ילקוט הרועים פא

דתליא בפלוגתא דלמ"ד תקפו כהן מוציאין מידו אמרי' כשי' הרא"ש משא"כ למ"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו אף דיש להבעלים חזקת מ"ק הה"ד היכא שגברה יד הב' דאין מוציאין מידו כשיטת התוס' ע"ש. כל העומד לשרוף בש"ס בכורות ד"י משני הואיל ואיסורו חישיבו ופירש"י איסור דאסר ליה רחמנא לישראל משוי לי' אוכל ור' שמעון פליג דל"א הואיל ואיסורו חושבו ובחי' הרי"ם אע"ז סימן קכ"ד לכך אף דס"ל לרבנן ג"כ כל העומד לשרוף כשרוף דמי' מ"מ נותר כו' מטמא ט"א ול"א דעפרא בעלמא דאיסורו חושבו ור"ש לטעמי' דל"ל איסורו חישיבו ולדידיה שייך כל העומד עוד כ' עפ"י ד' הש"ס בשבת דצ"א דאמרינן מדחשיב שיעור לדבר אחד הוי נמי שיעור חשוב לדבר אחר וזה הטעם דאמרינן איסורו חושבו וכיון דיש בו שיעור לאיסור הוי שיעור לשאר דברים אבל ר"ש לטעמיה דס"ל כ"ש למכות ל"ל מדחשיב שיעור לגבי אכילה כו' דהא גם על כ"ש לוקה ע"ש. כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמיא במטרח חכמים מס' קדושין בסופו דתליא בפלוגתא דלמ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיא ס"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה ולמ"ד מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיא ס"ל דכל שבידו ג"כ כמחוסר מעשה דמיא ואביי ס"ל ג"כ דכל שבידו כמחוסר מעשה דמיא ומד' הרי"ף נראה דלא קיי"ל כר' יוחנן בזה רק דקי""ל דלאו כמו שהורמו דמיא ואפי' שבידו כמחוסר מעשה ע"ש. כל הראוי למזבח אין יוצא מידי מזבח לעולם ונסתפק המל"מ פ"ה מה' עירוכין ה"ד אם הוא מה"ת או רק מדרבנן ובשעה"מ שם העלה דאליבא דשמואל דס"ל דמנחות ונסכים אפילו טהורים נפדים ס"ל דל"ה אלא מדבנן ולר' כהנא ור' אשי דס"ל דמנחות ונסכים טהורים אינן נפדין ס"ל דמה"ת אינו נפדה דבר הראוי למזבח. כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו בשו"ת חו"י סי' צ"ד ובבאר יעקב דקי"ח ע"ב דר' נחמן לא ס"ל הכלל וס"ל דאין הלכה כמותו וגם רב ל"ל האי כללא ובשו"ת ברכת יוסף סי' י"ט דחה דבריו ע"ש. כל מקום שנאמר ל"י כו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה פלוגתא דחזקי' ור"א בפסחים דכ"ב ובפנ"י פסחים דכ"ד דר' יוחנן ס"ל כר' אבהו ובאור חדש תמה דבירושלמי רפ"ב דפסחים מבואר דר' יוחנן כחזקי' ס"ל ובבית אל פ"א דיני חמץ דר' עקיבא ס"ל כחזקי' ובאור חדש קדושין נ"ז ע"ב דתנא דבי ר' ישמעאל ע"כ ס"ל כחזקי' דמותר בהנאה היכא דל"כ בצירי ובס' זרעו של אברהם בפסחים כ"ז דאיסי בן יהודא ס"ל כר' אבהו. כל מלתא דארל"ת א"ע ל"מ פלוגתא דאביי ורבא בתמורה ד"ד באור חדש קדושין נ"ה דר' יוחנן ס"ל א"ע מהני ורבינא ג"כ ס"ל כאביי דא"ע מהני וכ"כ בחיים שאל סימן מ"ט דרבינא ס"ל א"ע מהני ובשו"ת חתם סופר חו"מ סי' נ"ו דרב ששת ס"ל כאביי דאי עביד מהני ובס' מראה כהן בזבחים דר' יוחנן ס"ל א"ע לא מהני ובנחלת עזריאל פ"ג דשבועות דרב ס"ל א"ע מהני ובשו"ת יהודה יעלה סי' רל"ג דר' פפא ס"ל כאביי א"ע מהני ובאמרי בינה להגאון מהר"ם אש גיטין ד"כ דראב"י ס"ל דלא מהני ור' חסדא ס"ל א"ע מהני ובדורש לציון כ' דעקביא סובר כאביי דאי עביד מהני ועיין בשו"ת כתב סופר יו"ד סי' א' ובשושנת יעקב סימן רכ"ז דפלוגתא בב"מ דנ"ז אי יש אונאה לפרוטה פליגי בדין כ"מ דמ"ד יש אונאה לפרוטה ס"ל א"ע לא מהני ומ"ד אין אונאה לפרוטה ס"ל דא"ע מהני ובעטרת חכמים בסנהדרין דנ"א דרבינא ור' אשי ס"ל א"ע ל"מ דלא כמש"ל ובאור חדש קדושין די"ב דשמואל ס"ל כרבא א"ע לא מהני ור' חסדא ס"ל כאביי ע"ש ובשושנת העמקים כלל י"ט דבשוגג ל"א דאי עביד ל"מ ובשו"ת זכרון יצחק סי' י"ז דמ"מ מדרבנן לא מהני אף בשוגג דקיי"ל קנסו שוגג אטו מזיד ובמקנה קדושין נ"ד דעולא ס"ל א"ע לא מהני ור' מאיר ס"ל א"ע מהני ע"ש. ובמקנה קדושין ס"ח דשמואל ס"ל כאביי דאי עביד מהני ובשו"ת בית אפרים יו"ד סי' ל"ט דר' אושעיא ס"ל כרבא דאי עביד לא מהני. כ"מ כו' במעין החכמה לבעל עצי ארזים בדף קט"ו רוצה לומר דהא דמהני לאביי היינו דאס"ד ל"מ אמאי לקי א"כ בלאו שאב"מ שאין בו מלקות י"ל דמודה דא"ע לא מהני ובשושנת העמקים כלל י"ט דר' עקיבא סובר כרבא דא"ע לא מהני. כל מקום דארל"ת א"ע לא מהני. בש"ך חו"מ סימן ר"ח דוקא היכא שא"א לעשות המעשה בהיתר אבל היכא שהיה יכול לעשות הדבר בהיתר אע"פ שעכשיו עשה באיסור בכה"ג מהני ובחי' הרי"מ גיטין י"ב דתליא בפלוגתא דלמ"ד המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ול"א דהו"ל תופס לבע"ח והטעם מיגו דאי זכה לנפשיה ה"נ אמרינן היכא שאפשר לעשות בהיתר אמרינן א"ע מהני משא"כ למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו אף שהיה יכול לקנות לנפשיה ואח"כ ליתן לחבירו ה"נ אמרינן א"ע לא מהני אע"ג דיכול לעשות בהיתר ובנוב"י מהדו"ת ביו"ד סי' ט' כ' דדוקא היכא דל"כ התורה האיסור בפירוש בכה"ג אמרינן היכא שהיה יכול לעשות בהיתר ל"א כ"מ אבל היכא דרחמנא אזהר בפירוש על המעשה עצמה כגון שלא לשחוט פסח על החמץ בכה"ג לעולם אמרינן אעל"מ אף דאפשר לעשות בהיתר. כל הפוחת לבתולה ממאתים דהו"ל בעילת זנות לר"מ כ' בפנ"י כתובות דנ"ד הטעם דלא סמכה דעתה לשם אישות אלא כפילגש דאין לה כתובה ור"מ לטעמיה דס"ל פלגש אין לה כתובה ור' יהודא לטעמיה דפלגש יש לה כתובה ול"ש בעילת זנות בזה. כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין דס"ל לר"מ דהולד ממזר כ' בפנ"י גיטין ד"ה בשם הרשב"א דרבה ס"ל כר"מ בזה ע"ש. כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו. בפנ"י קדושין דנ"א דרבא לא ס"ל כלל זה וסבירא ליה אפי' דל"מ בזאח"ז מ"מ בב"א מהני ובשנות חיים סי' תקפ"ו דר"ל ס"ל כרבה דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו ובאו"ח קדושין די"א דר' זירא ס"ל כל שאינו בזאח"ז מהני בב"א ובזרעו של אברהם קדושין ד"נ דר' שמעון לא ס"ל הכלל דכל שאינו בזא"ז וס"ל דאפילו שאינו שאינו בזא"ז בב"א מהני ובפנ"י ובמקנה סי' א' דרב ושמואל בעירובין ד"נ ל"ל דרבה דכ"ש בזאח"ז אפילו בב"א ל"מ וכן אביי ל"ל ג"כ דרבה. כל שהוא למכות, בגינת וורדים דתנא דבי ר' ישמעאל סובר כר' שמעון דכל שהו למכות יל"א כזית אלא לקרבן ובאור חדש סוף קדושין דלרבא סבירא ליה לאיסי בן יהודא כר' שמעון דכל שהו למכות ולאביי לא סבירא ליה לאיסי בן יהודא כר"ש ע"ש ובס' בית אברהם הוכיח דר' אליעזר בב"ק דמ"א ס"ל כר"ש דכ"ש למכות ועיין במחנה ראובן פסחים דכ"ד ובחי' הוכחתי דר' אליעזר בן צדוק סבירא לי' בפסחים דקי"ד דכ"ש למכות וישבתי שם קו' המהרש"א על התוס' ד"ה אע"פ דלראב"ץ ק' דיבטל החרוסת למרור דאורייתא ע"ש וא"נ דסבירא לי' כ"ש למכות ולשיטת השאג"א דיוצא גם במ"ע בכ"ש ול"ק כלל דיבטל להמרור לפמ"ש התוס' בזבחים דע"ח דלר"ש דכ"ש למכות ל"ש ביטול דמ"מ משהו נשאר ע"ש ועפי"ז ישבתי קו' מהר"ל מפראג בפסחים דקי"ד דמוכיח הש"ס דמצות צ"כ דאל"כ יצא ביטול ראשון והק' לשי' הפוסקים דטיבול ראשון א"צ כזית והרי במרור צריך שיעור א"כ אינו יוצא בטיבול ראשון אף אי מצות אצ"כ ולהנ"ל א"ש לנכון דמ"מ דייק הש"ס מר' אליעזר בר צדוק כיון דס"ל כ"ש למכות ושי' השאגת ארי' דלר"ש ה"ה דיוצא גם במצוה בכ"ש ממילא א"נ דאצ"כ שפיר יצא בטיבול ראשון ושפיר דייק הש"ס מראב"ץ דנזכר במתניתין ודו"ק. ובקהלת יעקב אות ח' דאבא שאול ס"ל כר"ש דכ"ש למכות ובמנחת עני יומא כ' דהנך תנאים דס"ל אין מלקות בחייבי כריתות ס"ל כ"ש למכות כלא זרעים בפנ"י שבת דפ"ד ובסופ"ק דקידושין דאי כלאי זרעים מה"ת או רק דרבנן הוא תליא בפלוגתא דתנאי בסנהדרין דלמ"ד דב"נ נצטוו על הרכבת אילן לדידי' כלאי זרעים מדרבנן הוא אבל למ"ד דב"נ לא נצטוו על הכלאים לדידי' ודאי דכלאי זרעים מה"ת ע"ש ובשו"ת חת"ס סי' רפ"ז יו"ד דלר' יהודא כלאי זרעים דרבנן אבל לרבנן דס"ל יבש