ילקוט הרועים פב

המעיין ונקצץ האילן אינו קורא לדידהו כלאי זרעים מה"ת ע"ש ובעצי ארזים דפ"ג ע"ב דלר' יאשי' דס"ל דא"ח עד שיזרע כו' במפולת יד לדידי' כלאי זרעים מדרבנן אבל לאביי ור' יוסף דל"ל לדר' יאשיה לדידהו כלאי זרעים מה"ת. כל שהו למכות שי' הר' יקיר בע"ז דס"ט דע"י תערובות ל"א כ"ש למכות ובמהר"ם ברבי ח"ב בה' שי' דדוקא לר"ש אמרינן כן אבל לאידך תנאי דס"ל כ"ש למלקות לא מחלקו בזה וס"ל דע"י תערובות נמי אמרינן כ"ש למכות ובס' משביר בר להגאון בעל זכרון יוסף פ' מטות כתב דר' יקיר ל"א אלא לאביי אבל רבא ס"ל דר"ש אמר כ"ש למכות אף בתערובת והנה המפורשים כתב הטעם דל"א בתערובות כ"ש למכות עפ"ד הרמ"ה בטעמא דר"ש דכ"ש למכות משום אחשבי' ולכך לקרבן דהוא בשוגג ל"ש אחשבי' צריך כזית ממילא בתערובות דג"כ לא החשיב לכ"ש ל"א כ"ש למכות ובשו"ת זכרון יצחק סי' מ"ג דזה רק לר"ל דס"ל עד שישגוג בלאו שבה אבל לר' יוחנן דס"ל שגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו ל"ל הטעם משום אחשבי' וממילא שוב אין חילוק בין בעין לתערובת ושוב כתב די"ל דר"ש ס"ל כרבי דמודה ר' יוחנן דלרבי עד שישגוג בלאו שבה כמ"ש התוס' שבת ד"ע ע"ש והאחרונים העלו בשי' הר' יקיר דוקא כשנתערב ממילא אבל היכא דמערב בידים דאחשבי' להכ"ש מודה דאפי' עי"ת אמרינן כ"ש למכות. כלאים בביצה די"ד וביומא דס"ט דמשני ר"א בקשין ופי' רש"י דבקשין ל"ה איסור כלאים והתוס' הקשו דהרי בגדי כהונה קשין הם ואפ"ה צריך קרא דמותר לגבי כהנים ללבוש לעבודה וכתב במהר"ם כרבי יבמות דתליא בפלוגתא דתנאי דלהלכתא דילפינן עדל"ת מכלאים בציצית מוכח דקשין מותרין בלבישה אבל להך תנא דמוקי ראשו למצורע ולמשרי הקפת ראש ומסיק הש"ס דיליף נמי מכלאים בציצית מוכח דקשין אסורין בכלאים והך תנא דסובר דראשו קאי לנזיר מוכח דקשין מותרין בלבישה. כלאים במכות דכ"א פליגי ר' אשי ור' ביבי דר' אשי ס"ל דאשהי' דכלאים לוקה וחשיב לאו שי"ב מעשה במה שלבוש בו ואינו פושטו ור"ב ס"ל דזה לא מחשב מעשה ואינו לוקה כ"א בפושט ולובש ובפנ"י ברכות דרב יהודא ס"ל כר' אשי ובנוב"י מהדו"ק או"ח סי' ל"ה דפליגי בזה אמוראי בירושלמי הובא בב"י יו"ד סי' נ' ועיין בתוס' שבועות די"ד ע"ש ובמהר"ם ברבי בדרוש לש"ת דר' יוחנן ס"ל כר' ביבי ע"ש. כלאים שי' הרמב"ם דהלובש כלאים שלא בשעת עבודה לוקה ובישי"ע או"ח סי' ח' דלר"ש דס"ל דשא"מ מותר מוכח כשי' הרמב"ם ולר"י דס"ל דשא"מ אסור אמרינן כשי' הראב"ד ע"ש ושי' השאג"א דתלי' בפלוגתא אי אמרינן הואיל ובפרדס דוד פ' קרח דלרבנן דס"ל דנשים חייבות בציצית ס"ל כשי' הרמב"ם משא"כ לר"ש דנשים פטורין מציצית ס"ל דאפי' שלא בשעת עבודה אינן לוקין משום כלאים ע"ש ובאור חדש פרשת תצוה דפליגי ר' יוחנן ובנו ר"ח דמ"ד בבת אחת ס"ל כהרמב"ם ומ"ד בזאח"ז ס"ל כהראב"ד ור' יוחנן דס"ל בב"א ס"ל כהרמב"ם ובעטרת חכמים יו"ד סי' כ"ג רצה השואל לומר דתלי' בפלוגתא דטומאה דחוי' דאם טומאה הותרה מותר ללבוש כלאים אף שלא בשעת עבודה כרמב"ם ע"ש. כלאים בציצית אי הוי מטעם הותרה או רק מטעם דחוי' דעדל"ת כתב בישי"ע או"ח סי' ח' דלמ"ד ציצית חובת גברא לדידי' הוי מטעם הותרה ולמ"ד חובת מנא וכלי קופסא חייבין בציצית אז הוי רק מטעם דחי' ובסי' ט' כ' להיפוך דלשמואל דס"ל כלי קופסא חייב בציצית מוכח דכלאים בציצית הוי הותרה אבל לדידן דקיי"ל כלי קופסא פטור מציצית ל"ה רק דחוי' ובסי' י"ט כ' דא"נ דכלאים בציצית ל"ה בעדנא מוכת דהיא מטעם הותרה משא"כ למ"ד ציצית חובת טלית והו"ל בעדנא י"ל דהיא רק מטעם דחוי' ובנוב"י מהדו"ת סי' קמ"א אי כלאים בציצית הו"ל בעדנא תלי' בפלוגתא דהרנב"ר והר"י הובא בנ"י פ"ב דב"מ וזה היא פלוגתא דאמוראי ע"ש ובאות ב' בעדנא. כלאים כאוהל דוד יבמות ד"ד הביא בשם מ"כ די"ל דלמ"ד נשים חייבות בציצית חייבות ג"כ בכלאים ולמ"ד דפטורות מציצית ה"ה דפטורות ג"כ מכלאים ע"ש. כלאים במל"מ פ"א מה' משכב דל"ש ביטול בכלאים דדמי לטומאת משא דבב"א נהנה מהבגד ובבית אפרים יו"ד סי' ע' דר' יוחנן ס"ל היכא דבטל ברוב אף במשא לא מטמא אבל הרמב"ם פסק כריב"ח דמטמא במשא ע"ש: כלאים. באור חדש קדושין די"ב דשמואל ס"ל דאפילו בכלאי הכרם אין לוקין שלכ"א ע"ש ובשעה"מ פ"ה מיסוה"ת דרבא ס"ל דגם בכה"כ פטור בשלכ"א ובס' מקור מים חיים דרבה בר אבוה, ס"ל דפטור אף בכלאים בשלכ"א אף דל"כ אכילה בגופי' ובאמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש גיטין ד"כ דר' אשי ס"ל דפטור בכה"כ ובב"ח אשלכ"א אע"ג דל"כ אכילה בגופו ובבאר יעקב או"ח די"ח דהירושלמי סבירא לי' דפטור בכלאים בשלכ"א. כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת עיין אות נ' דכמה מ"ד לא ס"ל דר"פ ול"א דע"ד בעלה נודרת וע' אבני מילואים סי' קל"ז דרק ר' אליעזר ס"ל כר"פ בנדרים דע"ג אבל החכמים לא ס"ל כר"פ ע"ש. כל דתיקון רבנן כדאוריי' תיקון. באוהל דוד מס' שבת דרב ס"ל כסוגי' דגיטין דס"ד דבדבר שאין לו עיקר מה"ת ל"א כדאורי' תיקון ובנדרי זרוזין פ"ז דנדדים דר' אמי ס"ל כר' חסדא בגיטין דאף בדבר שאין לו עיקר בדאורייתא אמרינן כל דתיקן כדאורייתא תיקן: כלל ופרט. בפנ"י ב"ק דס"ג דהא דכל מידי דאיתא בכלל ופרט מרבנן אפילו מאי דדמי לפרט בחד צד תליא בפלוגתא בפ' בכל מערבין דמאן דס"ל כללא קמא דוקא בעינן דדמי לי' בתרי צדדים ומאן דס"ל כללא בתרא דוקא מרבה אפי' דדמי בחד צד ואנן קיי"ל כללא בתר א' דוקא ולכך השמיט הרמב"ם בחיבורו דפטור מכפל בדבר שאינו מסוים והיא נגד הש"ס ד מעטינן ליה משלמה דדרמב"ם פסק כללא בתרא דוקא ילפינן הכל בכלל ובפרט לאתויי אפי' עופות טמאים. כלי חרס במהר"ם ברבי בדרוש לשה"ג דרבא ס"ל דל"מ היסק לכ"ח אף מבפנים כל. ברי"ט אלגאזי בכורות פ"ו במה דמשני הש"ס כל מום ריבוייא היא דתלי' בפלוגתא דר' ישמעאל ס"ל אפי' כל כללא היא ודרשינן לי' בכללא ופרטא ולר' עקיבא כל ריבוייא ושמעתין אתי' כר"ע ע"ש: כל העומד לבצור בס' החיים ה' לולב דר' הונא ס"ל כר"מ דהעומד לבצור ולגדור לאו כבצורות וכגדורות דמי'. כל הנסקלין נתלין. בחת"ס חו"מ סי' כ"ה דראבר"ש ס"ל דכל הנסקלין נתלין משום דס"ל דדרשינן בריבוי ומיעוט ועיין סנהדרין מ"ה ע"ב. כל יבמה שאין אני קורא עלי' בשעת נפילה יבמה יבוא עליה ה"ה כאשת אח שיש לו בנים באוהל דוד יבמות ריש החולץ דאביי פליג ע"ז ולא ס"ל הכלל זה ע"ש. כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה עיין גיטין דמ"ה בתוס' ובמהרש"א דר' שמעון בן גמליאל ל"ל הך כללא וס"ל דאפילו מי שאינו בקשירה ישנו בכתיבה ואפילו כתב נכרי ס"ת כשר ובקדושת ישראל כ' דלשי' הרא"ש גם רשב"ג ס"ל הכלל דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אולם להרי"ף ז"ל מוכרת דרשב"ג ל"ל הך כללא ע"ש. כל הראוי לבילה כו' וכל שא"ר לבילה בילה מעכבת ובב"י יו"ד סי' קצ"ח דר' יוסי בר יהודה ור"ע דס"ל דל"ב ראוי לביאת מים וה"ט דס"ל דאף שאין ראוי לבילה אפ"ה אין בילה מעכבת כיון דל"ב ביאת מים ה"נ ל"צ שיהיה ראוי לביאת מים ול"צ שיהיה עכ"פ ראוי לבילה ע"ש בסוף הסימן. כל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחילה אם היא מגזירות י"ח דבר כשי' התוס' או היא מגזירות קדמוני' כשיטת הרמב"ם ז"ל כ' בצל"ח בסוגי' דרחסה"כ אות ק"א דתלי' בפלוגתא למ"ד דטומאת משקין דאורייתא היא רק מגזירת י"ח דבר אבל למ"ד טומאת משקין לאו דאוריי' רק מגזירות הקדמונים שהרי בימי חגי כבר טמאו משקין אחרים י"ל דבאותה שעה שגזרו על המשקין שיקבלו טומאה גזרו שיהיה תמיד תחילה. כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפלי הטומאה. בפנ"י ברכות די"ט דזה ל"ה רק מדרבנן ומה"ת