ילקוט הרועים פג

אפילו המקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה. כל ששהא ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהא ספיקא היא כן ס"ל לרשב"ג בכ"מ ובמאיר נתיבים פ' בראשית הוכיח דר' מאיר ס"ל בזה כרשב"ג ע"ש. כל מלתא דל"מ עביד ל"מ משוי שליח ובמח"א ה' שלוחין דהיכא דבדעבד מצי עביד שפיר מצי משוי שליח ובצרור החיים קדושין מ"ב דלר' שמעון כל שבדעבד מהני מצי משוי שליח ולרבנן כל שלכתחילה ל"מ עביד אע"ג דבדעבד מהני ל"מ משוי שליח: כ"מ דל"מ עביד ל"מ משוי שליח ביד יוסף ב"מ אות קצ"ג דהא דקיי"ל כל מקום דל"מ עביד ל"י לעשות שליח זה לדידן אבל לר' מאיר דמשוה דבר שלב"ל לדבר שבא לעולם לענין קנין והקדש וקדושין פליג ג"כ אהך כללא דכייל בשליחות וסובר דאף דמשלח ל"מ עביד מצי למעבד שליח ע"ש. כלי שרת. בפנ"י קדושין נ"ד ונ"ה דהא דבכלי שרת יש מועל אחר מועל היא פלוגתא דר' נחמיה ורבנן במעילה פ' הנהנה ולרבנן בכלי שרת נמי אין מועל אחר מועל ע"ש: כלים. שיטת הגאונים ז"ל שפסקו דיצאו כלים למה שהן דב' מחטין חייב שבועה אף בפחות משו"פ והרמב"ן דחה דבריהם דאם כן מצינו ישיבת הדיינים על פחות משו"פ בכלים ועוד בירושלמי מפורש והוא דיהיה בהם שו"פ ועוד תהי' אשה מתקדשת בכלי בפחות משו"פ והרשב"א ז"ל כ' דאפשר באמת כן ומדלא הזכיר בש"ס דילן שיהי' שו"פ וסתמא קאמר ב' מחטין הוכיחו דש"ס דילן חולק אירושלמי ועיין בחי' הרי"ם פ"ו משבועות שמפלפל הרבה בזה. כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה. בתוס' כתובות די"ב דגרסינן רבה דרבא ס"ל מקח טעות לגמרי משמע ואין לה אפי' מנה ובחי' הרי"ם אע"ז סימן ס"ז די"ל רבא ס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כמו על ידי נשואין מקודם שפיר י"ל מנה. רק על ידי זנות ס"ל דמק"ט לגמרי משמע אבל לר"א אפילו נמצאת בעולה על ידי קדושין אין לה כלום: כפל. עמש"ל בענין כלל ובפרט ד' הפנ"י לענין כפל בדבר שאינו מסוים: כריתות. בחת"ס אע"ז סי' מ"ה דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל חשיב נכרי בר כריתות ע"ש מלתא בטעמא כרת. שיטת הריב"א בתוס' יבמות ד"ב דכל חייבי כריתות אין זרעו נכרת זולת אותן דכתיב בהו ערירי והחילוק בין כרת למיתה ביד"ש היא דכרת היא בנ' מיתה ביד"ש בששים ושי' רש"י החילוק בין כרת למיתה ביד"ש דכרת הוא וזרעו נכרתין ועיין תוס' שבת דכ"ה ובמעין החכמה דע"ד ע"ב דמחלוקת רש"י וריב"א תליא בפלוגתא דרבי וחכמים שבועות די"ג דרבי ס"ל כשיטת רש"י דהחילוק היא בכריתות הזרע אבל לחכמים דס"ל דיוה"כ אינו מכפר בלא תשובה ס"ל כשיטת הריב"א דאין זרעו נכרתין אלא בהנך דכתיב ערירי והחילוק הוא בשנים. כתיתי מכתת שיעורא בישי"ע או"ח ה' לולב דמשי' התוספות משמע דבדבר דבעי קבורה ל"ש כמ"ש ורק היכא דצריך שריפה ועיין בשעה"מ ה' גרושין אבל רבא ס"ל דאף במידי דל"צ רק קבורה גם כן אמרינן כמ"ש. כתותי מכתת שיעורי' התוס' במס' סוטה דכ"ד דל"א כמ"ש רק היכא שאסור בהנאה ובשו"ת שיבת ציון סימן י"ז דזה רק למ"ד דל"א כל העומד אבל לר' שמעון דס"ל כל העומד לשרוף כשרוף אמרינן לעולם כמ"ש אפילו היכא שאינו אסור בהנאה ובפרדס דוד פ' שלח דר' אסי סבירא ליה דלר"ש כמ"ש ל"ה רק מדרבנן וכן מה דס"ל לר"ש כל העומד ל"ה לדידי' רק מדרבנן אליבא דר' אסי ע"ש ובשעה"מ ה' לולב העלה דהיכא דרק מדרבנן צריך שריפה ל"א כמ"ש. אולם בטעם המלך ה' מכירה כ' די"ל היכא שצריך שריפה מדרבנן ג"כ אמרינן כמ"ש ורק היכא דהוי תרי דרבנן דתרומו' פירות גופא מדרבנן ושרפתן נמי מדרבנן בכה"ג בתרי דרבנן ל"א כמ"ש: כתובה. בפנ"י בהקדמה לסדר נשים דפלוגתת ר"ע ור"ט אי בודקין עדי נשים בדו"ח דר"ע ס"ל כתובה דאוריי' ור' טרפון ס"ל כתובה דרבנן ובפנ"י ד"י כ' דר' נחמן אמר שמואל משום ר"ש בן אלעזר י"ל דשפיר ס"ל כתובה דאורי' ע"ש ולא כמ"ש במלוא הרועים דס"ל לר"נ להלכתא דס"ל כתובה דרבנן ובמהר"ם ברבי דנ"א בכתובות דשמואל ס"ל כר' דימי דר' מאיר ס"ל כתובה דרבנן ובספר החכמה כתובות ד"ג דר' גמליאל ס"ל כתובה דאוריי' ובבית אל דס"ז דר' פפא ס"ל כתובה דאוריי'. ובאמרי בינה למהר"ם א"ש בכתובות דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה ס"ל כתובה דרבנן ובמספר צבאם דפ"ט דר' יוסי ס"ל כתובה דאוריי' ובהפלאה כתובות דנ"ז דר' יוסי ס"ל כתובה דאוריי' ובקצוה"ח סי' רכ"ו דרמי בר חמא ס"ל כתובה דרבנן. כתובה בהפלאה דמ"ג אי טרפא הכתובה משעת אירוסין בלא כתובה למ"ד ש"ד ומלוה ע"פ דא"ג משום דל"ל קלא וכיון דמשעת אירוסין קלא אית ליה שפיר טרפא אבל למ"ד של"ד רק מתקנת חכמים משום חינא ובארוסה ל"ש חינא כתובה שי' המרדכי דכתובה חשיבא מוחזקת ואלים ואזלינן בתר רוב בכתובה אע"ג דבעלמא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. ובאמרי בינה כתובות כ' דלמ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד אינו נאמן ס"ל דאשה בכתובה חשובה כמוחזקת ולרב ושמואל דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד נאמן ל"ח כתובה כמוחזקת ע"ש: כתיבת הגט. הפוסקים מחולקים אי כתיבת הגט צריך שליחות הבעל מה"ת ובאות ג' כתבתי בזה ובחי' הרי"ם אע"ז סימן ק"כ דתליא בפלוגתא דלמ"ד אומר אמרו פסול ס"ל דבעי שליחות בכתיבה דכתב אבעל קאי ולמ"ד דכשר באומר אמרו ס"ל דל"ב שליחות בכתיבה ור"פ סובר ג"כ דאומר אמרו בטיל. כתובה פלוגתא דר"מ ורבנן כתובות אי מטלטלין משתעבדי לכתובה ובפני יהושע כתובות דפ"א דפליגי אי כתובה דאוריי' דלמ"ד כתובה דאורי' גם מטלטלין משתעבדי לכתובה ולמ"ד כתובה דרבנן מטלטלין לא משתעבדי לכתובה ובפני יהושע כתובות פ"ב דר' טרפון ס"ל כתובה דאוריי' ובפני יהושע כתובות דפ"ד כ' דמ"ד אליבא דר' טרפון דכושל היינו כתובת אשה סובר דר"ט סבירא לי' כר"מ דמטלטלין משתעבדי לכתובה ובפנ"י כתובות דצ"ב דר' נתן ס"ל כר"מ דמטלטלין משתעבדי לכתובה ע"ש ובהפלאה ד' נ' כ' דתליא בזה דלר' מאיר דס"ל בכתובה אחריות לאו ט"ס ואינה נגבית ממשעבדי סמיכתה גם על מטלטלין ולכך ס"ל מטלטלין משתעבדין לכתובה אבל לרבנן בכתובות דנ"א ע"ב דאחריות ט"ס וסמיכתה על הקרקעות לכך אינה נגבית ממטלטלין ע"ש. כתובה בק"א לפנ"י כתובות אות קצ"ו בשי' התוס' ב"ק דפ"ט היכא דכתב לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן דאם מכרה המכר בטיל וכ' דתליא בפלוגתא דהתוס' כ' למ"ד ק"פ כקה"ג משא"כ למ"ד לאו כקה"ג מכרה קיים ע"ש: כתנות כהונה. בפנ"י קדושיו נ"ד דפלוגתא דר"מ ור"י ככתנות כהונה אי נתחלל אע"ג דנתנו ליהנות תליא באידך פלוגתייהו דלר"מ דס"ל הקדש במזיד מתחלל ס"ל בכתנות כהונה שלא נתחללו בשוגג משא"כ לר"י דס"ל דבמזיד לא נתחלל רק בשוגג ה"ה בכתנות נמי אוקמי' ברשותו שיתחייב חומש ע"ש: כתנות כהונה. בקרושין נ"ד ס"ל לר"מ דמועלין בהן ולחכמים אין מועלין בהם וכתב במקנה שם דפלוגתייהו דחכמים ס"ל כיון שנעשו מצותו אין מועלין בהן וחכמים דר"מ הוא ר' דוסא וטעמא דר"מ דבגדי כהונה שאני עוד כ' דתליא בד' שלב"ל דלר"מ דאדם מקנה דשלב"ל חל לאחר שבלו קדושה שני' משא"כ לר' יהודא ע"ש באריכות. כתותי מכתת שיעורי'. בתוס' סוכה דל"ה הק' דל"ל אמרינן גבי אתרוג של ערלה דפסול דכמ"ש כמו בשל אשרה ועהנ"ד ונ"ל להעיר לפמ"ש התוס' בסוטה דכ"ה דל"א כמ"ש רק היכא שאסור בהנאה ולפי"ז כיון דבאיסור הנאה צריך שיעור כזית וח"ש מותר בהנאה ועיין אות ה' ולפי"ז א"א לומר כמ"ש דהרי א"נ דכמ"ש ושוב יהיה מותר בהנאה כיון דא"ב שיעור כזית ואם מותר בהנאה שוב ל"א כמ"ש וז"נ בערלה משא"כ באשרה ועיהנ"ד דל"כ ביה אכילה ואזהרתן מלא ידבק בך מאומה מן החרם וחייב במשהו כמ"ש הפוסקים ועיין אור חדש פסחים דע"ג ובסוף פ"ט שהאריך משא"כ גבי ערלה כיון דגזיה"כ