ילקוט הרועים פד

דאסור בהנאה בכזית עכצ"ל דל"א בהו כמ"ש דא"נ כמ"ש שוב מהראוי שיהיה מותר בהנאה דא"כ כזית. ובפסחים דכ"א ע"ב גבי ולא יסיק בו תנור וכיריים מ"ד הואיל ואר"י אב"ח א"ש בהדי דקשריף לתהני מיניה והתוס' דקרמי למה קס"ד דוקא לר"י ולהנ"ל א"ש דהמפו' הק' דנימא כמ"ש בחמץ ולא יעבור בב"י ותירצו דאם ישהא את החמץ שוב א"ע לשריפה ול"א כמ"ש ומה"ט כ' במהר"ם מינץ ובחי' הרי"ם אע"ז סי' כ"ד במשהא חמץ ע"מ לבערה דא"ע עלוי כיון דרוצה לבער שפיר אמרינן כמ"ש ע"ש. ולפי"ז שפיר קאמר הש"ס דבשלמא שאר הנאות שפיר אסור בחמץ דאם יהיה מותר בהנאה ולא יהיה עומד לשריפה ודלמא לא ישרף החמץ ול"א כמ"ש משא"כ גבי לא יסיק תנור וכיריים בהדי דקשריף דאז שוב י"ל כמ"ש כיון דבאמת שורפו וכיון דא"ב שיעור שוב מותר בהנאה דבעי שיעור שלם וז"נ לר"י משא"כ לרבנן דס"ל דחמץ מהנקברין ל"ש כמ"ש כמ"ש הפוסקים וע' בשעה"מ ועכצ"ל דאפ"ה אסור להסיק מדרבנן כמ"ש התוספות פסחים ד"ה. עוד י"ל דלכאורה קשה האיך כייל ותני סתם פסול באתרוג של ערלה ואשירה הלא באין לו אתרוג אחד מהראוי שיהיה כשר מטעם עשה דוחה ל"ת ואמרינן דעשה דלולב דוחה הל"ת דאיסור הנאה דערלה ועיהנ"ד כדי שעי"ז יהיה קיום המצוה דלולב ואם יהיה מותר בהנאה יוכל לקיים בזה מ"ע אם כן אמרינן עדל"ת (וס' כזו הק' בס' מגן אבות בפסחים ד"ה דנימא דע' דתשביתו ידחה הל"ת דאיה"נ דחמץ ויהיה צורך יו"ט דיוכל להנות מגחלתן ע"ש. ואני לעצמי ישבתי קצת לפי מ"ש הר"ן דאיסור דבל יראה היא שלא יבוא לאוכלו. ובאור חדש כ' דזה הוא בקרא להדי' שאור ל"י בבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה וכיון דאסרה התורה אכילה והנאה בחמץ והוצרכה להשבית שלא יבוא לאכול ולהנות והאיך נימא דכוונת התורה בתשביתו בהיתר הנאה דחמץ ודוק) ועכצ"ל דבשלמא אם ההיתר הנאה בשעת המצוה שפיר י"ל עדל"ת משא"כ הכא דצריך להיות דין ממון אף אחר קיום המצוה וזה ל"ה בעדנא ול"א עדל"ת כ"א היכא דהוא בעדנא ממש אבל לא ליהנות אחר קיום המצוה שעי"ז יהיה קיום המצוה למפרע (וס' זו כ' ג"כ בחי' הרי"ם קדושין י"ט לענין מצה הראוי לז' דל"ל בכה"ג עדל"ת דל"ה בעידנא) ועפי"ז א"ש ד' הראב"ד שהובא בריטב"א שהק' בד' הגמרא בע"ז דמעוטרין בוורד והדס אסורין דקא מתהני מריחא וה"ה בזה א"א שלא יהנה מריח האתרוג בשעה שנוטלו לברך ע"ש ולפמ"ש א"ש דמשום זה שנהנה בשעת קיום המצוה שוב אמרינן עדל"ת דהוי בעדנא ולא מפסיל מה"ט ולפי"ז א"ש קו' התו' דנימא באתרוג דערלה כמ"ש ז"א הא לפמ"ש התוס' היכא דמותר בהנאה ל"א כמ"ש לרבנן והכא בשעת קיום המצוה דנהנה באמת מריח האתרוג ומותר להנות מטעם עדל"ת שוב ל"ש כמ"ש והא תינח בערלה משא"כ בשל אשרה ועיה"נ דאסור בהו רוצה בקיומו אם כן א"א לומר עדל"ת דל"ה בעדנא דעובר עוד קודם המצוה על איסור רוצה בקיומו ועי"ל דל"ש בהו עדל"ת דמאיס לגבוה כמ"ש הר"ת בסוכה דל"ב בתוס' ועיין בחי' הרי"ם אע"ז סי' קכ"ד שהאריך הרבה בדין כמ"ש ורוצה בקיומו ע"ש. כלי ראשון ברש"י שבת דקמ"ב דכ"ר כ"ז שרותח מבשל אולם שיטת הגמ"ר דלא מקרי כ"ר אלא אם סילק מן האש מיד אבל אם הניחו לעמוד להפיג רתיחתו הו"ל כלי שני ועיין בט"ז או"ח סימן שי"ח ובזרע יעקב שבת דמ"ב דת"ק ור' יהודא מחולקים בזה דת"ק ס"ל כשיטת רש"י ור"י ס"ל כשי' הגמ"ר ע"ש: כל מלתא דארל"ת אעל"מ. בדורש לציון דרוש ג' דהלל ס"ל אעל"מ וביד דוד פסחים דר' שמעון ס"ל א"ע מהני ובישועות יעקב אע"ז סימן קפ"ה העלה בפאה וכדומה במקום דעיקר הזכות בא לו רק במצות התורה בכה"ג כשעשה שלא כמצותו לכ"ע א"ע לא מהני. כל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה בשבת צ"א ובזבחים ד"ב ובמנחות דט"ז אליבא דרב כ"ע מודים בזה ולשמואל היא מחלוקת דר' יהודה פליג בזה אר' מאיר וס"ל דל"ח ע"ד ראשונה הוא עושה ובשערי תורה קמא מאריך בזה ע"ש. כלי חרס הפוסקים באו"ח סימן תנ"א דבכלי חרס ל"מ אף היסק פנימי ותמהו ע"ז ובישועות יעקב יו"ד סימן ק"ג הוכיח דשמואל ס"ל כן ופסקו כשמואל: כ"ג. בהוריות די"ב כ"ג שנצטרע מה באלמנה ובהורה גבר דתלי' בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא דלר' עקיבא אסור באלמנה ולר' ישמעאל מותר באלמנה כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד נענשין עלי'. בריטב"א ר"ה ד"ו הביא שיטת הירושלמי דמ"מ מוזהרין הב"ד לכוף ורק אם לא כפאו אין נענשין כמו על שאר מצות דנענשין אם לא כפאוהו וכ' דהש"ס דילן פליג ע"ז וס"ל לש"ס דילן דאין ב"ד מוזהרין כלל לכופן. כבשי עצרת במנחות דמ"ח בכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן מייתי הש"ס ברייתא דפסולין לגמרי משום דכבשי עצרת אתקשי לחטאת דפסול שלא לשמן והיינו לל"ק דפירש"י דלענין שלא לשמן מיירי ובפנ"י ביצה דכ"א דברייתא דהתם בביצה ס"ל דכשרין שלא לשמן: כוהנים. בקדושין דכ"ג אר"ה דכהני שלוחי דרחמנא דאי שלוחי דידן מא"מ דאיהו ל"מ עביד ושליח מצי משוי וכ' בח"ס בסוגיא דכבש הבא עה"ע דז"ד למ"ד שה לב"א ל"ד אבל אי שה לב"א דאורייתא וקטן חייב בפסח מה"ת ושוחטין בשליחותו ואי ל"מ עביד ומוכח דאפי' מה דל"מ עביד משוי שליח שי"ל דכהני שלוחי דידן. כיבוש דנחלקו הרמב"ם והרמב"ן דשי' הרמב"ם דהא דהותר במלחמה כתלי דחזירי רק כשאין מוצא היתר ובח"ס חולין י"ז דלמ"ד דיפ"ת לא הותר אלא אחר כל המעשים מודה הרמב"ם לרמב"ן דהיתר גמור היא ואף שלא מדוחק מותר כיבוי בשלום ירושלים שבת דמ"ו בפלוגתא דר"י ורבנן דר"י ס"ל גרם כיבוי אסור ורבנן ס"ל דמותר תליא אי משאצל"ג פטור לא אסרו גרם כיבוי אבל למ"ד משאצל"ג חייב גרם כיבוי אסור מדרבנן עכ"פ. כ"מ דארל"ת א"ע לא מהני בפמ"ג או"ח סי' ע"א בפלוגתא דרבה ורבא בהי' צואה במקומה וס"ל לרבא דאם התפלל תפילתו תועבה והיינו מטעם אעל"מ ואולם בברית אברהם אע"ז כ' דדוקא במעשה אמרינן אעל"מ ולא בדיבור ובבית יצחק א"ע סימן קי"א דשמואל סובר דבדיבור לכ"ע אע"מ ורב סובר אף באיסור דיבור אעל"מ ור' יהודא בן בתירא סבירא ליה דבדיבור א"ע מהני ובסימן קמ"ג כ' דבספק איסור אף א"ל דבספק מה"ת לחומרא בכ"ז ל"א אעל"מ כל שא"ר לבילה דקיי"ל דבילה מעכבת מבואר בב"ב דפ"א דכל שא"ר לבילה מחמת ספק גם כן בילה מעכבת ובבית יצחק אע"ז סימן קט"ו דבזה נחלקו ראב"צ וחכמים בתוספתא פ"ו דיבמות דראב"צ לא ס"ל דמחמת ספק יהי' מקרי א"ר לבילה דיהי' בילה מעכבת וחכמים ס"ל כסוגיא דב"ב דגם מחמת ספק חשיב א"ר לבילה וסוגיא דיבמות דף מ"א ע"ב דמשני אם יבא אלי' ס"ל דמחמת ספק הו"ל ראוי לבילה. כל דבר שבמנין דצריך מנין אחר להתירו ברמב"ם פ"ב מממרים דגזירה שפשטה בכל ישראל אפי' בטיל הטעם בעינן ב"ד גדול לבטל ובח"ס ביצה ד"ה דפליגי בזה ת"ק ור' יוסי במס' מע"ש דתנא קמא סבירא ליה כרמב"ם ור' יוסי סבר דא"צ ב"ד גדול וכשיתבטל הטעם יכולין כל ב"ד לבטל: כ"ד שתחילתו להחמיר וסופו להקל א"ד ביד מלאכי אות שכ"ג דז"ד בכה"ג דאם לא ימצא יתבטל המצוה לגמרי משא"כ בכה"ג שאין מציאות שיתבטל המצוה לגמרי ל"ש כלל זה עוד כ' דרק בלולב וחמץ המסורים לכל יחיד י"ל דאם לא ימצא יתבטל מן המצוה אבל גבי כוהנים דזריזין הם מלתא דלא אפשר שיחסר להם. כל שהו למכות ביפה עינים שביעית דכ"ג בספיקות הבבלי אי ר"ע ס"ל כר"ש דכ"ש למכות דבירושלמי פשיטא ליה דר"ע כר"ש סובר כל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו. באו"ח קדושין בפתיחה וב"י אע"ז סי' מ"ג דב"ש דס"ל לא יגרש אא"כ מצא בה ע"ד ל"ל כלל זה: כפירות שעבוד קרקעות. בהפלאה ב"מ ד"ד ע"ב בתוס' דהא דאיתא בב"ק דקי"ז אליבא דר"א למעט שטרות ולא קרקעות היינו