחת ובתוס' שם ד' טעמים ע"ש ולפי"ז י"ל דאסרה התורה השיחרור שלא יכנס לכלל ישראל דזה קשה לישראל כנ"ל רק יהי' כל ימיו עבד וכן זרעו ועפי"ז יש טעם הגון לשי' הרשב"א דבחציו עבד וחציו ב"ח ל"ש העשה לבה"ת בשבת ד"ד ע"ש, וה"ט כיון דכבר הוא חצי ישראל מצד חירות שוב לא הקפידה תורה שיהי' ישראל בכולו דאין נ"מ בזה. לעולם בהם תעבודו פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר"ע ס"ל חובה ור' ישמעאל ס"ל רשות והנה שיט' הר"ן דהאיסר לשחרר העבד הוא רח מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ובס' בעי חיי באהע"ז בסופו דר' ישמעאל ור"פ פליגי בדאורייתא אי' רשות או חובה היא דלא כהר"ן אבל ר'