ילקוט הרועים פ

נצטרף והעלה דפליגי בזה דהסוגיא דפג"ה ס"ל סתם אכילה כזית והלממ"ס דסגי בכדא"פ והכא דחידוש אמרינן א"ל בו אלא חידושו ולא מהני כדא"פ ורק בב"א אבל הסוגיא דזבחים ס"ל סתם אכילה בכ"ש והללמ"ס דצריך לאכול כזית בכדא"פ ובמילי דחידוש סד"א דמצטרף כל היום ע"ש. כבוש כמבושל בגינת ורדים כלל נ"ב דאביי ס"ל בכל האיסורין כבוש לאו כמבושל והיא פלוגתא דאביי ורבא בעצמו אי בב"ח חידוש ע"ש: כבוש. בחולין קי"א נחלקו שמואל ור"י דשמואל ס"ל כבוש במבושל ור' יוחנן ס"ל כבוש לאו כמבושל ובנוב"י מהדו"ק יו"ד סי' כ"ו דרב ס"ל כבוש כמבושל ואפי' לר' יוחנן הוי עכ"פ כמליח דהוי כרותח דצלי. כהן במל"מ ספי"ג ממעה"ק תמה ארמב"ם שלא הביא דינו דירושלמי פ"ב דיומא דכהן שקמצו אין מחזיק ב' זיתים בפ"א פסול לעבודה ובחת"ס או"ח סימן צ"ח הוכיח דהש"ס בעירובין ד"ל ע"כ פליג על הירושלמי ומה"ט השמיטו הרמב"ם ע"ש: כהן. בערוך לנר סנהדרין ד"צ דרב יהודא פליג ארשב"ג אר"י דכ' התוספות בחולין דק"ל דאם אין כאן כהן המחזיק בתורת ד' יכול ליתן גם לכהן ע"ה לדידיה אבל רב יהודא וכן ר' יוחנן ודבי ראב"י פליגי וס"ל דלעולם אסור ליתן לכהן ע"ה: כ"ג. בקדושין דע"ח ומודה רבא בכ"ג ואלמנה שאם בעל ולח קידש שלוקה משום לא יחלל ובמקנה שם דרב יהודא פליג ארבא וס"ל חף בכ"ג אינו חייב בבעל רק בבעל וקידש ע"ש. כהן במה דקיי"ל דאסור לשמש עם כהן עיין באו"ח סימן קכ"ח והנה אי בשכר שרי כ' במקנה קדושין כ"א ע"ב דר' מאיר ס"ל דאף בשכר אסור לשמש בכהן אבל ר' יהודא ס"ל דבשכר שרי לשמש בכהן ולכך מהני מחילה דיכול למחול על שכרו ובירושלמי ברכות אמר שמואל כל המשתמש בכהונה מעל וביפה תואר הוכיח דהש"ס דילן פליג אירושלמי ולכך אנו משתמשין בכהן ע"ש. כהן. הא דס"ל לרבי בחולין כ"ד דכהן פסול לעבודה עד שיהיה בן עשרים ומשמע מד' הש"ס דרבי חין פוסל אלא מדרבנן אבל לר' חסדא פוסל רבי מה"ת ועיין במחנה לוי יבמות כ"ג. בקדושין דע"ח כ"ג באלמנה לוקה ב' ופריך דלילקי נמי משום לא יחלל זרעו ומשני בשלא גמר ביאתו ורמב"ם השמיט הך לאו דלא יחלל זרעו כשגמר ביאתו ובמקנה קדושין דע"ט דלרבא מוכח דאין לאו על חילול זרעו כשגמר ביאתו חבל לרב יהודה דהבאתי לעיל דס"נ דגם בכ"ג באלמנה אינו חייב בבעל לחוד רק על ידי קדושין מוכח דחייב מלקות על לאו דחילול זרעו כשגמר ביאתו ע"ש. כולל. בשבועות דכ"ד ס"ל לר"ל דל"א איסור כולל בחיסור הבא על ידי עצמו ור"י ורבא ס"ל דאמרינן כולל אף באיסור הבא ע"י עצמו ובשמלת בנימין סי' רכ"ט דאביי ס"ל כר"ל דל"א כולל באי' הבא ע"י עצמו ובשו"ת ר"ע איגר כתב דר"ל מתרץ רק המשנה דכריתות אבל מודה ר"ל דמתניתין דסוף נדרים גבי נטולה אני מיהודים ס"ל דאמרינן כולל אף בחי' הבא ע"י עצמו ובצרור החיים כ' דר"י ור"ל פליגי רק אליבא דר' יהודא חבל ר"מ ור"ג מוכח דס"ל איסור כולל גם בחי' הבא ע"י עצמו ובנחלי מים להגאון מבריסק העלה דרבא ור' יוחנן פליגי דר"י ס"ל אף דאמרינן כולל באיסור הבא ע"י עצמו מ"מ תרי איסורים בבא ע"י עצמו ל"ח כולל כגון הקדש על חלב ואח"כ שבועה על הקדש ורבא ס"ל דאפילו בתרי איסורים הבאים ע"י עצמי מהני כולל ע"ש. כהן גדול ביערות דבש בסופו בדרושים בשיטת הירושלמי בהוריות דכ"ג א"א להעבירו דכתיב כי שמן משחת קודש בו' מה חשי ה' בקדושתו אף הוא בקדושתו דבזה פליגי ר"מ ור"י דר"מ ס"ל כשיטת הירושלמי דכ"ג א"א להעבירו ור' יהודא סבירא ליה כחד דיעה דיוכלו להעבירו לכ"ג ע"ש: כהן גדול הרמב"ם פי"ז מא"ב הי"ג דכה"ג אסור לישא ב' נשים שנאמר יקח אשה אחת ולא שתים ובשו"ת תורת חסד סימן י"ד דלר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל ולר' ישבב אליבא דר"ע ובקדושין דס"ח דמוקי לקרא האחת שנואה בבעולה לכ"ג מוכח דמותר כה"ג לישא ב' נשים וכן לר' יהודא לתנא דברייתא בסנהדרין דס"ל לר"י אין קדושין תופסין בחיי"ל מוכת דס"ל דמותר לישא ב' נשים אבל לתנא דמתני' סנהדרין ע"ב דכ' התוס' ביבמות ד"י דס"ל אליביה לר"י דקדושין תופסין בחיי"ל ממילא אסור הכהן בשני נשים ובזרעו של אברהם סנהדרין נ"ג דדוקא בב"א אסור לישא שתי נשים אבל בזא"ז מותר וכן אם נפלו לפניו ליבום מותר דמשמי' הקנו ליה ע"ש כותי'. פלוגתא דאביי ורבא בתמורה כ"ט בכהן שבא על כותי' דלרבא לוקה משום זונה ולאביי אינו לוקה משום זונה ובמנחת אהרן סנהדרין הוכיח דר' יוחנן ס"ל כאביי: כוי. בשערי דעה ה' שבועות הוכיח דר' שמעון ס"ל דכוי ספיקא היא. כזית בכדא"פ בפנ"י פסחים דמ"ג דר' יהודא ור' נחמן פליגי בפלוגתא דאביי ור' דימי בדף מ"ד דר"י אמר רב ס"ל כר"ד דכזית בכדא"פ אפילו ע"י תערובת הוי דאוריי' בכל האיסורין ור' נחמן ס"ל דבכא"פ ע"י תערובת ל"ה דאורי' ע"ש: כיבוד. בש"ע יו"ד סי' ר"מ סכ"א דלאחר מיתה האב דבר הגון הוא לכבד אשת האב והוא מדברי רבי כתובות דק"ג ובהפלאה כ' דזה רק לרבי דס"ל נשיא וחכם שמחלו לכבודם אין כבודם מחול אבל למאי דקיי"ל דכבודם מחול אין חייבין בכבודה אלא משום כבוד אב ולאחר מיתת אב אין שום מצוה כלל ומה"ט השמיטו הרמב"ם. כיבוש שי' הרמב"ם ה' מלכים דלא הותר איסורים בשעת כיבוש רק כשאין שכיח להם לאכול היתר והרמב"ן חולק וס"ל דבשעת כיבוש מותרין לאכול איסור אפילו ביש להם דבר היתר ועיין באור חדש פסחים דמ"ד ובחות יאיר עה"ת להנ"ל דתלי' בפלוגתא דטע"כ דלמ"ד טע"כ ל"ד י"ל כשיטת הרמב"ם אבל למ"ד טע"כ דאוריי' בעכצ"ל כשיטת הרמב"ן ובס' עיני ישראל וב ארי מפו' דלמ"ד נוטלפ"ג אסור צ"ל כשיטת הרמב"ן ולמ"ד נוטלפ"ג מותר ס"ל כשי' הרמב"ן ובס' מי נח כ' דתליא בפלוגתא דטומאה דחויה דלמ"ד טומאה דחוי' אע"ג דכתבה התורה במועדו ואפי' בטומאה ואפ"ה אמרינן דלא התירה התורה כ"א בדוחק ובקושי ה"נ בשלל של כותים היכא דיש להם היתר אסורין לאכול איסור משא"כ למ"ד הותרה וס"ל דמה שהתירה התורה הו"ל היתר גמור ה"נ אמרינן דהוי היתר גמור ואף דשכיח להן היתר ע"ש ובחי' רע"א כ' דשיטת הרמב"ם היא רק להמסקנא דחולין די"ז דבשלל של ישראל לא אשתרי ה"נ בשלל של כותים לא שרי רק כשאין להם היתר אבל להס"ד דאפילו בשל ישראל מותר ה"נ אפי' שכיח היתר מותרין לאכול איסור ובמנחת חינוך העלה דאיסורין שאסור לב"נ אסור גם בשעת כיבוש דלח גרעי אז מנכרי ובאמרי ברוך לט"א ר"ה י"ג העלה דבאיסורים שאין נוהגין בשל עכו"ם כמו חלה וכדומה דאין נוהג בעיסת עכו"ם בכה"ג לא אשתרי של ישראל ע"ש. ובמעין החכמה דק"מ דלחכמים דס"ל געולי מדין חידוש שפיר ס"ל להרמב"ם לא הותר להם אלא מדוחק משא"כ לר"ע דס"ל גע"מ לאו חידוש מוכח דהותר להם איסורין אפילו כשיש להם היתר ע"ש. כיבוש ביע"ד בדרושי' בסוף הס' דפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא אי מושבות בכ"מ שחתם יושבים תליא בזה דר"ע סובר דאפילו שלל דידן נמי אשתרי בשעת כיבוש ור' ישמעאל ס"ל דשלל דידן לח אשתרי ע"ש. כיבוי שיטות הפוסקים דבשרא אגומרא אסור משום מכבה בשריפות בשר קדשים ובישוע"י סי' תצ"ה דלמ"ד משאצל"ג חייב שפיר חייב משום כיבוי משא"כ למ"ד משאצל"ג פטור א"ח משום מכבה ובשו"ת תורת חסד סימן נ' דלרב בשרא אגומרא חייב משום מכבה דס"ל דשייך בכה"ג כיבוי בביצה ולאידך מ"ד ס"ל דבכה"נ ל"ש משום מכבה ע"ש. כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד נסתפק בשעה"מ ה' עדות בשני כיתי עדים המכחישים זא"ז אם בכה"ג יכולין כל כת לחזור ולהגיד ע"ש: כל דאלים גבר. שיטת הרח"ש הובא בח"מ סי' ל"ט דהיכא דגברה יד אחד אף אם השנית גבר ידו אין מניחין ליקח ממי שגברה ידו תחילה ובתומים שם הגם דהתו' חולקין וס"ל דאם גבר יד הב' אין מוציאין כ' שם